חרדי כעם בפני עצמו?

כל אחד דואג לסביבתו הקרובה.

מה שמדאיג יותר זה שבכל בין הזמנים רואים את הבורות וחוסר התמצאות של החרדים עם העולם שבחוץ . לפני בין הזמנים התקשרו אליי מישיבה לברר על מסלול טיול לבני הישיבה. שאלתי מי יוצא? אמרו לי בערך חמישים בחורים. שאלתי; יש לכם מדריך מוסמך? אמרו לי לא??? שאלתי; חובש , מציל יש? אמרו לי לא. שאלתי; מלווה עם נשק? אישור לטיול? אמרו לי לא זה בסדר הם לא לבד אנחנו איתם!... אתם קולטים? בלי מדריך מוסמך בלי חובש בלי מציל בלי מלווה עם נשק כלום מסתמא גם בלי כובעים בלי מספיק מים כי הרי מאיפה ידעו כמה מים צריך ? בלי נעליים להליכה בשטח בלי יכול ניווט בסיסית . וכל זה זה על קצה המזלג מה צריך לדעת לפני שיוצאים לשטח. אחרי זה שומעים בחדשות, זה טבע זה נפל מצוק אלו נאבדו במדבר אלו התייבשו וכו״ בסוף... שלחתי אותם לבריכה העירונית...

ועכשיו בכותרת כאן; קבוצה נכנסו ל״שטח אש״ . פשוט הזוי חוסר האחריות הזה. והמדהים הוא שאף אחד לא עושה עם זה כלום כל שנה אותו סיפור

העיתונות החילוניים אינם עיתונות של קהילה פרטית. בעיתון של קהילת הירוקים או השחורים בהחלט כתוב ירוק נפח את נשמתו וכדו'.

טובע חרדי אינו יכול לטבוע בים המלח שמפורש במס' שבת שאין טובעין בו

אז לירוקים אין עיתון כזה ולחרדים יש. עדיין זה במוצהר עיתון של קהילה פרטית, שגם מדווח על הקורה בעולם.

מיכי 

תגובתך מראה שלא תפסת את העומק בטענתו של ירוחם,
בעצם זה שהחרדים כותבים ''חרדי טבע בים'' הם מניחים מראש שגם בידיעה מזעזעת כזו כמו טביעה בים, יש הבדל גדול מאד לקורא הממוצע של העיתון מיהו הקרבן חרדי או לא חרדי [כן גם מזרוחניק שהרי אחרת היו כותבים דתי טבע בים] 
וזה נתכון ירוחם לצין בזעזוע משום שהוא מניח שבידיעה מחרידה כזו זה לא אמור כ''כ לענין מיהו הקרבן, ואף אם זה מענין זה בושה לצין זה בריש גלי בכותרת הכתבה, אך לחרדים אין אפילו תחושה בסיסית של כבוד עצמי לתפוס את זה.
וכמובן שאין זה נוגע לבקורתך המוצדקת על סיום הש''ס, כיון שאין זה כלל מענינא,