| נשלח ב-8/8/2012 15:33 |
 |
| |
שאלות ותשובות
אומרים שהשאלה חצי החכמה, ומכאן שהתשובה משלימה את החכמה, שנאמר תן לחכם ויחכם עוד. זה אחד מהפירושים של עשה לך רב, שכאשר לתלמיד יש שאלה, הולך לרבו ושואלו את השאלה, והרב משיב לו תשובה, אזי התלמיד מחכים, ומתוך שמחכים מיילד את החכמה של רבו, שנאמר הרבה תורה למדתי מרבותי, ומחברי יותר מרבותי, ומתלמידי יותר מכולן.האם אדם שלישי ששמע או למד שאלה ותשובה מסוגל להבין את השאלה ותשובתה?
יש שני סוגים של שאלה ותשובה:
א. שאלה ותשובה בעל-פה. אזי מבלי לדעת את המלים המדויקות שאמרו התלמיד והרב, וכוונתו הייחודית של הדיבור ביניהם, אי-אפשר להבין את השאלה והתשובה. על-כן כשחז"ל מצטטים שאלה ותשובה בד"כ מביאים אותה בצורת אגדה או מדרש כדי לבאר את כוונות המדברים, או שעוסקים בפירושים לדברים כדי לדייק בהבנת טעמיהם. מאחר שאגדות ומדרשים ופירושים אינם אלא צמצום של דברים שבעל-פה, ודברים שבעל-פה אי-אפשר לאומרם בכתב, יש לזכור זאת בכל פעם ששומעים או קוראים שמועה מכלי שני או שלישי.
ב. שאלה ותשובה בכתב. אזי הרב מכליל את שאלתו הפרטית של התלמיד וכותב תשובה מקיפה שתשמש את כל מי שיש לו שאלות דומות. ומאחר שדברים שבכתב מיועדים לרבים, הרי שאם הרב עושה את מלאכתו נאמנה, דהיינו מגיה ומדייק ומכליל את תשובתו כדי שתהא ברורה ומובנת לכל אדם, יש לתשובה שבכתב חיות מתחדשת עבור דורו והדורות הבאים.
כתב רב האי גאון שיסודות הפסיקה הינם יראת שמים, מקרא, משנה ותוספתא, גמרא, ושו"ת. מאחר שיראת השם היא אוצרו התחיל ביראת שמים, והמשיך במקרא כי המקרא כולל את כללי התורה, וצירף את המשנה והתוספתא שהינן היסודות של התורה שבעל-פה, ואמר גמרא כי כדי לדמות דברים נדרש להבין איך ללמוד דבר מתוך דבר, אולם מדוע חתם את דבריו בשו"ת?
התורה תורת חיים, ומאחר ששאלות ותשובות מבטאות את הקשר בין התורה לחיים, בין מחשבה ומעשה, בין ישראל והתורה, חידש רב האי גאון שיש ללמוד שו"ת כדי לפסוק הלכה. וחידושו הינו ממבשרי הגאולה, כי השו"תים מכלילים את הייחודיות שבשאלות פרטיות עממיות כדי להורות הלכה לרבים, ומתוך שמתחשבים בייחודם של הפרטים מאצילים את הכלל. והדברים נרמזו בפסוק והיה אור הלבנה כאור החמה וכו'.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2012 17:31 |
|
| |
מ
תואיל נא לציין להפנות למקור של תשובת רב האי גאון.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2012 18:20 |
|
| |
מ80
מצטרף לאבחנה שכל שאלה ותשובה מסתמכות על הנחות יסוד. לפעמים הן ידועות, לפעמים לא.
וזה לא רק שם אלא בכל מקום.
מצטרף לבקשתו של בעל בעמיו. היכן כתב זאת רבנו האי גאון?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2012 18:29 |
|
| |
בדקתי ומצאתי שלא דייקתי בדברי רב האי גאון.
כך כתב בשיר "שערי דיני ממונות":
"ובחמשה יהיה חכם במורא במקרא גם במשנה הטהורה
בתוספתא ובתלמוד לשמש ובתשובות שאלות איך לחמש".
הרב שמואל מירסקי פירש שהמקורות שהדיין צריך להיות מחומש בהם לבירור ההלכה וקביעתה לפי סדר חשיבותם הינם: מקרא, משנה, תוספתא, תלמוד, ותשובות.
אפשר לפרש את דברי רב האי גאון בשני אופנים:
א. יראת השמים, הנקראת בספר משלי חכמה, צריכה להיות כלי המכיל מקרא, משנה, תוספתא, תלמוד, ושו"ת.
ב. חכמת התורה מבוססת על יראת שמים, מקרא ומשנה, תוספתא ותלמוד, ושו"ת. יראת שמים, כי יראת ה' תחלת דעת. מקרא ומשנה, שההלכה הנלמדת מהתורה שבעל-פה צריכה להיות מיוסדת גם על מקורות מהתורה שבכתב. תוספתא ותלמוד, הפירושים לתורה שבעל-פה שבעזרתם לומדים דבר מתוך דבר ופוסקים הלכה. שו"ת, החיבור ביניהם ובין התורה למציאות.
תוקן על ידי מ80 ב- 08/08/2012 18:38:51
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2012 18:35 |
|
| |
מיימוני,
דיברת על הנחות יסוד. האם התכוונת לידיעות יסודיות מקדימות המאפשרות את הלימוד? שים לב שאני ציינתי כוונות, כי גם כאשר ידועות ההנחות, נדרש לדעת את הכוונות כדי לדייק בהבנת הדברים, שהלשון רב-משמעית במהותה, ומה שניתן להבין מהאופן בו נאמרים דברים בעל-פה, הינו מוגבל בדברים שבכתב.
תוקן על ידי מ80 ב- 08/08/2012 18:35:38
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2012 22:02 |
|
| |
הנה דוגמא להסביר את מה שכתבתי על שאלה ותשובה בעל-פה:
נאמר בירושלמי (דמאי א, ג): רבי בעי משרי שמיטא סלק רבי פנחס בן יאיר לגבי א"ל מה עיבוריא עבידין א"ל עולשין יפין א"ל מה עיבוריא עבידין א"ל עולשין יפין וידיע רבי דלית הוא מסכמה עמי וכו'. פירוש: רבי רצה להתיר שביעית. עלה רבי פנחס בן-יאיר אצלו. שאלו רבי: מה עושות התבואות? אמר לו: עולשין יפין. שאלו רבי: מה עושות התבואות? אמר לו: עולשין יפין. והבין רבי שאין דעת רבי פנחס בין יאיר מסכימה עם דעתו. מה היתה כוונת רבי בשאלתו? מדוע שאל את שאלתו פעמיים? ומדוע הבין שאין דעת רבי פנחס בן יאיר מסכימה עם דעתו רק אחרי ששמע את תשובתו פעם שניה? על כוונת רבי נחלקו המפרשים: א. לדעת הפני משה, הקרבן עדה, הגר"א והראי"ה קוק, רבי רצה להתיר עבודות השדה בשביעית בשנת בצורת, שבזמן הזה שביעית איננה אלא מדרבנן, מפני דוחק העניים שאין להם מה לאכול ומפני החשודים בלאו הכי על השביעית.
ב. לדעת פרופסור יהודה פליקס, בשנת שמיטה בה היה מחסור במזון והשדות נתברכו בספיחים (ירקות שעלו בשדות בשנה שביעית), רצה רבי להתיר ספיחי שביעית. לפיכך, לפי הפירוש הראשון רבי שאל מה עושות התבואות לרמז שאין מזון בשדות וברצונו להתיר עבודות השדה בשביעית, ולפי הפירוש השני רבי שאל מה עושות התבואות לרמז שיש הרבה ספיחים בשדות וברצונו להתיר את אכילתם. רבי שאל שאלה כללית ורבי פנחס בן יאיר השיב לו תשובה פרטית: עולשין יפות. לפי הפירוש הראשון רבי סבר שרבי פנחס בן יאיר לא הבין את שאלתו ועל-כן שאל אותה שוב, ואילו רבי פנחס בן-יאיר השיב לו ברמיזה משום כבודו של רבי, אולם משרבי פנחס בן יאיר השיב אותה תשובה פעם שניה, הבין רבי שרבי פנחס בן יאיר מתכוון שיש די ירקות בר העולים בין התבואות ובשדות בור ואין להתיר עבודות השדה בשביעית. לפי הפירוש השני, רבי הבין שרבי פנחס בן יאיר השיב לו שיש עולשי-גינה יפים בשדות, אלא שמהאופן בו אמר את הדברים לא היה ברור לרבי שרבי פנחס בן יאיר כיוון לדעתו, ועל-כן שאל שוב את שאלתו, ומששמע את התשובה פעם שניה, הבין שרבי פנחס בן-יאיר לא מתכוון לעולשי-גינה אלא לעולשי-שדה (ירק בר שפרחיו יפים) ושדעתו איננה מסכימה עם דעת רבי.
תוקן על ידי מ80 ב- 09/08/2012 22:02:50
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2012 22:49 |
|
| |
מ
הדבר אינו בהכרח כלשון המפרשים, רפנחס בו יאיר לא רצה להביע את דעתו בנושא, מסיבותיו הוא כנראה לא למד היטב את הנושא, כי הרי עולשים הם לא בדיוק הירקות שמהם חיים בני האדם, סוכה דף כז: תנו רבנן: מעשה ברבי אליעזר ששבת בגליל העליון בסוכתו של יוחנן ברבי אלעאי בקיסרי ואמרי לה בקיסריון, והגיע חמה לסוכה. אמר לו: מהו שאפרוש עליה סדין? אמר לו: אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא העמיד ממנו שופט. הגיע חמה לחצי הסוכה, אמר לו: מהו שאפרוש עליה סדין? - אמר לו: אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא יצאו ממנו נביאים, שבט יהודה ובנימין העמידו מלכים על פי נביאים. הגיע חמה למרגלותיו של רבי אליעזר, נטל יוחנן סדין ופירש עליה. הפשיל רבי אליעזר טליתו לאחוריו ויצא. לא מפני שהפליגו בדברים, אלא מפני שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו לעולם.
גם רבי פנחס דיבר כאילו לא לעניין, כי לא רצה להביע דעתו בעניין.
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 09/08/2012 22:51:48
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2012 00:16 |
|
| |
ירוחם,
הירושלמי אומר שרבי הבין מתשובתו של רבי פנחס בן יאיר שאין דעתו מסכימה עמו ועל-כן הזמין אותו לסעוד אתו בביתו על מנת לשכנעו. כדי להתיר שביעית רבי היה צריך את הסכמת חכמי הדור. רבי פנחס בן יאיר היה גדול הדור וממילא רבי נדרש להסכמתו. בשעת מחסור היו אוכלים ירקות בר ובהם עולשי-שדה, כמו שבשעת המצור על ירושלים במלחמת העצמאות תושביה אכלו חלמית (חוביזה). אמר רבי יוסי בר חנינא (ירושלמי שביעית ו, ד): עולשין (עולשי שדה שבשביעית הרבו לאוכלם בהיעדר ירקות גינה) חשובות הן לטמא טומאת אוכלין בשביעית. כלומר חשובים בשביעית כמאכל ומקבלים טומאת אוכלים, אף אם לא חישבו עליהם מראש למאכל.
רבי אליעזר הפליגו בדברים כי לא רצה להורות הלכה כדינה של תורה, ואילו רבי פנחס בן-יאיר רצה שלא יותר דין שביעית וישאר הדבר עומד בקדושת הארץ מדברי סופרים.
תוקן על ידי מ80 ב- 10/08/2012 00:26:08
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2012 10:40 |
|
| |
מ
דיוק קטן
רבי פנחס בן יאיר לא היה גדול הדור בפסיקת הלכות, הוא היה גדול במופתים וחסידות, גדול הדור בהלכה היה רבי, אבל כנראה כבר אז היו צריכים את דעתו של- הגדול בחסידות ובמופתים.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2012 11:41 |
|
| |
מ
בעניין פרשנותך לגבי העולשין- העולש הוא צמח מר אינו ראוי למאכל רק לטיבול
תרגום יונתן שמות פרק יב
(ח) וְיֵיכְלוּן יַת בִּישְׂרָא בְּלֵילְיָא הָדֵין דַּחֲמֵיסַר בְּנִיסַן עַד פַּלְגוּתֵיהּ דְּלֵילְיָא טְוֵי נוּר וּפַטִּיר עַל תַּמְכָא וְעוּלְשִׁין יֵיכְלוּנֵיהּ:
רש"י מסכת פסחים דף לט עמוד א
הינדיבי - עשב שקורין קרישפל"א +עולש+.
לפני כ60 שנה עדיין היו עושים מעולשים מיובשים תחליף קפה או תוסף קפה בשם ציקוריה,
כאמור העולש אינו מאכל שבני אדם יכולים לחיות ממנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2012 13:45 |
|
| |
ירוחם,
רבי פנחס בן יאיר היה גדול גם בהלכה. לדוגמא, עיין שבת לג ע"ב. עלי עולש-השדה הצעירים ראויים למאכל ורק אח"כ נעשים מרים. עיין פירוש רע"ב לשביעית ז, א. מכל מקום, רבי פנחס בן יאיר לא התכוון שיאכלו בשביעית רק עולשי-שדה, אלא כל ירקות-בר שבין התבואה ובשדות בור.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2012 23:44 |
|
| |
מ
לא טענתי כי הוא לא ידע ללמוד או לא היה ת"ח. מה שאמרתי כי גדולתו לא היתה בכך, המקורות המעטים שאתה מוצא אותו בענייני הלכה מוכיחה.
לענ"ד דבריו ורמיזתו של רבי פנחס בן יאיר היתה- יש הרבה עולשים,- מזה הרי אי אפשר להתקיים הרבה זמן, ודאי שיש להתיר את העבודה בשבעית.
ולמה לא אמר בפרוש- כי הוא לא היה מוחזק לגדול ההלכה של הדור,
הוא חשב כי די לחכימא ברמיזא. כל אחד מבין אחרת את הרמז.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2012 00:04 |
|
| |
ירוחם,
ראה את ההקשר של האגדה עם מחלוקת נוספת שהיתה בין רבי לרבי פנחס בן-יאיר בירושלמי תענית פ"ג הלכה א. מכל מקום, רבי הבין שרבי פנחס בן-יאיר לא מסכים עם דעתו והמשך האגדה מוכיח זאת.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2012 00:17 |
|
| |
מכל מקום איני מבין- רבי היה הנשיא- גדול הדור- הסמכות ההלכתית העליונה, עורך המשנה- הוא שינה הרבה בהלכה,
הרי אם הוא רצה להתיר עבודה בשבעית, סימן שהוא הבין שישנה בעיה רצינית מאד , הוא לא היה קל דעת, הוא םטר בין היתר את בית שאן וקולניות אחרות מתרומות ומעשרות, מה היתה הבעיה בשבילו שהיה צריך לשאול את רבי פנחס בן יאיר?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2012 00:40 |
|
| |
רבי בירר יחד עם חכמי דורו את ההלכה, אולם אין במשנה הלכות חדשות. כל ההלכות שבמשנה הן קבלה מתנאים מדורות קודמים. הלכות שחידש מדעתו נישנו בתוספתא. מאחר שרבי סבר ששביעית בזמן הזה היא מדרבנן, כדי להתירה היה צריך את הסכמת חכמי דורו.
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|
