מעמדם האונטולוגי של חוקי המתמטיקה אצל החזון איש

הקטע הושמט מן המהדורה הפופולרית, כדי לא לעורר שאלות באמונה אצל דלת העם.
ההשוואה בין קיום הקב"ה, למשפט מתימטי היא שגויה. אין זה מדרכי החכמה לנסות לתרץ כאן בדוחק. וכבוד הרב המחבר במקומו מונח.

הוספה לדברי (ד).

2. גם אם כוונת החזו"א (ויש נטיה לזה מלשונו) להשוות בין מציאות הבורא למציאות היסודות המתמטיים, בכך ששתיהם אינם מוחשים במידה וקצב אלא מורגשים לנשמה (כלשונו. ז א מציאות המחייבת ממציא היא רק בעלת גשם ממשי ולא נעדרת ממשות), ולכך אין ההנחה הראשונית (של ההוכחה הקוסמולוגית) של מציאות מחייבת ממציא (או הוויה ותחילה בזמן, כלשונו) חלה על הבורא. יש כאן חלק נוסף שדורש הסבר והוא אפשרות יציאת בריאה ממשית מאותה מציאות. את זה לא ניתן להוכיח כמובן מהמציאויות המתמטיות, להפך תפיסתן הרעיונית ולא המוחשית בקצב ומידה מנוגדת לאפשרות יציאת בריאה מהן. א"כ ע"כ שהנחת אותה מציאות ביניים (בורא) אינה דומה להן ובזה היא דומה לבעלי הקצב והמידה, ושוב חוזרת התמיהה מה מקורה.

ולסיכום, מה שידוע לנו הוא 1. מציאות מוחשית (שעפ"י החזו"א מצריכה ממציא) 2. מציאות מתמטית (שעפ"י החזו"א אינה צריכה ממציא). המבוקש הוא משהו המצוי בתווך, אם א"א ללמוד מ2 על  (כי אינו 2)1, כיצד ניתן ללמוד מ2 על מה שאינו 2 (אף שאינו 1).


למיכי
א
 איני נכנס למהי מציאות מתמטית, תמיהתי על החזו"א היא מיניה וביה. החזו"א עצמו לא היה לו נח ההנחה שיש ממציא אם לא יפתר שאלת ממציאו, ולא בחר ליישב שהנסיון הוא רק בבעלי מידה וקצב לולי מצא מציאויות נוספות שהם נצחיות. ומשאלה אינם ממין מה שהוא מחפש. פתרונו לא מיישב ומכח קושיה זו היה מוותר על המצאת מציאות חדשה, והיה משאיר את שאלת מוצא היקום באותה חידה שבה יהיה מעכשיו החוליה הראשונה של היקום.
ב
מה שכתבת שמהנסיון יש לנו סיבה להנחת ממציא. כלל איני מסכים לזה (הנסיון של הסיבתיות ושרשרת ההויה, הוא חלק מתוך מה שיש במציאות, והוא מכלל הנידון מנין הוא. נסיון הפתרון חייב להיות מי שימציא את שרשרת ההויה והסיבתיות הזו, ועליו אין כל נסיון או אפשרות השערה. הפתרון הזה הוא נסיון יציאה אל חוץ ממה שיש בנסיון והסקיו או בכלל ידיעות ותפיסות ההשגה האנושיות שכולם מכלל הנסיון. ובזה אין לנו כל אפשרות שפה ודיון. לא אם נצרך בורא ולא אם לא נצרך בורא ולא כל שיח אחר. ואכ"מ).
ג
גם אם אתה מסתמך על הנסיון וממנו אתה מוציא הכרח לסיבה ראשונית שתהיה כלולה בשרשרת ההויה (מה שטעות לדעתי כמבואר בב'). הרי לא השגת כלום באמרך ישנה סיבה אלא שהיא חוץ לנסיון ולאפשרות  הגדרה ומהות. את אותו משפט סתום וחסר פשר אתה יכול לומר גם על שרשרת הויה אינסופית שהיא נעדרת אפשרות והגדרה (מה הואלת לדבריך בכך שאת החידה הסרת מעל כל מכלול היקום וצמצמת אותו בנקודה ראשיתית?).
(ד
אמיתות לוגיות ומתמטיות גם אם הם אנליטיות, הם בעלי קצב ומידה רעיוניים והגיוניים אם כי לא מוחשיים. ואם הם יכולות להיות נצחיות אונטולוגיות אין שום סיבה בעולם שהמציאות הממשית התבונית (משהו מוחשי בהתפתחות וגילום תבוניות ורעיוניות) תהיה נצחית, כאמור אין לנו כל מידע מהותי על הרעיון המתמטי והלוגי יותר מאשר על המהות הממשית או הרעיון הגלום בה. אם ממשות בעלת אופי תבוני דורשת ממציא או תחיליות גם רעיון או משהו מאופיין בהגיון (הנחות לוגיות ומתמטיות) דורשות כאלו, ואם הם הוכחה שאפשרית מציאות בתפיסה שהיא נצחית (בהעדר ידע עליה היא יכולה להיות ניצחית במציאות לא מוגדרת) גם מציאות ממשית יכולה להיות כזו במציאות לא מוגדרת. ולחילופין שתיהם לא יכולים להתפס מבחינה אונטולוגית שאין לנו כל מושג עליה, ולכן אין אפשרות נידון על מוצאם (או אי מוצאם או כל דיבור אחר חוץ להם). הנחת מציאות אחרת על-הגדרתית חוץ להם (או חוץ למציאות הממשית, הצמודה במציאותה למציאות הלוגית והמתמטית) היא דיבור בשפה סגורה ומוגבלת מחוץ להגבלה וסגירותה).

יתכן כתב:
כידוע, אין לעסוק בשאלות אמונה, שמא ח"ו, מאנדהו שדעתו קצרה, יישאר בקושיה.

אצל חסידים אמרו, שיש להיזהר, מאותו רגע של השאלה, לפני התשובה.