ואמאי-
אני זכרתי את קאסוטו ואת הרעיון באיזה מאמר שהופיע פעם ב'החינוך',
את דברי קאסוטו כבר דחינו מכל וכל למעלה.
קנה המדה של 'מוצלחות' לא כל כך משכנע, מכיון שעקב המרחק לא נוכל לשחזר ולקבל באמת את נקודת המבט המקורית, תמיד נישאר רחוקים, ואין ערך רב למה שנראה לנו סביר או לא סביר 'מוצלח' או 'לא מוצלח'. לא זו הדרך לברר אם התורה משמים.
נראה שאתה לא ממש מבין מה שאני מנסה לעשות כאן, ולכן יש כאן צורך בהקדמה מתודולוגית קצרה (שיש בה גם תשובה על חלק מהערותייך הכלליות) לפני שאמשיך להגיב לשאר הדברים שכתבת בעניין גלות מצרים בצורה ממוקדת.
מה שאני מנסה לעשות הוא לבדוק את העקביות הפנימית של הטקסט המקראי.
למה זה מעניין וחשוב?
מצד אחד אמנם קונסיסטנטיות של טקסט אינה מוכיחה כלום חוץ מאשר את עצמה (כפי שכבר העירו למעלה). היא אינה מוכיחה שזהו טקסט ממקור אלוקי כיוון שגם בני אדם יכולים לכתוב טקסט נטול סתירות פנימיות. היא אפילו לא מוכיחה שמה שנכתב בטקסט הוא אמיתי כיוון שאפשר לכתוב טקסט שקרי לחלוטין אבל נטול סתירות (אמנם ככל שהטקסט נעשה עשיר יותר בפרטים זה נעשה קשה יותר לשקר בלי להסתבך בסתירות, אבל זה עדיין אפשרי).
אבל מצד שני עקביות אעפ"י שאינה תנאי מספיק לאמיתות המוחלטת של טקסט, היא בהחלט תנאי הכרחי לכך! שהרי ברור מבחינה לוגית שמערכת שיש בה סתירות פנימיות לא יכולה להיות אמיתית כולה (אם כי חלקים ממנה עדיין יכולים להיות אמיתיים).
כמו כן חוסר-עקביות של טקסט יכול להעיד על כך שהטקסט מבוסס על כמה מסורות סותרות, או שהוא מבוסס על מסורת אחת אבל חלו בו שבושים טקסטואליים בעת העתקתו וזהו מקור הסתירות, או שהמחבר משקר בדבריו ולכן הסתבך בסתירות שלא בכוונה או שהמחבר שתל בו סתירות מכוונות (ולכן מעיד בכך שחלק מדבריו שקרי) מסיבות שאינן ידועות לנו.
מכיוון שנראה שהדבר היחיד שמעניין אותך הוא לברר האם תורה מן השמים, ולא דיון היסטורי לשמו, אראה כעת איך הדיון בעקביות הפנימית של התורה רלבנטי גם לשאלה זו ב2 אופנים:
ראשית ישנה סברה רווחת (בין המאמינים והכופרים כאחת) שטקסט שמקורו אלוקי חייב להיות אמיתי ו(לכן) נטול כל סתירות, דבר זה נכון לגבי כל סתירה גם כזו שאינה נוגעת לשאלות היסטוריות (כמו למשל שפסוק אחד אומר "פוקד עוון אבות על בנים" ופסוק אחר אומר "בנים לא יומתו על אבות, איש בחטאו יומתו", ואני לא מתכוון להכנס לנושא הזה, אני מכיר את כל התירוצים ואולי אפילו מקבל אותם, רק רציתי להדגים מהי סתירה לכאורה שאינה נוגעת לשאלות היסטוריות). כמובן ניתן לחלוק על כך ולומר שטקסט אלוקי עשוי להכיל סתירות אמיתיות, אבל נראה לי שתפישה זו אינה כה רווחת. מה אתה חושב?
שנית, ואולי חשוב יותר מנקודת מבטי, התורה מלבד זה שטוענים לגביה שהיא טקסט אלוקי באופן מיוחד, היא גם המקור הכתוב היחיד שיש בו עדות לגבי ההתגלויות והניסים שנעשו לעם ישראל בראשית ימיו. כלומר היא המקור ההיסטורי היחיד שמעיד על אותם הארועים שעליהם בעיקר מתבססת הטענה שהיא מן השמיים. על כן בתור מקור היסטורי יש לבחון אותה בכלים המקובלים במחקר ההיסטורי לשם בדיקת מהימנותה ואמינותה. למעשה בגלל העובדה שהיא מעידה על התרחשותם של ארועים על-טבעיים מן הראוי לבדוק אותה בקריטריונים מחמירים במיוחד (עפ"י הכלל של יום - No testimony is sufficient to establish a miracle, unless the testimony be of such a kind that its falsehood would be more miraculous than the fact which it endeavors to establish). שים לב שהחמרה זו אינה קשורה כלל לייחוסה האלוקי של התורה אלא לתוכן שלה - כלומר גם טקסט אנושי במוצהר שהיה מעיד על ארועים על-טבעיים דומים היה צריך להבדק באותם קריטריונים מחמירים. כלומר בניגוד לדבריך אנחנו לא דורשים מטקסט אלוקי שלמות שאיננו דורשים מטקסט אנושי (למרות שלעצם הדבר גם אילו היינו עושים כך היה בזה הגיון מסויים, ראה הנקודה הקודמת). והנה אחת מהדרכים הבסיסיות ביותר לבדוק את מידת אמינותו של כל מקור היסטורי היא לבדוק עד כמה הוא קונסיסטנטי ונקי מסתירות.
האם אתה מסכים למה שכתבתי בתגובה זו?
