מה התרחש על שפת ים סוף

מקרא,
זה מה שחיפשתי
אני חוזר משנת שבתון והחומר שם עזר לי.
תודה

ואמאי,

אם אתה חושב ש (כמעט) כולם כאן חסרי דעה, מה בדיוק אתה מחפש כאן?

אולי בכל זאת תאמץ משהו טוב מהיהדות?

כל דבריך יהיו בנחת.

אולי לא דייקתי בדבריך, הדק היטב, כפי שצריך לדייק במקרא, אך עד כמה שהבנתי, אתה מנסה לדלג על הצורך ליישב כל סתירה וכפילות (סליחה, זה טיעון חדש. אין לטעון אותו לפני ש"י טבילות) שני הטיעונים הראשיים של ביקורת המקרא - בטענה, כי סתירות, לעולם אינן מעידות על אי אחידות.

חוששני, כי בנקודה זו אני נאלץ לחלוק עליך.

יתירה מכך, סבורני, כי גם חז"ל וכל הפרשנים המסורתיים חלקו עליך בזה.

אתה מנסה לטעון כי אין דרך להעביר מידע לדורות הבאים, באופן לא סתירתי. זה פשוט לא נכון. הרבה עשו כן ועלתה בידם.

הדוגמה שהבאת אינה מיישבת את הסקירה בדיעבד של תקופת מושב בני ישראל במצרים.

האם אתה רומז, כי היו שם עוד התיישבויות, בתקופות שונות, שאיני יודע עליהם? (התיישבויות שהפרשנות המסורתית מסכימה עליהם).

הבנתי היטב את כוונתך ב"בראשית". עשיתי שימוש מטפורי במילה.

חומש בראשית (לא רק) מתיימר להציג את תולדות התהוות העם היהודי בצורה מסודרת. הדור בו נמסרה התורה, היה רחוק מאד מהתקופה, וגם הוא נזקק לקבל את הדברים מראשיתם.

כל ספר רציני העוסק בתולדות הישוב היהודי בארץ ישראל ובהיסטוריה בכלל, מדויק בהרבה מהמקרא. אינני אומר כי לא תיתכן סתירה כזו או אחרת, בספר מעשה ידי אדם, אך הקורא הרציני יוכל לקבל תמונה סדורה וקוהרנטית.

יוסף בן מתתיהו, איש, ספק אינטרסנט, ספק מפוקפק, משנתו סדורה בהרבה מהמקרא.

המקרא, מזכיר יותר את "מלחמה ושלום" מאשר ספר היסטוריה אינפורמטיבי, המשתדל, לפחות לדייק.

אולי לזה ירמזון דבריך באשכול סמוך "אוסף מזכרות חלקי ביותר מהתקופה". אם זו דעתך על המקרא, אין לנו ויכוח.

 נכון, אם הייתה פה ושם סתירה, ניתן היה ליישב עם התיאוריה שלך. מסה קריטית של הבדלים, בנושאים מהותיים, וכפילויות רבות, טעונה הסבר מוצלח יותר.

וכי התורה נכתבה רק לאותו דור בלבד, או למי שיאמץ את הפרשנות המסורתית, בלי ביקורת?

אתה טוען כי "ה'בעיה' היא קלאסית וקיימת בכל טקסט שרחוק מאיתנו מבחינה תרבותית, וה'פתרונות' שאתה מעלה לא קיימים בשום טקסט שנכתב עלי אדמות".

אולי תצביע על טקסט, המתיימר להיות היסטורי, והבעיות שיש במקרא מופיעות שם.

וכן, המחקר נוהג כך כל כלפי כל טקסט. מי שמנסה להחריג את התורה, זו הפרשנות המסורתית, לא המחקר.

התעלמת לחלוטין מהסתירות והכפילויות בדינים וציווים, שאינן יכולות לחסות תחת כנפי הסברך.

רק השבוע קראנו על בישול קרבן הפסח.

 ברור. ברור. הכוונה לצלייה.

למה, למען השם,  אי אפשר היה לכתוב את הכול ברור, לפחות ברמה של שמירת שבת כהלכתה?

מאיפה הבאת את זה, שארבעים שנה למדו תורה מפי משה?

ובכלל את הרעיון, כי התורה היא רק פנינים מהדבר האמתי.

מדוע זה לא נרמז כלל בתורה. אדרבה. משמעות הפסוקים כפשוטן היא כי "זאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל על פי ה' ביד משה".

דייר,

חידוד נאה, אך אינו עונה על מנין שנים במשמעותו הפשוטה.

מה טעם לחשב את השנים במצטבר של משפחה אחת, חשובה ככל שתהיה?

רש"י שמות יב מ

שלשים שנה וארבע מאות שנה בין הכל משנולד יצחק עד עכשיו היו ארבע מאות שנה.

משהיה לו זרע לאברהם נתקיים (בראשית טו יג) כי גר יהיה זרעך. ושלשים שנה היו משנגזרה גזירת בין הבתרים עד שנולד יצחק.

ואי אפשר לומר בארץ מצרים לבדה, שהרי קהת מן הבאים עם יעקב היה, צא וחשוב:

כל שנותיו, וכל שנות עמרם בנו, ושמונים של משה, לא תמצאם כל כך, ועל כורחך הרבה שנים היו לקהת עד שלא ירד למצרים, והרבה משנות עמרם נבלעים בשנות קהת, והרבה משמונים של משה נבלעים בשנות עמרם, הרי שלא תמצא ארבע מאות לביאת מצרים,

והוזקקת לומר על כורחך, שאף שאר הישיבות נקראו גרות, אפילו בחברון, שנאמר (בראשית לה כז) אשר גר שם אברהם ויצחק. ואומר (שמות ו ד) את ארץ מגוריהם אשר גרו בה. לפיכך אתה צריך לומר כי גר יהיה זרעך משהיה לו זרע.

וכשתמנה ארבע מאות שנה משנולד יצחק, תמצא מביאתן למצרים עד יציאתן מאתים ועשר שנה, וזה אחד מן הדברים ששינו לתלמי המלך:

רש"י (ועוד) מתעלם מהנאמר במצרים