חכמה היא ואינה מלאכה

ביליצר

הצגת שאלה גדולה. ורק ראוי לשפר את הכותרת.

מה הם מאפייני מלאכה שאסורה בשבת וביום טוב?

אפשר לחשוב על כמה פרמטרים.

א. מאמץ.

זה לא קיים בעידן הטכנולוגי. לפחות בחלק מן המלאכות המקובלות כאסורות.

ב. יצירה.

כמדומה שמאפיין זה הובא בראשית ימי הפורום בשם הרב הירש, אלא שאיני יודע את הלינק או את המקור.

אבל הדברים מסתברים.

יש יוצאי דופן, כמו הוצאה. אבל משם גופא קצת ראיה, שהרי כבר אמרו שהוצאה היא מלאכה גרועה, ושמא משום כך בדווקא.

מן הסתם אפשר להציע קריטריונים נוספים. ובוודאי שכדאי להכין רשימה של אבות מלאכות ולנסות לחפש את המשותף וכן רשימה של פעולות שנאסרו גם בזמננו משום מלאכות ולחפש את המשותף והשונה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

ירוחם

יפה הקשית.

ואכן כמדומה שיש שיטת חסידים הנזכרת אגב גררא בש"ס שלשיטתם יש להיזהר שלא לגרום לאשה לילד בשבת. נראה לשיטתם שאפשר לדעת מראש מה יהיה תאריך הלידה (אשה אינה יולדת למקוטעין אלא במלאת תשעה חודשים) ולכן אין לאיש להיות עם אשתו אלא בראשית השבוע. בפרשנות שיטה זו נאמרו דברים שונים בידי פרשנים וחוקרים, אבל יש גם כיוון כזה (אך לפי הגמרא הפשטות היא שזה לא משום יצירה אלא משום לידה בשבת הכרוכה בחילולי שבת, וקא משמע לן שאין לגרום חילול שבת מפיקוח נפש, אבל האם זו פרשנות מאוחרת?).

לפי זה היה מקום לומר שאכן היה קו מחשבה כזה אבל הוא נדחה בידי חכמים ולא נותר אלא כמשנת חסידים יוצאת דופן.

ואם אנו אוחזים בגישה ההיסטורית, אזכיר את שיטתו של ספראי (כמדומה בעקבות גילת ואחרים): איסורי שבת נבעו מתוך הרחקת כל מה שהוא "עובדין דחול"=דרך עשיה של ימות החול. לא היו בדבר כללים, אך בשעה שעבר לימוד התורה את המהפך (רבי עקיבא?) של הגדרות למדניות, החלו להחליף איסורי מלאכה את האבחנה האינטואיטיבית.

לפי גישת לימוד ומחקר זו, תולדות העיון הן נסיון לבצע עיבוד שיטתי למסורות ולתחושות שאינן ניתנות בהכרח להצרנה שתהיה מושלמת כלומר תקיף את כל הנתונים וחפה מסתירות.

אמנם לגישה ההיסטורית הזו יש מחיר. האם לא נמצאנו מערערים על תפיסת הלימוד שעליה גדלנו? האם אין זה מחליש את אמינות המסורת ותוקפה?

לפיכך, ראוי למצוא הגדרה עיונית טובה שתסביר מדוע יש לאסור זריעה בשבת, למרות שהזרע נקלט באדמה, לדעת קצת שיטות, רק לאחר שלושה ימים, ואילו הזרעה של ולד אינה נאסרת.

ואם היינו אומרים שאין איסורי שבת חלים בתחום החיים האישיים, אלא בתחום המקצועי והטכני, בדומה לאיסורי חול המועד, נצטרך להסביר מדוע יש איסור בורר באוכלין, ואפילו להפריד בין שני סוגי אוכלין, זה לאכול מייד וזה להניח למחרת.

אין לי תשובה, בינתים, אבל הגדרה ברורה של השאלות ושל האפשרויות אף היא התקדמות.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

ירוחם

המקור שהבאת נראה מתאים לסברה שהצגתי. ואכן, הרמב"ם מפרש, באופן מפתיע מאד, כי כל מטרת השבת היא להקנות אמונה בבריאה! לי זה היה מפתיע. זו המטרה הראשית של השבת? כאשר היא נותנת כה הרבה גם בתחומים אחרים? אבל דברי תורה כפטיש יפוצץ סלע, וזו ודאי אחת המטרות, אולי הראשית.

על כל פנים, יש לפנינו דגם של רעיון שאפשר לסכמו במילה "שביתה". ואתה הוספת "שביתה מבריאה" שזה אולי הוספה שאמורה להיות טאוטולוגית.

עתה נבחן את הדוגמאות שלך.

הזרעה של אשה.

זריעת זרע באדמה.

אזכיר (מה שמופיע במקצת האחרונים) כי יש הבדל בין זריעה לבין רוב המלאכות האחרות בשבת. על זריעה חייבים, לפי התלמוד, גם אם הקליטה של הזרע לא נשלמה בשבת. להשוואה, המניח בצק בתנור כדי שייאפה, ועשה זאת סמוך ליציאת השבת, אע"פ שהפת תהיה מוכנה כשיעור המחייב בעקבות מעשהו, אם האפיה תגיע לשיעור זה רק לאחר צאת השבת - פטור. וכך זה ברוב מלאכות. זריעה שאני.

השאלה היא כמובן מהי אותה "קליטה". איני בקיא כהוא זה בחקלאות, אבל הבנתי אינטואיטיבית שזוהי התחלה של תהליכים בזרע שמאפשרים לו להפוך לצמח. אולי יציאת שורשים. אולי משהו שקודם ליציאה כלשהי של שורשים? מסתבר לי (שוב בתור חוקר של כורסה, ואפילו את שם התחום איני יודע בוודאות) שזה גם תהליך בלתי הפיך. כפי שאמרו בגמרא שהזרע נרקב, זה חלק מן ההיקלטות.

(ושמא מה שאמרו שלושה ימים הוא דווקא לגבי שתיל, אבל עדיין יש פרק זמן של היקלטות שחורג מן השבת עצמה).

אפשר לומר בפשטות שכיון שהזריעה לא תושלם לעולם בשבת, אי אפשר לחייב משום זורע אלא רק על החלק של האדם ולא על החלק של "מסירה לטבעים", ושוב תחזור השאלה מדוע באפיה זה לא כך. אבל זה נתון שעלינו להבין ולהסביר. ולפי שיטת ספראי, שהקביעות היו מסורת שנבעה מאינטואיציות ולכן יכלו להיות בה סתירות שמתגלות לאחר העיבוד השיטתי, ניחא.

עתה נבחן מה קורה לזרע של האדם. ראשית, יש איזה פרק זמן שבו הזרע שנפלט שוחה בתעלה לעבר הרחם. איני יודע כמה זמן זה לוקח, אבל כמדומה שמעירים שהזרע יכול להפרות את האשה במשך יותר מ24 שעות (שלושה ימים? האם זה גם מקובל על המדע? היכן ד"ר הלפרין שלנו?)

וגם אז יש לבחון מתי נאמר שנעשתה פעולת היצירה של הולד. לדוגמא, לגבי דינים רבים הולד נקרא "מיא בעלמא" (=רק מים) עד 40 יום מן ההתחברות בין הזרע לביצית.

לחקירה מעניינת אני מעלה את השאלה מה הדין במי שהזריע זרע של חיה, זכר בנקבה, כפי שעושים היום כאשר מזווגים בעלי חיים לשם הגזע (כדי לגדל פרות או סוסי מירוץ, משתמשים בזרע שנאסף מן הזכר ומחדירים אותו לנקבה באופן מלאכותי). האם מי שהזריק זרע לרחם הבהמה הנקבה עבר על איסור מלאכה? איזהו?

אני מביע את ההשערה שזה תהליך שלוקח זמן, בין בבני אדם, בין בבעלי חיים, ובדומה לצומח בקרקע. לצערי איני בקיא בחכמות אלו כדי לצטט סטטיסטיקות והסברים. אם יימצא מי שיביא ראיות לכאן או להפך, אשמח.

וכמובן, עלינו להיות מוכנים לשאול אם חז"ל ידעו את כל מה שאנו יודעים ובאופן שבו אנו יודעים. (המקובל הוא שכן, אבל מה נעשה שהידע שלהם המדעי לא היה טוב כשלנו, ובוודאי לא מבוסס כשלנו).

לגבי הקראים, זו נקודה מעניינת. הם בוודאי קרובים לפשט המקראות פעמים יותר מאשר חז"ל. חז"ל, כטענתו של הלברטל, דרשו את הפסוקים ושינו את משמעותם לפי סברות.

לא תם ולא נשלם.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");