חכמה היא ואינה מלאכה

ירוחם ובעל

זו הפעם השניה כמדומה באשכול שמזכירים צורות לימוד שהיו נפוצות לא במסורת שלנו, אבל זה לא אומר שאין להתייחס אליהן.

ראוי לבאר יותר מה הלימוד מחריש וקציר לאיסור ביאה. ואז נוכל לבדוק אם זה בר יישום בלימוד "שלנו". ואם לא, למה לא.

***
מ80

אם לא שמת לב, הרי עיון דק ורב זה מה שעושים כאן כעת. סמיילי.

מושגים דקים אינם נחלתם הבלעדית של לומדי תורה. יתכן כמובן להשתמש במונח זה (מושגים דקים) כדי לציין תובנות שהן ייחודיות ללומדי תורה, אבל אז יש לבאר האם זו שאלה של הנחות יסוד, מתודולוגיה, או מה.

לגבי המונח "רוחניים", פחות ברור לי איך אתה משתמש בו. זו ("רוחני") בכלל מילה שחוששני שיש לה שימושים רבים ולא מדוייקים ומובחנים. אם אתה רוצה להשתמש במונח הזה, אנא באר למה כוונתך.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

בעל

זה מה שהתכוונתי, ואני מצטרף לבקשתך המוצלחת משלי. אין כמו דוגמא כדי להבהיר על מה מדברים.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

החילוק פשוט,
מלאכה היא הורדה מהמחשבה אל המעשה, לעומת שופר ורדיית הפת, שמעלה מהמעשה אל המחשבה.

              ואפשר להאריך בזה הרבה.

בעל,
מתי ? 

לא כ"כ הבנתי כעת על מה הדיון. 
האם עברנו לדון על כיצד בכלל מדמים דברים בעולם? או בגמרא?

נראה לי שעדיף, למיקוד הדיון, לדון בשאלה על הזריעה. 
בזה העלו 2 בעיות:
א. מ"ש זריעה להזרעה בתשמיש?
ב. מדוע בזריעה חייב מיד?

מיימוני, הבנתי שעיקר מה שאתה חוקר זה כיצד מדמים מלאכה למלאכה?

בעניין זה אנחנו מתייחסים לתפיסה המאוחרת, ז"א זו התופסת את ל"ט האבות, עכ"פ כסכימה עקרונית, ולומדת הלכות חדשות ע"י תולדות(וגם "מעין אב", לרמב"ם).
כעת, הגדרנו קודם שה"תולדה" נלמדת מההפשטה המושגית של האב. 
יש להעיר, שבהקשר הזה נראה שאפשר להמשיג כל אב בכמה דרכים. אך לענ"ד בזה אין מה להתעסק, אלא יש לקבל את המשגת הגמרא כמו שהיא. מדוע הגמ' המשיגה דווקא כך? נראה שההמשגה נבעה מתפיסה אינטואיטיבית - כיצד אתה מבין אב זה או אחר. על כן ישנן מח' אמוראים בנוגע למעשה מסויים, האם אסור מצד זה או מצד זה, על פי המחלוקת שלהם מה היסוד בהגדרת האב(דוג' נהדרת לזה: שבת קל"ח, א' במח' ר' זירא ורבה, ובהסבר הבאור-הלכה למח' בסי' שי"ט ד"ה משמרת).

אחר כל זה, המסקנה היא שיש לעיין בש"ס ולראות מהי ההמשגה של זורע. אך בשביל זה יש להאריך, והרוצה לעיין יקרא את ההצעה הבאה:

אפשר להציע, למשל, שזורע מחייב היות מצע שעליו גדלים הזרעים. האדמה - עליה גדל העץ, הצמח וכד'. אם נקבל הגדרה זו, ישנן נפק"מ יפות:
קודם כל, אדם, כיוון שהוא גדל כשלעצמו ולא ע"ג מצע, ממילא איננו שייך לדין "זורע"; שנית, אולי אפשר לדון עפ"ז בדיני עציץ נקוב ושאינו נקוב, כבדיני צרור שיש בו עשבים לעניין קינוח ועוד - כל אלו בעיות בגמ'; 

נקטתי הגדרה זו דווקא, שהרי למדנו בסוגיא בזבחים(צ"ד, ב'):
"דאמר רבא..זרק פשתן למים - חייב..מ"ט? וכ"ת משום דמקדח[פרש"י: צומח במים והווי ליה זריעה], אי הכי, חיטי ושערי נמי! הנך אית להו רירי. א"ה, שלחים נמי! התם קעביד לישה".

הרמב"ם(שבת ח', ב') פסק: "הזורע כל שהוא חייב..השורה חיטין ושעורין וכיוצא בהן במים הרי זה תולדת זורע וחייב בכל שהוא", ומקור - על פי המ"מ - מסוגיא דזבחים.
אך כמו שהראנו, ייתכן ואין זה נכון, והסוגיא בזבחים לא מקבלת את זה כלל אלא אוסרת את דין רבא מצד "לישה". אף אם נאמר שזה דוחק של הסתמא דש"ס, ורבא אכן סבר כך, הרי שהגמ' אומרת "רבא לטעמיה", ונראה שדנה בשיטה יחידאית דחויה של רבא(וגם דבריו הראשונים לגבי שרייתו זהו כיבוסו, נדחים מכל הש"ס, אע"פ שפסקו כך כל הראשונים, הרי שצדק הרמב"ם שהשמיט זאת כי זאת שיטה יחידאית של רבא, וליתא, וה"ה הכא).
לכן, למעשה, נראה שליתא לדין זה. וגם כתבו הגה"מ שם(אות ב'): "לא מצאתי מפורש בתלמוד".

ההיגיון בחילוק, אולי, יובן על פי הדברים הבאים:
שו"ע(סי' של"ו סע' י"א) פסק לשון הרמב"ם, והוסיף רמ"א בשם מהרי"ל: "ומותר להעמיד  ענפי אילנות במים בשבת, ובלבד שלא יהיו בהם פרחים ושושנים שהם נפתחים מלחלוחית המים", אך חלק על הרמ"א במהריק"ש בערך לחם(סי' של"ו): "שרק בחיטים ושעורים שמצמיחים דבר חדש ע"י שרייתם במים, אסרו לשרותם זמן ממושך במים בשבת, אבל פרחים ושושנים סגורים שנפתחים בלבד ואין שם דבר חדש שלא היה בהם מתחילה, אין מי שחושש בארצותינו ליתנם למים בשבת".
אפשר לקחת את דברי המהריק"ש צעד אחד קדימה, ולטעון שהגדרת זורע היא כמש"ל, וממילא גם בחיטין ושעורין ה"ה כן. ההיגיון מתבסס על דבריו - כשם שפרח שנפתח אין בו כלום, כך גם עץ שמתארך אין בו כלום(כמו אדם שמתארך), וכל האיסור הוא בגידול על גבי מצע.
לגבי "זרעי מים" וכד', יש לעיין הם המים ושאר דברים מקרי "מצע" לגביהם, שהרי לא בדיוק מושרשים שם. בנושא זה צריך להאריך בעניין היחס של קצירה כגידולי קרקע, לעקירת דבר ממקום גידולו(כפטריות וכד' הנידונות בשבת ק"ח,א)', שנגע בזה קצת תלמיד-טועה, אך בקיצור רב, ויש לדייק בזה יותר.
אך קודם כל נסגור את הנקודה הזו. 

בהערת אגב: אולי בגלל זה גם כל הדיונים על "השרשה" וכד' - שהרי זה יסוד דין זורע על פי מה שאני מציע פה.

תוקן על ידי נחלת_דוד ב- 20/08/2012 13:10:07