מה הבעיה של עצכח?

למיימוני-
שמחה שסיכמת את דברי כי לא הבנת אותם. והנה אתקן. 
צידדתי בשנרב, לא בואמאי. (הגם שלא שללתי את דבריו, הם ראויים בהחלט)
ברור לי שיש דעות נוגדות ושונות בענין אמיתות התורה ומקורה. ושאין הכרח לחשוב כך או כך. (זה שמפליא אותי שמישהו חושב כך או כך, זה ענין לחוד. ברור שזו זכותו. זכותו של כל אחד לחשוב ולעשות הכל, ועדיין יש פליאות בעולמנו זה.)
טענתי שהויכוחים כאן מוטים מלכתחילה לדעות, ואולי כדאי להשתדל לדון על מה שדנים, בלי לערב רצונות וצרכים, במידה שזה אפשר. (לגמרי בנקיות זה כנראה בלתי אפשרי) ועל זה דיבר שנרב, כשחילק לשתי קבוצות והסביר איך הדעות נוטות לפי ההתפלגות.

ליהי אור

כתבת דברים יפים ומענינים בחלק שכתבת לכולם.
החלק שבו פנית אלי, לגמרי לא מקובל עלי.
רוב הדברים היפים והמעשירים שפגשתי בחיי, היו כאשר הסכמתי לבוא יותר בנקיות ולא להצמיד לדעותי ולהנחותי המוקדמות. ככה בשלל נושאים. אילו דבקתי בהנחותי המוקדמות, הייתי היום במקום רחוק מאד מהמקום בו אני נמצאת, גם בעבודתי וגם בכלל.
ואם נדבר על דוגמת התפוחים, אז ודאי לא אחשוב שהכלל לא נכון, כי אינני טיפשה גמורה. אבל במקום לחשוב שהאיש גנב, כי מלכתחילה הוא נראה לי מפוקפק וגם שמעתי רכילות כזו, אולי אחשוב שבשק היה קודם לכן תפוח, או שהוא הכניס שניים במקום אחד מבלי שהוא ואני שמתי לב או שספירת החמש שגויה. נכון, יתכן שהוא כן גנב, ואם ככה יש להניח שזה ייוודע לי בעתיד, אם זה חשוב לי. אבל יתכן שלא, ותהיה לי הזדמנות לגלות אמת אחרת.
ותרשה לי לומר לך שזו דוגמה לא במיוחד מוצלחת בשל מוחשיותה וממילא צמצומה. בנושאי חינוך, בנושאי כלכלה, בנושאי ניצול משאבים, בנושאי קשרים, בנושאי אמונות ודעות, בנושאי תפילה, בשלל נושאים נוספים - העושר מגיע כשהדפוסים וההרגלים פחות רודים בנו. המצאות חשובות בעולם ויצירות מקסימות ופרוייקטים מדהימים באו כששמטו קצת הרגלים ודפוסים, ובמקום להכריע בין שתי אפשרויות קיימות - מצאו שלישית מפתיעה. 
וכל זאת בלי קשר לפורום. לא אכפת לי שכאן כן או לא ילכו לפי דפוסים קודמים, הגם שבעיני זה מעני ומצמצם דיון. הנה אתמול קיבלתי דעתך לענין ים סוף כי לא דבקתי בדעה שנראתה לי בימים הקודמים ובאתי מוכנה לפגוש דעה אחרת. אבל זה הרבה יותר חשוב בנושאים כלליים.
ואל דאגה, מה יקרה עם מגוון דעותינו, לא נשמוט את כל דפוסינו והנחותינו, כי קשה לעשות זאת, וכמה שננקה - תמיד נשאר עמוסים כך שאין סיבה לחשוש. 
והדברים ארוכים ויש לעיין בם רבות, ולמדתי אותם רבות, כאן קיצרתי מאד. 

לומדת
כל מה שכתבת מוסכם עלי ואיני חולק עליהם. [כולל בוודאי המחמאה על הודעתי הקודמת ]

יש הבדל בין מושכל ראשון לבין הנחת יסוד כוללת. את המושכל ראשון, כמו ששירת הים משבחת על קריעת הים לישראל, אין להתעקש עליו. ורק כך לומדים על ידי שמוכנים לבדוק פעמיים ושלש כל דבר וליפתח לאפשרויות חדשות גם בנושאים שאנו מורגלים אליהם. הנחת יסוד, שהוא כלל של איך אנו מתייחסים לכל דבר שנכנס תחת הקטגוריה הזאת, אין זה נכון לשנות בקלות. [כל עוד שנראה בעינינו שהנחת יסוד זה סבירה]. וזה רציונלי לגמרי.
הנה את, לא בוחנת באמת אולי לא ראוי לבא בנקיות לדברים. ועכ"פ לא תהיי מוכנה לשנות את זה במהירות שאת מוכנה לשנות את דעתך לגבי שירת הים. ולמה? כי זה צורת התייחסות כוללת שלמדת ליישם בכל תחומי החיים. ואת מנס ליישם אותה בכל מקום עד שתראי שזה ממש ממש לא הולך תנטשי אותו. וכך צריך להיות. מושכל ראשון פרטי וודאי ראוי לבדוק ולא להתעקש על דברים.
ולכן, אילו היה מישהו מתעקש על כך שפשט המקרא הספציפי הוא כך ולא אחרת ללא הנמקה חזקה מספיק, היית צודקת שזה דיון מוטה. אבל כאשר הוא מתעקש שהמקרא אחיד [כמו שגם את מתעקשת אלא שאת מוכנה לקבל "לא מבינים" לתשובה.] וממילא דוחק קצת במקרא ספציפי, הרי שזה מה שראוי לעשות רציונלית. ואולי אם יהיה פתוח לאפשרויות אחרות בפרטים, יוכל לראות גם שאין כל סתירה וקושיא והסתירה הוא רק כי הוא מתעקש על המושכל ראשון שלו בפסוק.

אכן הפורום תורם להתבגרות. אינטלקטואלית, רגשית.

כלומר, צדקת. כנראה התקוה שלי ושל ואמאי היא יותר תמימה וילדותית.



איני רואה חסרון אצל אלו שמקוים עדיין לניהול יותר תקיף וצמוד. אולי ממשק נוח יותר לתיקונים היה מאפשר זאת. (היום כדי לתקן הודעה שחלקה טעון מחיקה וחלקה חשוב ומועיל צריך המון עבודה: לצאת משם המשתמש הרגיל, להיכנס לניק ניהול, להגיע לאשכול המדובר מחדש, להודעה הטעונה תיקון, לבקש עריכה, לשנות לאחר מחשבה, לכתוב נימוק, לצאת תוך אישור. וכל זאת בתקוה שהתוכנה כאן לא תיתקע פתאום ושלא יצטרכו להזין את שם המשתמש מחדש בגלל איזה באג לא מובן. ומהנסיון אני מעיד על כך). ובכל זאת, מחיקה של המיותר כן היתה תורמת.

ולכולם אני כותב: חינוך עצמי שמונע סטיה לצדדים מן הנושא המרכזי הוא דבר חסכוני ומומלץ.