"אין בן הזוג (דוד) בא אלא בהיסח הדעת.."

בס"ד

לא מכבר שחה לי ידידה נשואה שגם היא עברה שבעה מדורי גיהנום עד שמצאה את החצי, היא סיפרה לי שזיווגה הגיע דווקא בשעת ייאוש. דווקא כשהפסיקה לחשוב עליו.

"תפסיקי לחשוב עליו ותראי שפתאום מאיזשהו חור הוא יצוץ". זה מה שהורתה לי.
ואני חשבתי לעצמי: איך אפשר?????? הרי לא עובר יום בלי שאזכיר אותו ב "שומע תפילה" לפני מזווג הזיווגים.
לא עובר יום בלי לחשוב על איך יהיה ואיך נבלה יחד.

אז איך???

זה הזכיר לי את הנאמר בגמרא (לא יודעת מקור) על בואו של המשיח.
מתי הוא יבוא? רק שנסיח דעתינו ממנו.
והרי כל יהודי מצווה לצפות למשיח בכל רגע ובכל דקה, אז איך נאמר כאן הסחת הדעת???

שתי שאלות יש לי שהן בעצם אחת, לכם יש תשובה עליהן??

הגעתי למסקנה שלהיות רווקה זה מוביל לחפירות רציניות..   =)

משה, אני יודעת שהגמרא לא דיברה על זיווג. רק שלי זה היה נראה ממש דומה, לכן הקבלתי בין הציפיה למשיח לבין הציפיה לחתן.

מעפיל, להתפשר- זהו כלל גדול בשידוכים. כך באמת לימדוני. אבל יש דרגות וגבול לוויתורים שאוותר בשבילו! אני (ולא רק אני, כל אישה נורמלית) לא אהיה מוכנה להיות אישה שניה!!!! אהבת איש לאישתו היחידה אינה כאהבתו לאישה השניה. נטורי קרתא- בדיחה טובה.. שנלך מכות?? חוזרים בתשובה- בחורים מעולים מידי חזקים בשבילי. על עדות אני מתפשרת (כמובן, שיהיה בסגנון שלי). אבל מה נשאר???

חחחחח
אוי, טיעוש...=))

גרוש עם ילדים זה לא נורא כמו גרושה עם ילדים שהיא צריכה לגדל אותם ולדאוג להם וכו' אבל גרוש הם רק באים אליו לשבתות מדי פעם והוא הולך לבקר מדי פעם.