|
|
| נשלח ב-5/10/2012 09:32 |
 |
| |
ניר כתב:
"רבי ירוחם אמר שכל פעם שיש סתירה בין מה שהוא קורא בתורה לבין הכלל של דרכי נועם ברור לו שהוא לא קורא נכון, "
שיסביר את זה לעגונה או לשומרת יבם לשוטה
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 05/10/2012 09:32:16
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2012 14:33 |
|
| |
מוטיבןשלום
הכבדת עלינו
אם אפשר קיצור הדברים
קצר ולענין.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2012 19:57 |
|
| |
פורתניק,
" השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה - והסר ממנו יגון ואנחה".
*
ומדוע בושש הרב ניר ( יצחק) שטרן מלהשיב ?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2012 23:54 |
|
| |
דיון מעניין על אדם מעניין מאוד, אני מוכרח לומר שזה עתה הכרתיו והנה אני מעריצו בכל ליבי ונפשי! מלבד עמקותו והבנתו הבהירה בחיבוריו הנפלאים, גם רצונו לתקן את נפשו בצורה מושלמת ומוחלטת היא ראויה ונכונה; ההכרח לזה הוא ביאור הנלע"ד, שההתשאות הליטאית (ואכמ"ל בהשלחותיה) מקורה בבנ"א שרצו להיות "בני תורה", ואז התחילו לברר מי "גם" בן תורה, וכשעוד כמה חיפשו בני תורה להקים קבוצת תמיכה (שטיבל ליטאי סטנדרתי בזה"ז, כשיש בו אשני מוסר אמיתיים כמובן!) וגילו שיש עוד שטוענים לכתר, ואמרו דע"כ צ"ל דאנן בני תעירע ואלו בני תורה וכו'. ועכ"פ הכל מתחיל מהתחושה שאני ודאי מושלם, דאל"כ אמאי באתי לעולם כלל וכו', וא"כ יש להסתפק אם אתה ג"כ מושלם וכו' וכו'.
יש מעשה נפלא שכתב הגרא"ל לוין במחברתו, שבבואו לא"י הוא נפגש עם הרב דיפו, מרן הראי"ק, ותוך כדי שיחה עימו תלש עלה משיח השדה, וא"ל מרן הנ"ל שהוא אינו מעז לתלוש מפרי הארץ כלאח"י, כי לכל עלה יש מלאך המיוחד לו, וע"כ יש בו צורך שמימי. ולענ"ד זוהי ההשתלבות שדיבר ממנה מו"ר החדש ר' ניר שליט"א, ואין ספק שא"א לגעת בה עם כובע וחליפה. וז"פ!
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2012 02:20 |
|
| |
מתוכן דבריך נראה שמעולם לא לבשת כובע וחליפה, זה לבד מראה להיכן ולמי אתה שייך, שלא גדלת איפה ש(כמעט) כל הניקים פה גדלו, (ואולי לכן אתה ממנה לעצמך רבנים בקלות שכזו). וכל שהיה על לבך הוא רק ביקורת ומצאת אותה פה - בשפע!
לא שיש בעיה עקרונית בביקורת, רק מאדם שיודע במה באמת מדובר, וזה בד"כ רק אדם משלנו. (דבר שמורך ורבך ניר שטרן די בקיא בה, בינתיים).
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2012 22:08 |
|
| |
ידידי ה"תלמיד" (אם יש לך רב, אי"צ שתחפש עוד אחד!)
אני לא אמור לפרט בפניך מפרטיי, אך לצערך גדלתי בישיבות הבחירות ביותר של המגזר החרדי וזכיתי להתקרב לכמה מגדולי הדור של הציבור החרדי ממש.
בכל מקרה לא אמרתי שאני אלך אחרי כל פסיקותיו, וזה גם ממש לא עניינך! אני כן חושב שהרב ניר הוא אדם שיש המון מה ללמוד ממנו, ואני מאוד רוצה לעשות את זה. דבריי מבוססים על הרגשה נצחית המקוננת בקרבי שאין שלימות למעשינו, כי אינינו יודעים ממשמעות כל פרט מחיינו עד שנוכל למות על קידוש שמו. בדבר זה אני מוצא רק רב אחד, ושוב: אחרי שהיתה לי הכירות רבה עם הגר"ח קנייבסקי, הג"מ מנשה קליין, הרגב"י זילבר וכו וכו וכו. אותו הרב לעניין הזה הוא בע"ה יהיה הרב ניר שליט"א, בדיוק כמו שברגעים שונים בחיי אני אומר לעצמי: "ככה היה עושה הגרב"י זילבר בנד"ד", "זו בדיוק היתה כוונת הג"ר מנשה קליין כשאמר לי...", "פה תמונה מידתו של הגרח"ק" וכו וכו. צר לי, אבל זו חובתי לבוראי ולנפשי שדורשת מילוי לכל שאיפה רוחנית!
באשר לשאלות על דעתו ההלכתית, הכל מתחיל מאותו בסיס: אתם בכלל לא רואים את דבריו כאפשרות למעשה, ולכן אתם לא מבינים שהאתם פשוט חושבים בדיוק כמוהו!!!!
לדוגמה: הדיון אודות הוז"ל לא הבנתם או קראתם את דבריו בעיון. כוונתו שא"א לחייב רווק להתחתן אם לפעמים הוא מרגיש צורך להוצז"ל, כי עיקר האיסור בהוז"ל הוא איבוד מה שהיה ראוי להביא לתיקון, וזה בלא"ה לא ראוי לתיקון. - לא ארחיב במקבילות ובראיות, אבל זו הבנתו של כל מי שכן לבש כובע וחליפה מימיו כששמע מהמשגיח שבזה"ז אין דין גיל עשרים, למרות שזה נפסק בשו"ע אה"ע סי' א. והטעם בזה, דהוז"ל כה"ג לא חשיבא "יצרו תוקפו", כי בלא"ה אינו ראוי לחתונה, ואם היה יצרו תוקפו ע"כ שהוא שייך לנישואים. והם דברים מפורשים במערכה של הרנ"ש, עי"ש.
אגב, לא אמנע מלציין שע"פ יסודו יש ליישב הסתירה ברמב"ם, שבהל' ת"ת פ"ג כתב שהמעשה דוחה ת"ת, כסוגיא דמו"ק ט:, ובהל' אישות פ"א פסק שנישואים נדחים מפני ת"ת, דלדבריו א"ש, דבנישואים לא שייך הא דאמרי' בירושלמי שהדוחה מצוות מפני ת"ת הו"ל כלומד שלא ע"מ לעשות, כי גדר נישואים הוא חיי נישואים והוא גופא גדר ת"ת. ואם הנישואים ידחו מצוות, ע"כ אינם נישואים כראוי.
עוד יש לבאר לפ"ז הא דאמרי' במגילה שמוכרים ס"ת לישא אישה ולת"ת, וכבר הקשו בהגהות לספר החינוך (מוסד הר"ק) מאי שייכי נישואים לת"ת, ועוד, דת"ת א"ש, שאם ע"י מכירת הס"ת ילמד תורה, ע"כ זוהי תועלת הס"ת, אבל נישואים מאי שייכי הכא. ועי"ש משכ"ב. ולפ"ז א"ש טובא, ודו"ק.
ולגבי מ"ש בדיני תפילה אכתוב להלן, כי יש גם להשיב חלק מדבריו.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2012 22:24 |
|
| |
לגבי תפילה לא מצאתי את גוף דבריו, אך החידוש שבזה"ז לא מכוונים עד כדי חיוב תפילה בדעבד הוא חידוש של המשנ"ב, באומרו שאם לא כיוון באבות אינו חורז. ואי"ז מח' עם גדולי הפוסקים, עם כל הכבוד למשנ"ב.
מה שיש לדון אם לאור דברים אלו ראוי להתפלל בזה"ז בכלל, זכותינו לדון בזה בנפרד. ויל"ע בזה בתרתי:א. אם יש צורך בזה וכיצד, ב. אם מותר בכלל.
א. לענ"ד הסיבה שהמשנ"ב לא רמז שאי"צ להתפלל הוא משום עיקר שיטת הרמב"ם שמ"ע דאורייתא להתפלל פ"א ביום, ואחר שנתקנה כדאי לא להפסידה, ושמא יש בזה גם תועלת דמאן לימא לן שאין תקנת נוסח התפילה ותקנת שילוש התפילה תקנות נפרדות? ואין ראיה מהכוונה באבות, דשיטת התוס' שאע"פ שלא הזכיר ר"ח אינו מתפלל תשלומים, דעכ"פ אמר רוב נוסח התפילה - אע"פ שלא יצא יד"ח.
ב. לענ"ד אין לחוש לזה אחר שנתקנה התפילה, כי אין דין "ברכה לבטלה" אחר שנתקנו הברכות, וכמ"ש בשו"ת חיים שאל (ח"א סי' צט) גבי סתירת הרמב"ם בהזכרת השם. ודו"ק כי סברא נכונה היא. ולעד"נ זוהי שיטת מר"ן הב"י. אמנם יש לדון בזה בפוסקים, דכמה פוסקים ס"ל שאין אומרים אלא בברכות השבח [מהם המשנ"ב (שה"צ סי' ריח ס"ק יד)], והכרעת מרנן הגר"ש גורן (תורת המועדים עמ' 589) והגר"ע יוסף (יביע אמר ח"ו סי' מב אות ג) כשיטת הב"ח והצל"ח שבכל הברכות יש איסור "ברכה לבטלה" מלבד שהחיינו. ומש"ה להלכה צ"ע.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2012 22:36 |
|
| |
לענ"ד בעניין תפילה יש לחלק בין מה שכתבו הפוסקים, ואת דבריהם יש להורות לרבים, לבין הוראה פרטית לאדם שהתפילה גורמת לו בעיות פסיכולוגיות (כגון אלו שאומרים את ברוך שאמר חצי שעה, לא מעודף כוונה, אלא מפני שחוזרים על כל תיבה 400 פעם, משל היו תלמידי ר' פרידא). הוראה מיוחדת צריכה להיות בעל פה ובסתר, כדי לא לעורר את זעמם של הרבים, וכדי שלא להחליש את החלשים אשר טרם הגיעו למצב של חלושי הדעת (ראה הלכות עדות ט, י).
כל מה שמפריע לחברי הפורום הוא פרסום הדברים ברבים. יש מקום לדון בהם, אך לא כל הדברים מתאימים לכל אדם.
וזה ההבדל בין למדן ופילוסוף לרב ופוסק. כולם אוהבי אמת ודורשי אמת. אלא שהראשונים חושבים שכולם צריכים לדעת את האמת, והאחרונים סבורים כי לבעלי האמת - יש לומר אמת, וכל השאר...
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2012 00:07 |
|
| |
לא ממש הבנתי את דעתך מר גרוס, אם דבריך היו מכוונים אליי. אני הבאתי את הדיון ההלכתי, אך אין ספק שיש מקום לשקול פטור על כל מעשה שגורם לאדם לשגעון. אם כי לענ"ד שיש לדון בזה, יעו' אבן האזל פ"ט דמלכים המפורסם, דרק ממלך מחוייב לשמור שלא להגיע למצב-פטור. אך שמא יש לחלק בין מצווה מסויימת באופן זמני וכדו', ואכמ"ל.
לגבי האמת, אינני יודע אם המצב בו אלפי בחורי ישיבות אמורים ללמוד בעיון סוגיות שונות בעוד שאסור להם להגיע למסקנות מסויימות מהסוגיות בעוד אותן מסקנות נכונות. זה נשמע לי תמוה, ואני די משוכנע שהנוהג כן הוא בגדר משוגע, ואם נפטור ממצוות ע"י ההיתר שלך, עדיף לסגור את הישיבות מתוך וודאות לשגעון, וכשתדקדק תבחין שהכל אותו נושא, כי לדעתי עיקר האדם הוא ההכרה, ודעתך כנראה שונה.
אגב אנשים נוהגים לומר שהנערוון אסור ממ"ש בגמ' ברכות ומגילה דלמא לא כיוון דעתו וכו', ואינו אמת, דהיינו דוקא בש"ץ, וליחיד מותר לשנן מילותיו דרך תחנונים, כמ"ש התוס' בברכות בשם הירושלמי.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2012 08:53 |
|
| |
רק עכשיו קראתי כראוי את דבריו של "תלמידים", ותמהני אם התרסותיו בטיעון של "אינך חרדי" וכדו' אין כולם מרועה אחד, הוא הקולקטיב החרדי-ליטאי שכתבתי עליו בתחילה, שאין חרדי-קולקטיבי בא"י שלא בטוח ב1,000,000% שהוא זך וישר, וממילא כל מי שהוא רואה איננו כזה... (שוב, אני גדלתי איתכם; אני לא מזלזל, אבל אני כן מודע!)
מה שרק רציתי לשאול זה אם כל מי שלא חרדי בוחר רבנים בקלות וכן מי שכן חרדי לא בוחר רבנים בקלות? (הנחה מחודשת, בכל מקרה זה הביקורת הבולטת שדליתי מדבריו) משום מה נראה לי שהמושג "תלמיד" בהווי החרדי הוא סוג של נודניק שכל עבר מדמיין על יצועו כיצד הוא מספר לבני ניניו על "קשריו" אם גאון פלוני (שכל פרסומו הוא עקב עוד שיירה של נודניקים שרצו שיידעו הנכדים שמו של ידידם הגדול), בהכנת כוס תה ועד הטרדה חופרת בנושא השקפתי (גם הרב צריך להיות תלמיד של מישהו, לא?). מותר לנו לדעת שהשלמות היא לא שאלה מגזרית, ושוב אחתום בברכה לרני"ש על האומץ לחפש אותה בכל מקום!
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2012 18:29 |
|
| |
| קסת כתב: |  | גם אני נהנתי מאוד מהבלוג שלו,ועניין אותי מאוד מי הוא.
ללא ספק מדובר באשיות מיוחדת מאוד, תלמיד חכם אמיתי, גדול בהרבה מאחרים מפורסמים.
אם מישהו יגגל עליו, ימצא שכבר דשו בו רבים, ראיתי שהיה אחד שכתב שגם הגר"ח גריינימן שליט"א העריך אותו מאוד.
בעל האתר ויהי אור יודע מי הוא, והוא גם כתב כמה פעמים לבלוג שלו, אבל אין הוא מוסר את פרטיו, כרצונו.
יתכן שהסיבה שאינו מוסר את פרטיו בגלל הפסקים המתירים שלו, כהרבה חרודים אנוסים שנאלצים להסתיר בקנאות את זהותם. |
|
בעל האתר ויהי אור אינו יודע מי הוא, הקשר ביניהם היה רק דרך המייל בלבד, וכנראה חלה אי הבנה.
לגופו של אדם, גם אני מעריץ גדול שלו וסקרן מאוד להכיר את האיש המופלא הזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2012 18:16 |
|
| |
רק רציתי לציין שבדבריי הזכרתי מעין הלכות, אך לא התכוונתי שהם מוסכמות או מדוייקות. למשל הזכרתי שהמשנ"ב הוא הראשון שפטר מלחזור למי שלא כיוון באבות, זה לא מדוייק, כי זה מוזכר בירושלמי ברכות יז: ובטוש"ע קא. ועיין שאילת יעבץ או"ח סי' ג אות א.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/10/2012 22:07 |
|
| |
רק רווקים יכולים להינשא,
רק בטלנים יכולים לעבוד,
רק הנלחמים יכולים לכרות שלום,
רק אתיאיסטים יכולים להאמין.
הרווקות היא תכלית הנישואין,
הבטלה היא תכלית העבודה,
אך השלום הוא תכלית המלחמה,
והאמונה תכלית האתיאיזם.
(ההשראה למשפט הרביעי כמובן, לוינס. להקשרו לרווקות יצחק/ניר שטרן, "אדם חי". למשפט השישי – סמיואל גונסון, "הבטלן", מס 1, בשבועון יוניברסל כרוניקל, 15.4.1758, מצוטט ב"אוצר הציטטות" עמוד 120).
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2012 18:20 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2012 21:11 |
|
| |
האשכול נעול.
|
|
|
|
|
