מה שם מחבר הספר " ברכת שמואל - המבואר" ?

אני מקוה שאתה מתלוצץ, אוצה"ח היה קיים בכלל בתשנ"ח?

נראה להבחין בין חריף לבין מחודד, עוד יש לחלק בין סוגי החריפות ומינון התבלין. על כל פנים נראה שאת דברי הרי מיגש לא הבנת, שהרי הרמב"ם אמר על הר"י מיגש "לב האיש ההוא בתלמוד - מבעית", ויש שתרגמו "מבהיל", וצ"ע שהרי ר' משה שמואל שפירא שההדיר את חידושיו אמר שהוא מקרי דרדקי, אם כן כיצד חריפות מתיישבת עם הסברה פשוטה? 
אלא שלא קשה כלל ועיקר, מי שבקי ורגיל בדרכי החריפות יודע שאפשר לבאר דברים עמוקים בבהירות שאינה רדידות. והעיקר הבנה אמיתית של שורש הדברים. ומשעה שהבין - הרי לפחות לעצמו וללמד אחרים (ולא להורות) - ודאי יכול. ובעניין הוראה יעשה אדם מה שדעתו נוטה
ובעניין אם התורה היא רק שכל או יותר כבר קדמנו הקצות בהקדמתו ועוד ראשונים לפניו.

גרוס,

וכי יש טעם להשיבו ?

הלוא הוא אינו אלא מקיא והולך את מה שהלעיטו רבו בהקדמת ספריו רבי הכובד ובנו אחריו באגרת חיגרת לבני תורה המעוררת חמלה אמהית על מחברו בלב כל המעיינים.

( ולא די בזה אלא שבעו"ה נכרתו עבור ספרים אלו כמה וכמה עצים באמזונס , ומיני בעלי חיים אבדו את סביבת מחייתם ושבטי פרא על גדותיו נדדו לגלות. ואלמלא הא - החרשתי.)

וכבר אמרו חז"ל  " שונאיכם- אלו בעלי משנה".

זה רק למי שדעתו אינה איתו, לולי דברי התוס' עליהם סמך הרמ"א - כולם היו נוהגים כך, שהרי אין דעתנו מיושבת, וזה כמו השתלשלות המנהג של ק"ש אצל חתן. ובעניין השז"ל, זהו נושא שאני בדר"כ לא מדבר עליו בבחינת אל תעירו וכו', עכ"פ המחבר הנ"ל דן במקורות מסויימים הנחשבים לברי סמכא מבחינה הלכתית, אמנם במקורות אחרים כדי להסיר מכשול הרחיבו והפליגו בעונש, אך אם מתייחסים לשאלה כשאלה הלכתית גרידא, כמו למשל לדין טוחן בשבת, אזי התוצאות היו כשל המחבר הנ"ל. ובעניין זה כתב מאן דהוא דוקטורט ובו הוכיח את הדבר. אך כמובן שגם עליו יאמרו האומרים שאין לסמוך שכן הוא שנה ופירש להדיא, ואוכל נבלות לתאבון.  אך ככלות הכל אין לשכוח כי גם דניאל בומברגי (בעל 'דפוס ויניציאה'), שעליו אנו סומכים - היה גוי למהדרין

פורתניק,

בער לי להראות כוחא דהיתירא שלו, בדבר שמקובל אצל רבים כאיסור שאין עליו תשובה ( הבל הבלים ) ושאעפ"כ אין להרהר אחרי הפסק, כי הוא מוכיח זאת מתוך הש"ס והפוסקים באומץ וביושר. ( ולכן גם ציינתי היתיריו לגבי חשמל בשבת )
 
והרב שלימד אותך לדחות ת"ח מעמיקים וחריפים, אינו רב , אלא שונא וקנאי , שקינאתו במעמיקי העיון גרמה לו לשלול את כל מי ששכלו שלו השטוח לא זכה להגיע אליהם, למחצה לשליש ולרביע. כדרכם של בעלי משנה המורים הוראות מתוך משנתם הפשוטה ושונאים בעלי תלמוד המעמיקים בעיון. וכדי להתגדל על תלמידי חכמים, הם מעמיסים עוד משניות ומראי מקומות לחפות על שטחיות מחשבתם.

את דרשתך הנחמדת , אני יכול לדרוש גם עליך , מאחר ואתה מזלזל בתלמיד חכם אמיתי, בעל גמרא גדול, מעמיק ומעיין, שלפי רמת תגובותיך ניכר שלא הגעת לקרסולי קרסוליו.

זיהוי,

הוא לא מתיר לא להתפלל. הוא אוסר להתפלל ! הוא מחמיר !

מהטעם הפשוט, יש מצוה להתפלל, אך יש איסור להתפלל כשדעתו אינה מיושבת. באיסור זה מקילים לאדם שבכל זאת מעוניין להתפלל. אך, אם אדם גם לא מעוניין להתפלל, וגם אין דעתו מיושבת עליו לכוין כראוי, אין להקל לו להתפלל, ועליו נאמר "רמוס חצריי". ודבריו מחוורים ופשוטים.

ואילו יקשיבו לו, כל התופעות השליליות שאתה מוצא בבתי כנסת, וכל מאורות השטיבלכים המגונות והמתועבות, ייעלמו מן העולם, ולא תהיה התפילה בישראל אלא כפי שראוי לה להיות.  ואין כל רע בכך, שמי שאינו מעוניין להתפלל כלל ובפרט לא כפי תקנת עזרא ומצורף לזה שאין דעתו מיושבת עליו, שלא יבוא להתפלל . יאמר כמה מילות תפילה ויצא חובה מדאורייתא ודיו בכך. שבכל כי האי גוונא יפה שתיקותו מדיבורו , ויצא לעבודתו שמח וטוב לב.

פורתניק,

אתה באמת חושב שדברי הזוהר הללו אינם ידועים ? ( תודה לאל שלא ציטטת מעוד מיליון ספרים את גודל האיסור וכו' וכו' ).

אבל שים לב:

הזוהר מדבר על מי שחוטא בהוצז"ל , וכיון שלפי דברי הרב הנ"ל אין בזה משום חטא הוז"ל, ממילא דברי הזוה"ק לא מדברים אודותיו.

ועוד שנית בה, ואף שהיא כללית, היא האמת . על פי התורה , אין דבר שאין עליו תשובה ( על פי התנאים האמורים בגמרא יומא וכו), אם כן על כרחך שאין לך שום מבוא להבין דברי הזוה"ק בהבנה שכלתנית פשוטה. ( ולא משנה כמה ספרים שגו בזה ). כי עמוק עמוק מי ימצאנו . וכך יש לשפוט בכל יתר דברי הזוהר, אף כאלו הנראים פשוטים כבעיתא בכותחא. ( וכך קיבלתי מאחד מגדולי המקובלים בדור שעבר זצוק"ל, פה אל פה, ולגלג על אותם אלו - שהיו מקובלים בירושלים בזמנו -  המביאים ראיות מהזוהר , ואמר שאין יודעים מה הם שחים כלל. ) 

*
מה זאת אומרת " השאלה מה המסקנות שלו" ? , אם המסקנות עבורך מוכתבות מראש, אין שום טעם עבורך ללמוד את דבריו. אבל יש כאלו אנשי אמת, ששומעים דברי טעם ורואים כיצד המסקנא משתלשלת ובאה מתוך הטיעונים. ועל פי זאת שופטים. אם לקבל את המסקנה אם לאו. כי זו דרך התורה לשפוט את ההלכה על פי יסודותיה וראיותיה ולא על פי דעה מוקדמת. לבוא בלב נקי. שיפוט הוגן ולא מוכתב מראש. איש לא ביקש ממך להסכים למסקנותיו ( ואף אני לא מסכים עם כל מה שכתב ). אבל תתמודד עניינית אם אתה חפץ לחלוק עליו ואל תמהר לשלול כל מה שנשמע לך כהיפך התורה או כ"התרת השרץ". ואל תבלבל את המח על " חריפות משובשת" ושאר שטויות והבלים שכתבת .


העמקות היא סולם לוגרתמי לבקיאות, והולכת ומתעצמת בחזקות , וההפרש בינה לבין הידענות היא כהפרש בין החומר לצורה. ועיקר התורה וההלכה אינה אלא הסברא, ואגרא דשמעתא סברא. וסברא אחת חזקה שקולה כאלפי פוסקים. כי היא עיקר התורה.

ומה אלו השטויות שכתבת על "השכל לא מתרגל לחשוב ישר "? אם אתה חושב שהוא עקום- אדרבה,  קדימה תוכיח ! ותשא ברכה מאת ה'.  הרי באותה מידה יבוא מעיין אחר כנגדך ויאמר ששכלך הוא העקום כיון שלא ירדת לסוף דעתו של הרב הנ"ל. ולא הורגלת בספרי עיון עמוקים ומוחך נעשה גס עב ועכור והעלה חלודה עד שאינו מבחין בין אחד לאחר. מבין? לא בעיה להטיח האשמות ולהתנשא.

*

ועוד הבל כתבת שאינו מעיין בספרים, גם בזה אתה מלעיס לפניי את מה שהלעיטוך, והוא כן מעיין בספרים,הרי לפחות באותה סוגיה שיצאו נגדו חוצץ. הוא נשען אך ורק על דברי הפוסקים כפי שיד עיונו מגעת והסיק שאין איסור בדבר. אתה רוצה לחלוק? תחלוק. תוכיח שטעה וכו'. כדרכה של תורה. תתמודד ואל תשלול בצורה גורפת וכלאחר יד כאילו היה חד מן חברך. ואל תטעה בזה שהוא אינו מפציץ במראי מקומות וכתיבה ארוכה ומייגעת כדרכם של כרסתנים להבהיל את התינוקות בבית הכנסת, שדבריו חסרי ביסוס הראוי.

ולבטח אל תכנה אותו כמורה עבור היצר הרע... שזהו חטא וזילזול עצום ! 

מוטי?

"הלוא הוא אינו אלא מקיא והולך את מה שהלעיטו רבו בהקדמת ספריו רבי הכובד ובנו אחריו באגרת חיגרת לבני תורה המעוררת חמלה אמהית על מחברו בלב כל המעיינים".

"אגרת חיגרת"?

כל המבזה ת"ח אין רפואה למכתו!

ולפני שתגונן על בעל הבלוג, טול קורה מבין עיניך איך שאתה פוער את פיך נגד מי שזיכה את הרבים ורבים השיב מעוון וכל ימיו בתורה בעיון חריפות ובקיאות.