מה שם מחבר הספר " ברכת שמואל - המבואר" ?

לפני מה שאני הבנתי, מדובר בת"ח ירא שמים, שהגאונות שלו הביאה אותו לפילוסופיה מיותרת, או שהמעמד שלו כרב עם תלמידים רבים הלחיץ אותו והביא אותו למצב נפשי מעורער, כך או כך, כמו שאמר קסת, לא נראה לי שהוא פרק עול תורה ומצוות, אלא רק שינה את לבושו לחילוני, תוך בעיטה במוסכמות החברתיות שלנו כחרדים.

ולדעתי הוא עוד יחזור ללבוש החרדי ויתפוס ישיבה או משהו, זה ענין של זמן.

אתנחתא מוסיקלית

לאחר קריאה של החלק הראשון מהספר, שקוף למדי שהמחבר כותב על ה"מקרים" שבחלק הראשון כתמונת-מראה שלו עצמו. אינני בטוח כלל שהמקרים המתוארים התרחשו בפועל, עכ"פ בצורה שהוא מתאר אותם. קשה להאמין שהעסיקו מטפל גבר - פסיכולוג או לא - לתינוקות בני כמה חודשים. הוא כותב על עצמו דרך תיאורי אנשים אחרים, ואת טענותיו על החשיבה הדתית הוא שם בפי מטופליו.

ניכר שהכותב אדם מאוד רגשי, שמתעסק הרבה בחפירת נפשו ופיתוליה מצידי צדדים. הוא בודד מאוד וההרגשה הזו, החרדה, הכמיהה לחום ואהבה, חיבוק וליטוף, חוזרת על עצמה גם באתר שלו ובפרט בספר. מכאן גם החתירה שלו להיתר הוז"ל. לעצמו הוא כותב. (ואינני נכנס כעת לענין הצידוק ההלכתי שהוא נותן).

התיאור של ההתנהגות והחשיבה הדתית המצוייה שגוי לגמרי. הכניעה לרציונליות מוחלטת; ההנחה שכל מה שאתה עושה חייב להיות בעל תכלית רוחנית מוגדרת ולשם כך עליו להיעשות באופן המיטבי שיתאים לה; המתח החזק בין חובת ההשתדלות לאמונה בפרנסה מן השמיים. כל אלו לא מטרידים חרדי מן השורה אלא בעמימות, אם בכלל. להלכה ולא למעשה. אם מפני שלא חשב על כך, ואם מפני שמצא דרך לעצמו, בין האידאות לדרך שבה הן יורדות אל עולם המעשה. לא פלא שאדם שמרגיש כך הפך ל"חילוני" (מספר המרכאות לבחירתכם) מתוך הלחץ הפנימי העצום, שכאדם רגשי העיק עליו עד כדי חוסר תיפקוד גופני, כפי שהוא מתאר בעצמו.

הדיבורים אודות החיבור לרקמה הכללית של הקיום האנושי וכו' (עמ' 60) מזכירים לי חיבור אחר שקיבלתי פעם מניו-אייג'יסט אחד, חילוני גמור, גם הוא על הקיום וההווייה. הוא כותב היטב מאוד, ובכל זאת אתה לא מבין אף מילה. כשאמרתי לו הוא ייחס זאת ל"חשיבה הלינארית" שלי. את התחליף לחשיבה לינארית הוא לא ביאר.
כאן זה שונה, ובכל זאת..

(קראתי עד עמ' 83).

כהערת שוליים אוסיף שקראתי לפני כשנה חלק מהמאמרים באתר, ולא הפכתי לאחד ממעריצי האיש, שמסתמך יותר על סברות כרסיות מאשר על המקורות. צריך לדעת היכן מקומו של הרגש בקביעת ההלכה, ויש להאריך אך לא כאן.

לא נראה לי שמישהו מחזיק ממנו לפויסק, אבל הסברות שלו במקרים רבים בהחלט מעניינות ומחכימות, ולא צריך להתייחס לכל הפילוסופיה המיותרת או להיתרים מפוקפקים כמו הוצאת ז"ל מתוך אונס או מניעת התפילה.

מרחש,

כמדומני שרי"נ שטרן רחוק מלהיות "חילוני מבולבל". שני הדברים אינם נכונים. לפי עדותו שהובאה לעיל הוא איננו חילוני בהנהגותיו. אולי בלבושו. ובודאי שאינו מבולבל. לפי הנראה מכתיבתו מדובר באדם מוכשר ומעמיק ביותר, אלא שנטל על עצמו דרך תובענית מאד של חיטוט נפשי וגילוי עצמי אותנטי ע"מ להגיע לקיום תו"מ בטבעיות מתוך נפש חפצה ושיסודה בתורת רבותיו בעלי המוסר שאף היא מיוסדת למעלה בקודש מדברי החובה"ל. (לדבריו צריך אדם להיות קודם כל טוב בעצם ואח"כ למצוא את ההנהגה הנאותה לכך בקיום הדתי ולא להפך) הספר החדש שהביא לידיעת הציבור אף הוא כתוב בכשרון רב ואינו מעיד על שום בלבול. להפך. אכן עשה לטעמי טעות טקטית בהכללתו של אותו קטע הנ"ל שהוא מצטטו מפי אחד המטופלים. יש לשער שאחרי שהופנתה תשומת לבו לכך, ישמיטו לקראת מסירת הספר לדפוס או מוטב מיד) אגב בספר ישנה גם הפניה לספר נוסף שלו המנתח בהתבוננות דקה דוגמאות מפורסמות מתולדות אמנות הציור. לכן נראה  שצודק חיים פל שכל זמן שאינו מקובל ומוסמך כפוסק אין מניעה לעיין בספריו למי שמוצא בהם עניין  או תועלת.

תוקן על ידי ספרן ב- 27/09/2012 16:13:08

ההשוואה של אותו כותב את עצמו לרב וולבה זצ"ל היא מופרכת וזועקת. אולי הוא למד ממנו כמה דברים, אבל לומר שזו היתה דרכו של הרב וולבא?
נכון שהיה לרב וולבא השגות על אי אלו נוהגים חרדיים ודרכי הישיבות של היום,  דברים ידועים שהוא פרס בפני גדולי ישראל וכשלא קיבלו דעתו, קיבל דעתם.  אבל הוא לא חשב שצריך ללכת בהכל בדרך אחרת ולברוח למחוזות שכאלו. ובאופן כללי היה בעד ההתנהלות היום, גם כשפתח ישיבה לא ניהל אותה באופן אחר . ובעיקרון הכללי לא היו לו מחלוקות, ואיש מגדולי ישראל לא יצא נגד שיטת המוסר שלו למשל, כי ראו בה את דרך המוסר המקובלת,  ובספריו הוא גם כותב בעד הישיבות ודרכם.