לכבוד החתן וכלה

חתן דומה למלך, ודאי שאינו כפשוטו. הרי אין הוא רשאי לפרוץ לו דרך וכדומה, אלא מלכותו נוגע לאחריות שלקח על עצמו. וכן מצינו במלבים בשמואל א' פרק י' פסוק ט' "ויהפך לו אלקים לב אחר".

כי לב כל אדם לאדם הוא מוליך ומנהיג את כל כח גויתו, אבל פלגי מים לב מלך ביד ה' אל כל אשר יחפץ יטנו ואת לבות העם עמו וכו' ולב שאול נהפך עתה מהיותו מנהיג פרטי אל איש פרטי שהוא שאול, אל שיהיה מנהיג לאיש כללי שהוא אם ישראל.

משמעות הדבר הוא שכיוון שעליו רובץ האחריות להעם, גם מחשבתו, הרגשתו, ונטיות לבו הם לא שלו לבד אלא הם שייכים ופועלים על העם כולו.
אם כן מובן מאליו שרוחב לבו של כל חתן וחתן תלוי בכלה. אם שאיפותיה הם לחיים גשמיים, אז יימשך לבו וטבעו של החתן לחומר. במצב זה אחריות החתן הוא להעלות את תכונות אלו ולהשפיע עליהם רוחניות.
חתן דנןן זכה בכלה שכל כולה משיכה ושאיפה לרוחניות. רוחב לבו מאפשר לו להעלות ולהשפיע ישירות על העלייה המתמדת שהיא כל כך נחוץ לה. ואיך אנו יודעים את זה?

כשדוד המלך אומר ואני קרבת אלוקים לי טוב, אין כוונתו שהוא טוב כדבר נוסף אלא שכל מהות הטוב הוא רק קרבת אלקים. זה בא מהרגשה של "אחת שאלתי מאת ה' (ורק) אותה אבקש", "ולבי חלל בקרבי", שחוץ מקרבת אלוקים אין לו לדוד המלך בעולמו כלום.

ואל לנו לחשוב שלדוד המלך זה היה קל, או שזה היה המצב שלו לכל אורך חייו. כשאבשלום מרד באביו, כתוב בחז"ל שדוד היה מנודה למעלה. ובכל זאת אפילו בריחוק ונידוי ממלך מלכי המלכים לא היה לו שאיפה אחרת מלבד להיות קרוב לה'.

את אנוני אנחנו מכירים כמי שתמיד שואפת לקרבת אלוקים, ואם כי מעלה זה מצוי אצל רבים מבני ומבנות עלייה, אצל אנוני הייתה תכונה מיוחדת שכשהיא לא הרגישה את הקרבה היא הרגישה את החסר, את ההעדר חיות, את ההעדר חשק לעסוק אפילו בדבר הפעוט והפשוט של להכניס אוכל לפה. העולם הזה במצב הזה היה נטול כל טעם.
וכן מצינו אצל שאול המלך, כשהוא הורד ממלכותו על ידי שמואל הוא דאך ונכנס למרה שחורה כמו שמסביר זאת המלבי"ם, על הפסוק "ורוח ה' סרה מעם שאול, ובעתתו רוח רעה מאת ה'".

 רוח ה' הוא התעצמות שפע הרוחניות בענין אלקי אשר חל על כחותיו הנפשיות ותלבישהו רוח גבורה, ותמלאהו רוח חכמה ודעת ויראת ה'.
ואיש הלזה גם כליו הבשריים נושאי הכחות הנפשיות יוכנו אל השפע הלז להיותם משכו כבוד. אמנם עת הוסר ממנו השפע בחטאו, וכליו יורק מהרוחניות השוכן בם, ירגיש החסרון הזה וישתומם ויתבהל, ותחת רוח הנשגב ישכן בו רוח אחר שחוריי מלא בלהה ועצב, דאגה ובעתה וכו' ונתהוה בו חולי המילאנקאלאלי"א.

ידע נא חתן דנן, שאחריותו הוא לא רק לדאוג להאכיל את כלה כמו שצריך, אלא גם ואולי בעיקר למלא את שאיפותיה לחיי רוחניות בכל פרט ופרט של החיים המשותפים.

ואם בהשפעת המלך על סביבו עסקינן כדאי לדייק בשמואל ב יט פ' ג - ד:
"ותהי התשעה ביום ההוא לאבל לכל העם, כי שמע העם ביום ההוא לאמר נעצב המלך על בנו. ויתגנב העם ביום ההוא לבוא העיר, כאשר יתגנב העם הנכלמים בנוסם במלחמה".

רואים איך עצבות דוד המלך השפיע על עם ישראל, שמהרגשת נצחון של עבדי דוד על המרידה של אבשלום, הפך שמחתם לאבל כשראו שהמלך עצוב בהריגת אבשלום. עד כדי כך היא השפעת לב המלך על עמו, עד כדי להפוך שמחה לאבל.

תוקן לבקשת סלבודקה