למה לא ביקשו מינוי מלך עד ימי שמואל?

מ80

גם אם מניחים שלעם ישראל ייחודיות משלו, עדיין אנו מפסידים הרבה מאד אם אין אנו לומדים על תרבויות זרות שביניהן נאלץ עם ישראל לחיות ואיתן התמודד. ועוד אנו מפסידים אם אין אנו לומדים את  השיטות שעליהן עמלו חוקרים במשך דורות כדי לזהות עובדות או לדרג השערות.

מתוך דבריך ניתן היה להבין שיש לך הפתעה גדולה מאד מכך שמצפים מאיתנו, כלומר יהודים שרוצים להכיר את תולדותיהם ולהבין אותם, שנשתמש גם במקורות מידע אלו. אבל מדוע לא? האם אין הן תורמות לנו?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

כותב מ80
'תולדות של אומה הם ביטוי של חיי נפשה ורוחה. כדי להכיר תרבות נדרש לדעת את אורחות חייה, לשונה, תולדותיה וספרותה'.
במשפט הזה חסרה מילה אחת קטנה גם   'תולדות של אומה הם גם ביטוי של חיי נפשה ורוחה'
כי המילה תולדותיה כוללת לא רק לשון ורוח אלא גם מצב גאופוליטי וכלכלי ושיטת ממשל ומשפט ועוד. אבל צודק מ80 לגמרי בדעתו שגם סופרים ואנשי רוח אחרים עשויים להיות בעלי תפיסה חברתית ומדינית המכוונת את הציבור, והם מסוגלים גם לתפוס את המצב הקיים ולשקף אותו ביצירות שלהם. אכן הספרות עוסקת, בדרכה שלה, הרבה מאד בהיסטוריה, וההיסטוריון המודרני ימצא בה ערך רב מאד וחיוני למחקר שלו. אם אתה טוען כי 'עלובי החיים' משקף מצב חברתי כלכלי ומוסרי בחברה הצרפתית הבלתי יציבה במחצית הראשונה של המאה ה 19, ותביעה כלפי אותה חברה, הרי שאתה מתפרץ לדלת פתוחה. בכל זאת, 'עלובי החיים' הוא יצירה ספרותית, מחקר הסטורי יעזר בו אבל יחפש גם תעודות על מקרים אמיתיים ולא רק ספרותיים, ומתוך כל המקורות ינסח את הדברים בצורה עיונית כוללת, ולא בצורה של סיפור פרטי.   בצדק לומד איפא מ80 שאין כאן תחומים נפרדים וגדורים היטב, אלא יש שטחי חפיפה רבים, החשובים גם לסופר גם להיסטוריון. בכל זאת אין לערבר בין רומן הסטורי ובין מחקר הסטורי. בסופו של דבר אלו דברים שונים. כאן טועה מ80. יתר על כן, לפעמים מתיצב בשער דוקא אינטלקטואל סופר בעל ראיה חודרת ומזהיר, בכוחו המוסרי בלבד, את הציבור כולו מפני הדרך שהוא, הציבור, הולך - מוטב שועט ללא שכל. מקרה מפורסם הוא אמיל זולא, סופר צרפתי אשר העז להתיצב מול כ 60 מליון צרפתים ולהכריז בפניהם 'אני מאשים!'. רק שני אנשים התיצבו לצידו. בסופו של דבר הוא הצליח להביא לשינוי בצרפת, ולא רק בפרשת דרייפוס. הפרשה של דרייפוס היתה לפני 'זמן קצר' ביחס. התנ'ך מלא בספורים על דמויות שעמדו בפני השלטון וטענו נגד בעלי שררה באומץ לב. נתן בפני דוד בפרשת אוריה החיתי, אליהו מול אחאב בפרשת כרם נבות הן שתי דוגמאות בולטות. מעבר לעניין המוסרי, שהוא חשוב ביותר, הרי שמבחינה רעיונית הם שמים גבול לכוחו של מלך. בהמשך, תצא מכאן תפיסה האומרת כי מלך, אף על פי שנמשח בשמן הקודש והוא נהנה מחסינות, הרי בשעה שחצה את הגבול המותר לו, אפשר וצריך להדיחו.
 מצד שני, כל הסיפור הארוך והמרתק על דוד, אינו מספר לנו על תחומים רבים וחשובים שבהם עוסק כל שלטון. די לעיין בכותרות הראשיות של העתונים מן השנה האחרונה כדי להבין כי ראש הממשלה שלנו עסוק במכלול מורכב מאד של נושאים, נסיונו להתערב בהרכב תיק ההשקעות שלו, - יש לכך חשיבות מוסרית רבה, - בכל זאת הוא פרט קטנטן ממכלול הבעיות המעסיקות אותו ומעיקות עליו [אינני מקנא בו]. לכן הספור על דוד המלך, מצוי על רקע היסטורי, אבל שם דגש על ענינים אחרים, לא במחקר היסטורי ענינו.
לא רק בין ספרות והיסטוריה יש שטחי חפיפה. תמצא כך גם בין ספרות ופסיכולוגיה. הרי סופר טוב צריך לדעת להעמיק בנפש הדמויות שהוא כותב עליהן.


עוד כותב מ80 בפתח דבריו: היסטוריה היתה מאז ומעולם תחום של יצירה ספרותית ושירית יותר מאשר מחקר מדעי.
אינני יודע על סמך מה מתבססת קביעה זו. מתוך קריאה ועיסוק שוטף בתחום הזה במשך כמה עשרות שנים, אני חושב שטעות בידו.
אני מציע למ80 , גם לקוראים אחרים המתענינים בדבר, מעין 'עיסקה'. כיוון שאני קראתי בעבר 4 ספרים מתוך הרשימה הטובה שציין מ80, וכיוון שמתקרב ה 1.9, יום השנה לפלישת גרמניה לפולין ותחילת מלחמת העולם השניה, מוצע למתעניינים לקרא את ספרו הגדול של איאן קרשו 'היטלר'. כמה רחוק המחקר הזה מכל יצירה ספרותית ושירית. או אפשר גם ספרו של ויליאם שיירר, 'עליתו ונפילתו של הרייך השלישי'. הספרים מרתקים מאד ויתנו לקוראים ידע על תקופה חשובה מאד וגם הבנה מהו מחקר היסטורי ומהו רומן היסטורי.
עודד

מ80

לגבי המלצותיך כמו "עלובי החיים", שהינו באמת ספר יוצא מהכלל (עד כמה שאני זוכר מילדותי הרחוקה). האם כתבת בציניות? וכי איך משקף "אהבת ציון" של מאפו איזו תקופה אם לא את זמנו שלו? ואכן למטרה זו זה חיבור שיכול מן הסתם ללמד הרבה (לא קראתי אותו. קראתי קצת עליו וזה הספיק...).

הטענה של וולאנד, אם הבנתי, וכך נראה גם לי, היא שמכל אמירה שנאמרת בתקופה מן התקופות ניתן לדלות מידע. מידע עובדתי על אורחות החיים, מידע על הערכים של המוזכרים באמירה, ועוד. זה נכון גם לגבי יצירות ספרותיות. למשל, היוונים לפי המחזות שהיו פופולריים ביניהם (ששרדו עד היום לפחות) האמינו בעולם טרגי. ללא חופש בחירה לעיצוב החיים באופן חופשי, תוך כפיפות מלאה לרודנים כמעט נצחיים בעלי פסיכולוגיה אנושית ומידות קלוקלות - האלילים שלהם.

מה לא נכון בגישה זו לדעתך?

***
לגבי "עלובי החיים", אני משער שניתן ללמוד ממנו על החיים בצרפת של ימי המהפכה הצרפתית, וגם על רגישותו המוסרית היוצאת דופן של המחבר. איני יודע אם היה אישית אדם טוב ומוסרי. אבל היו לו רגשות מוסריים נאצלים, כפי שאפשר לראות מן העלילה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");