עלות השחר וצאת הכוכבים - על הסטאנדריזציה של זמני היום והלילה בהלכה

אם אכן תקנת חכמים שלא לאכול קודם קרי"ש תוקנה ונהגו לפיה לפני שנשנית משנה זו יכול להיות שקרו קרי"ש ואכלו מיד עם הערב שמש, הנקודה היא שהכוהנים נהגו להתחיל בהכנות ובאפשור שלא אכילתם מייד עם הערב שמש.

בעל,

באמת שלק"מ.
חוץ מזה שזו ברייתא בבלית מאוחרת, הרי שפשוטה ברור כמו שפירש בעל הנחלת דוד(האמיתי..) שם:
"אך לולי דבריהם היה נראה לפרש דברי הברייתא, דהברייתא לא איירי כלל בסייג דאיסור אכילה, רק דהסייג דברייתא מיירי דלא ליקרי ק"ש אחר חצות וכחכמים דמתניתין, והא דאמר שלא יהא אדם כו' היינו דאם יהיה לו שהות עד עמוד השחר ממילא יבוא לאכול ולשתות ולישן ויאמר עדיין יש לי שהות, אבל במה שעשו עד חצות ממילא יפרוש מעצמו ולא יאכל כו' דיתירא פן יעבור הזמן, ובזה אתיין דברי הגמרא כפשוטו דמייתי ראיה על סייג דעד חצות".

וזה נכון וברור.

לא ידעת שכל שנה מרגע המיתה הופכת אותך לקדוש יותר?

בעל,

קטונתי. אם כי - מזלי חזי.

עציוני

אם הבנתי, אתה כותב שהיטהרות היא בצנעה ואילו אכילה היא יותר בפרהסיה וכל שכן כניסה לאכילה. ואדם, בגלל שלא היה חשמל, היה ממהר לאכול ככל יכולתו ברגע המוקדם ביותר האפשרי. (מעין מה שמצאנו לגבי עני בשבת).

ולכן נוקט זאת התנא.

לגבי האיסור לאכול לפני קריאת שמע של ערבית, באמת האם זה נזכר מפורשות בגמרא?

המסתבר הוא שקריאת שמע צריכה לנהוג בבית לפני השינה. לא כקריאת שמע שלפני השינה אלא מפני שזה היה האופן שבו קריאת שמע מוגדרת, כדברי בית שמאי, שבשכיבה דווקא. וזה מביא אותנו לנושא אחר וחשוב גם הוא.
יפה כתבת! איקון ירוק.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");