ספר שנכתב ע"י ת"ח שאחר כך יצא מן הדת . מה דינו ?

ספר שנכתב על ידי ת"ח שיצא מן הדת, בתר מעיקרא אזלינן או דילמא בתר השתא אזלינן ? בתר מעיקרא אזלינן - ובאותה שעה כשר היה. או דילמא בתר השתא אזלינן - ופסול הוא. אי תימא בתר מעיקרא אזלינן, מי נימא השתא אגלאי מלתא דאף מעקרא טינה היתה בלבו, או דילמא לא חיישינן והשתא הוא דאתרע ? ואי תימא בתר השתא אזלינן - הני מילי ללמוד מפיו כי היכי דלא למסרך אבתריה אבל מפי כתבו הכשר לא אסרינן ? או דילמא אף כתבו הכשר אסור דלמא אתו למיסרך אחר פיו, הני מילי בחיו אבל לאחר מותו מאי ?

תוקן על ידי מוטיבןשלום ב- 29/08/2012 15:43:31

אתנחתא

חלילה. פשוט שכחתי את שמו באותו רגע.

הוא כתב מחקר יפה על שיטת הדיוק בלימוד. אם איני טועה שמו היה בויארין. היום בארה"ב. פעם בבר אילן. וכל זה כמסתבר לא בגדר לשון הרע לפי שזה היה דבר המפורסם.

לומד

ראה בדף היומי מחלוקת אביי ורבא אם יכול אדם צדיק להיכשל ולסטות מן הדרך.

לענ"ד אין כל ראיה מכה"ג , לא רק בדימוי שאינו דימוי, אלא שאף למי שטועה ומדמה עדיין אין הוכחה. ועוד שכאן הוא לאחר שנודע לנו וכו'.

ישנו סיפור בהאיש על החומה [שהוא מקור מפוקפק למדי] שבזמן החת"ס היה ת"ח בשם ר' בער -כמדומני- שחיבר ספר בשם מי באר ואח"כ הוא חבר לניאולוגים, והחת"ס התבטא על ספרו "מי באר לא נשתה" אין לי מושג אם אני מדייק בדברים או שהספר מדייק, אבל כדאי לבדוק.

במחלוקת אביי ורבא מבואר לכה"פ לשיטת אביי שאין מצב שצדיק מעיקרו הופך לרשע, וזה קורה רק לצדיק שלא מעיקרו. האם לא זה פשר המושג הוכיח סופו על תחילתו? וכש"כ אי נימא שהוא ינאי.

מה ההוכחה שלך שלא? שלא אצו רצו להשלים כל הקרבנות שהקריב?

לומד

לא הבנתי את דבריך.

אסביר מה אני כן מבין.

העלית חשש סביר שכל מי שיצא לתרבות רעה, הוכיח סופו על תחילתו, ולכן מעולם היה פגום. וכן היא דעת שמואל.

אבל בגמרא שלנו זו לכאורה מחלוקת רבא ואביי.

איני מבין כלל את דברי אביי. ויש להאריך בפירושם. שהרי מהו "רשע מעיקרא". לפי מה נמדדת הרשעות הזו. לא שאין תשובות, יש, אבל צריך לנתח ולאפיין.

האם אתה טוען שאביי צדק ולפחות יש לחשוש לדבריו כשמדובר בספרים?

אם נדון רק על הספרים, אז יש כאן כמה שאלות, שרובן נזכרו לעיל. אם נדון שהמחבר היה מקולקל כל העת, אז במה בא לידי ביטוי קלקולו? האם הוא כתב ספר עם השחתה נסתרת כדי להכשיל את הלומדים, או שהוא עצמו האמין על עצמו שהוא צדיק בעת ההיא, אבל הוכיח סופו ואנו רואים שבתוכו היה קלקול כמו תולעת בלב הפרי, ולכן יש להיזהר שמא שלא מדעת הכניס דברים רעים לספר.

אם לא נאמר כך אלא שיתכן שהיה צדיק מעיקרא, או שמותר לעיין בכל ספר ולהיזהר לא ליפול בשבי המחבר (כדעת השערי יושר בחילוק בין לומד מפי הרב לבין לומד משכלו - הקדמתו. פעם כתבתי על זה בעצכח כמדומה) - אז ניחא. אבל יש עדיין לחשוש שמא ילכו שולל אחרי המחבר כשיראו שלומדים בספרו ולא ידעו שאז כשר היה.

זה הלכה למעשה.

לגבי שאלתך האחרונה, זה בעיקר מה שלא הבנתי. האם אתה שואל איך אני יודע אם ינאי הוא הכהן שהתקלקל או לא? אני בודק בספרי ההיסטוריה. וגם לפיהם קשה לדעת שהרי יתכן שאדם יכונה בשני שמות.

את הראיה מהשלמת הקרבנות לא הבנתי כלל. ממתי משלימים קרבנות? וכי בשעה שהיו כהנים גדולים צדוקים, האם היו נכנסים אחריהם להיכל לעבוד שוב ולהקטיר קטורת כתיקונה? (מסתבר שלא היו נותנים להם. גם זה). בכל אופן, הרעיון שיש להשלים קרבנות לאחר זמן לא מובן לי כלל. כנראה לא הבנתי דבריך.