יהיאור-
לא טענתי שהאמונה בעונש נצחי היא אחד מעיקרי האמונה ושכל ההוגים ביהדות מאמינים בה. הרי אמרתי בפירוש שהרמב"ם כנראה שולל אמונה זו. כל שאמרתי הוא שהתפישה הרווחת היא שיש סוגים מסויימים של חוטאים שעונשם הוא נצחי. עדיין נראה לי נכון לומר שזו התפישה הרווחת גם אם יש רבים החולקים עליה. ומובן מאליו כי שאלתי מופנת רק כלפי מי שמאמין בכך, ולא לאלו שאינם מאמינים בכך. ולהלן רשימה חלקית של מקורות משני הצדדים:
מקורות ראשוניים
תוספתא מסכת סנהדרין פרק יג
(ב) בית שמאי אומרים שלשה כתות הן אחת לחיי העולם הבא ואחת לחרפות לדראון עולם אחת לחיי עולם אלו צדיקים גמורים אחת לחרפות לדראון עולם אלו רשעים גמורים שקולים שבהן יורדים לגיהנם ומצפצפים ועולים ומתרפאים שנאמר (זכריה י"ג) והבאתי את השלישית באש וגו' ועליהם אמרה חנה (ש"א ב') ה' ממית ומחיה ובית הלל אומרים (שמות ל"ד) ורב חסד מטה כלפי חסד ועליהם הוא אומר (תהלים קט"ז) אהבתי כי ישמע ועליהם נאמר כל הפרשה כולה פושעי ישראל בגופן ופושעי עובדי כוכבים בגופן יורדין לגיהנם ונדונין בה י"ב חדש לאחר י"ב חדש נפשן כלה וגופן נשרף וגיהנם פולטתן ונעשין אפר והרוח זורה אותן ומפזרתן ונעשית אפר תחת רגלי הצדיקים שנאמר (מלאכי ג') ועסותם רשעים כי יהיו אפר [וגו'] אבל המסורות והאפיקורסין והכופרין בתורה ופורשים מדרכי צבור ושאין מודים בתחיית המתים וכל מי שחטא והחטיא את הרבים כגון ירבעם ואחאב ושנתנו חיתתם בארץ חיים ושפשטו ידיהם בזבול גיהנם ננעלת בפניהם ונדונין בה לדורי דורות שנאמר (ישעיה ס"ו) ויצאו וראו בפגרי האנשים וגו' שאול כלה והם אינם כלים שנאמר (שם) מזבול ול ואין זבול אלא בית המקדש שנאמר (מ"א ח') בנה בניתי בית זבול לך
ברייתא דסדר עולם רבה פרק ג
משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש שנא' (שם ס"ו) והי' מדי חדש בחדשו וגו'. רבי יוחנן בן נורי אמר מן הפסח לועד העצרת שנא' (שם) ומדי שבת בשבתו. לאחר י"ב חדש פושעי ישראל שעברו על התורה ועל המצות נפשן כלה וגופן כלה והן נעשין אפר וגיהנם פולטתן והרוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים שנאמר (מלאכי ג) ועסותם רשעים וגו' אבל מי שכפר בתחיית המתי' והאומרים אין תורה מן השמים והמלעיגים על דברי חכמים גיהנם ננעלת בפניהם ונידונין בתוכה לעולמי עולמים שנאמר (ישעיה ס"ו) ויצאו וראו וגו'. ולא עוד אלא ששאול כלה והן אינן כלין שנאמר (תהלים מ"ט) וצורם לבלות שאול מזבול לו מזבולו מבלה (צורתם) [צרתם] וצורתם לבלות לשאול מי גרם להם מפני שפשטו ידיהם בזבול שנאמר מזבול לו ואין זבול אלא בית המקדש שנאמר בנה בניתי בית זבול לך, (מלכים א' ח'):
תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף יז/א
פושעי ישראל בגופן ופושעי אומות העולם בגופן יורדין לגיהנם ונידונין בה שנים עשר חדש לאחר שנים עשר חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים שנאמר ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם אבל המינין והמסורות והאפיקורסים שכפרו בתורה ושכפרו בתחיית המתים ושפירשו מדרכי צבור ושנתנו חיתיתם בארץ חיים ושחטאו והחטיאו את הרבים כגון ירבעם בן נבט וחביריו יורדין לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וגו' גיהנם כלה והן אינן כלין שנאמר וצורם לבלות שאול (מזבול לו) וכל כך למה מפני שפשטו ידיהם בזבול שנאמר מזבול לו ואין זבול אלא בית המקדש שנאמר בנה בניתי בית זבול לך ועליהם אמרה חנה ה' יחתו מריביו אמר רבי יצחק בר אבין ופניהם דומין לשולי קדירה ואמר רבא ואינהו משפירי שפירי בני מחוזא ומקריין בני גיהנם
מפרשים הדוגלים בעונש נצחי
אבל שתי השאלות החמישית והשישית, שהם חיוב תמידיות גמול הצדיקים ועונש הרשעים67, הריני מדבר בכך מדרך המושכל.
ואומר: כיון שחייב ה' את האדם לעבדו, הכרחי הוא שישדלהו לכך בדבר החשוב ביותר, לפי שאם ישדלהו במה שהוא חשוב מעט ולא עבדו68, יכול אדם לומר שמא אילו שידלו ביותר מזה היה עובדו68. וכאשר שידלו בכל, לא תישאר לו התנצלות.
פירוש הדבר, אילו עשה משך גמול הצדיקים אלף שנה, היה אפשר לומר: לא מאסו בו אותם בני אדם אלא מחמת מיעוט ערכו, וכך אלפיים, וכך שלושת אלפים, וכל שהוא קצוב, אפשר שימצא בשכל למעלה ממנו שיעור אחר. וכאשר עשה גמולם בלי תכלית בלי הפסק, וטובתם לא תכלה, לא נשאר מקום לבעל הטענה לטעון.
ושמא יאמר אדם רואה אני דבר זה בגמול מובן יותר, כיון שהוא טובה ואושר וחסד, אבל בעונש, וההתמדה באש, אני רואה שהוא חוסר רחמים ואכזריות, ודבר שאינו מתאים לתאריו.69 ואומר גם בזה דבר תכלית:70
כי כמו שהכרחי הוא שישדלם בדבר שאין למעלה ממנו, כך הכרחי שיפחידם בדבר שאין למעלה ממנו, לפי שאם יפחידם בעינוי מאה שנה או מאתים שנה, ולא נוסרו, אפשר לאומר לומר אילו עשאו אלף שנה היו נרתעים. וכך אילו עשאו אלפיים, יכול הוא לומר אילו עשאו רבבה היו נפחדים. ולפיכך עשה את העינוי בלי גבול, כדי שתהא ההפחדה בדבר החמור ביותר, ובכך לא תישאר תואנה לשום אדם.
וכיון שהפחידם בדבר החמור ביותר ולא שמעו, אי אפשר שישנה מה שאיים עליהם בו ויכזיב את דברו. וכדי לאמת דברו והודעתו, הכרחי שיתמידם במדור העינוי, ותלונתם על עצמם, מפני שהם מרו וכחשו, ולו החסד, לפי שהייתה מטרתו בהתמדת העונש כדי להכשירם71 למשמעת.
ספר תורת האדם להרמב"ן - אות קכב שער הגמול
ויש עוד במחוייבי הכרת שגופו נכרת מחיי העולם הזה ונפשו נכרתת אפילו מחיי העולם הבא ואין צריך לומר מחיי גן עדן, לפי שהוא נידון בגיהנם לעולם, והם עובדי ע"ז והכופרים כגון אלו שמנו חכמים במשנת ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים ואפיקורוס ומה שהוסיפו עליהן בברייתא, דקתני בתוספתא הוסיפו עליהן הפורק עול והמפר ברית בשר והמגלה פנים בתורה, והני דקתני באידך ברייתא התם המינין והמשומדין והמסורות ושפרשו מדרכי צבור ושחטאו ושהחטיאו את הרבים ושנתנו חתיתם בארץ חיים יורדין לגיהנם ונדונין לדורי דורות וכו', ורשעים הללו הם שכתוב בהם הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה ודרשו רבותינו (ספרי פ' שלח) הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא, כפל זה לא נאמר בתורה אלא בענין ע"ז ומגדף וכיוצא בהם, דכתיב כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה ודרשו במסכת שבועות (י"ג א') כי דבר ה' בזה זה הפורק עול ומגלה פנים בתורה ואת מצותו הפר זה המפר ברית בשר, ושם אמרו בפירוש שאין כפל הזה שבכרת נדרש בכל עבירות שבתורה אלא באלו שבכתוב הזה, ולפיכך לא מנו רבותינו אלא אלו הנזכרים וכיוצא בהם לפי שהכתוב הזה בענין ע"ז נאמר, וריבה הכתוב את אלו והוא הדין לכל הכופרים בעיקר וכן בשאר רשעים המוחלטין, לפי שמצאו בהן בקבלה כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה, הא בשאר הכריתות אינו כן אלא כמו שביארנו:
רבינו בחיי על בראשית פרק ג פסוק כא
וכבר למדנו דניאל ע"ה הענין הזה כי בני תחית המתים לא יהיה ענינם שוה, כי אלו יקומו לשכר ולגמול שאין כמוהו בכל הזמנים ואלו יקומו לעונש גדול שאין לו סוף, הוא שאמר (דניאל יב) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם.
ר' יוסף אלבו - ספר העקרים - מאמר רביעי פרק לח
ומזה יתבאר כי לשונאי ה' והבלתי שומרים מצותיו יהיה עונש נצחי וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (ר"ה דף י"ז ע"א) כי המינים ואפיקורסים ושכפרו בתורה ושכפרו בתחית המתים ושאר מה שנמנו החכמים במשנה וברייתא שהם הכופרים בעקרים או בקצתם או בשרשים היוצאים מהם לפי שהם יוצאים מכלל ישראל ומכלל זרע אוהבי השם ושומרי מצותיו ראוי שישארו במה ששורת הדין מחייבת והוא שיהיה עונשם נצחיי ועל כן אמרו בהן שהם יורדין לגיהנם ונדונין בה לדורי דורות
זהר חדש מדרש רות מאמר ז' מדורי גיהנם
וכל אלו המדורות, אש אוכלה דולקת ליליה ויום לנפשותם של רשעים. יש מי שנקרא רשע, ונידון בגיהנם י"ב חדש. רשע גמור שאין לו הרהור תשובה, אין לו תקנה, ונידון לעולם בגיהנם. רבנן אמרי, רשע נידון בגיהנם ששה חדשים. רשע גמור, שנים עשר חדש. והני מילי כשהרהרו לעשות תשובה, ומתו. אבל אם לא הרהרו לעשות תשובה, ולא עשו תשובה, עליהם הפסוק אמר, ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וגו'.
חידושי אגדות למהרש"א על ראש השנה דף יז ע"א ד"ה גיהנם כלה והם אינן כלים.
מהר"ל
...ומה שאמר חוץ משלשה, פירוש דע כי כל חוטא הוא ראוי שיהיה יורד לגיהנם, לפי שהחוטא הוא יוצא מן המציאות לעשות מעשים שהם מעשים חסרים נוטים אחר ההעדר, ולפיכך נמשך אחר זה הגיהנם שהוא מקום תוהו ובוהו, ומפני שאין זה רק נטיה בלבד, ולפיכך עולים אחר כך, כי אין המעשה רק נטיה אל הגיהנם לא עצם הגיהנם, אבל יש מעשה שאינו נטיה אל הגיהנם, אבל המעשה הוא עצם הגיהנם, כי לפי ענין החטא כך הוא משפטו ודינו שם, ואם חוטא במה לא בכל, אבל מי שחוטא בכל אין עונשו במה, אבל כפי חטאו כך עונשו דהיינו בכל, ושאר חטאים הם חטא במה בלבד, ולפיכך אינם בגיהנם לעולם רק אלו ג' חטאים החטא בכל האדם, וכיון שהחטא הוא בכל הוא נשאר לעולם בגיהנם... (נתיב אהבת ריע פרק א)
בית הלוי על בראשית פרק יח פסוק כ
וגם עונשי גיהנם אינם רק עונש לחודא כי אז לא היה לו גבול ותכלית כמשפט מורד במלכות של עולם דאין העונש שיעור וגבול, רק גם הוא בגדר תיקון וכמו דאיתא במדרש פרשת וארא (ז-ד) כשם שקילוסו עולה מגן עדן כך קילוסו עולה מגיהנם דבאותו עולם דנראה העונש לעוברי רצונו עי"ז ניכר כבודו וזהו התיקון להנדונים שם ועבורו זוכין לעלות משם ככלות משך זמן דינם. ורק כל זה הוא להחוטאים ע"י תאוה וחמדה וכדומה דנידונים שם כפי חטאם ומעונשם עולה קילוס, וזהו תיקונם ועבור זה עולים משם. אבל החוטאים מחמת כפירה ח"ו אמרי' במס' ר"ה (דף י"ז) דנידונים בו לעולם וגיהנם כלה והם אינם כלים ואין הגיהנם להם לתיקון, ואפשר לומר דלכוונה זו הפליגו חז"ל בעונש המלעיג על דברי חכמים וכוונתם דכל המלגלג אפי' אינו רק על דברי חכמים דהוא רק איסור דרבנן וכ"ש מלגלג על דברי תורה עונשו הוא בבזיון ולא יקובל ממנו שום קילוס שיהיה לו איזו תיקון וע"כ נידון הוא בגיהנם לעולמים, אבל על שאר חטאים אמר הכתוב (ישעיה כו) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים, וידוע דרשת חז"ל (שבת קיט) דקאי על הנידונים בגיהנם שעולים ע"י שיאמרו שם אמן ודרשו שומר אמונים שאומרים אמן, והוא משום דהם מזדככים שם ואחר שנגמר דינם קראם הכתוב גוי צדיק שומר אמונים וזכו לזה ע"י שהיו שומרי אמונים פירוש דלא חטאו באמונה כלל והיו חזקים באמונתם וכל חטאם היה רק על ידי תאוה וחמדה וע"כ עתה שנתתקנו הם גוי צדיק ויזכו לענות שם אמן ויבאו תוך השערים לשמוח בשמחתן של הצדיקים. וע"ז אמר הכתוב (חבקוק ב) צדיק באמונתו יחיה ואמרו בגמרא דמכות (כד) דבא חבקוק והעמידן על אחת דכל שהוא שלם עכ"פ באמונתו הגם שחטא יחיה לבסוף כשיתוקן ע"י הגיהנם ויהיה נקרא צדיק:
ספר בית הלוי ח"ג דרשות - דרוש יג
וזהו התיקון לאותם שנדונים בגיהנם שעל ידו יזכו לעלות לעתיד לבא. והנה כל זה הוא מהנכשלים בחטאים על ידי תאוה או חמדה וכדומה, דנדונים בגיהנם כפי חטאם ומעונשם עולה קילוס לו יתברך, וזהו גופה תיקונם. אבל האפיקורסים אין להם תיקון לעולם, כדאמרינן בגמרא דראש השנה (דף יז א) דגיהנם כלה והם אינם כלים. ואפשר דזהו כוונת הגמרא במסכת גיטין (דף נז א) דכל המלגלג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת, כוונתם דמעונש של המלגלג אינו מקבל קילוס, ועל כן נידון לעולם, אבל על שארי החוטאים אמר הכתוב (ישעיה כו ב) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים, דגם הם מזדככים שם בגיהנם ועולים על ידי זכות זה:
מפרשים השוללים עונש נצחי
ספר עשרה מאמרות - מאמר חקור דין - חלק ה פרק א
ראשונה צדיקים גמורים לחיי עולם. שנית בינונים דלא פושעים בגופן רב חסד מטה כלפי חסד. שלישית בינונים ופושעין בגופן יורדין לפי שעה ומצפצפין שפירושו צפון או צועקים או מבצבצין ועולין למנוחתם. רביעית רובא עונות ולאו פושעים בגופן ויש מי שפירש עליהם הא דתנינן בבחירתא משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חדש ואחר כך עולים למנוחתם. ואחרים פירשו להקל עליהם והשוו המדה לבינונים אשר המה פושעים בגופן לרובא עונות דלאו פושעים דכי הדדי נינהו ושאין זמנם קצוב אלא נידונין לפי שעה פירוש לפי צורך המירוק ודינם לא יגיע בשום פנים לשנים עשר חדש ומכל מקום פניהם דומים לשולי קדרה תחת כויה מאשו של גיהנם וקשה קצת להחמיר כל כך על הבינונים אף על פי שיהיו פושעים בגופן כיון שסוף סוף אין כף חובה מכרעת בהם במשקל אל דעות. חמישית רובא עונות ופושעים בגופן שמשפטן בגיהנם שנים עשר חדש לדברי הכל ואחר כך גופן כלה ונשמתן נשרפת גיהנם פולטתן ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים כנבואת מלאכי זהו דין התחיה שכיוצא בהם בדין המות אחר שנים עשר חדש גיהנם פולטתן ונמסרים לדומה וגם שם אין להם מנוחה אלא שהם עתידים אל המבחן שגלהו אליהו לאיוב. ששית נותני חתית בארץ חיים ופורשים מדרכי צבור ומחטיאי הרבים גיהנם ננעלת בפניהן ונדונין בה לדורי דורות ואלה בדין המות אחר דורי דורות שמעוטם על רבעים אפשר שיבחנו גם המה בחכמה נעלמה מן החושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח. והוא טעם גיהנם כלה והם אינם כלים שאנו מפרשים אותו כפי מה שפירשו חכמים בפסוק חצי אכלה בם מה התם חצי כלים והוא תכלית יסורין אף כאן גיהנם כלה והוא תכלית העונש שהחצים והגיהנם לא ישבותו כל ימי היותם מקצוף עליהם ומגעור בם אמנם סוף סוף הם אינם כלים וגיהנם גופיה נקרא כן שהיא גי של הנם ופירוש שוחה עמוקה שיורדין לה על עסקי חנם והנשמות שנטהרו מעלין אותן לשלוחי גן עדן ואומרים הנם הא אתלבנו ועל הנשמות הנבדקות בלבד שאינן צריכות לבון צווחין להון הנם קחו ולכו כמבואר בזוהר ולקושטא דמלתא אין לך דבר נצחי אלא במדת הטוב:
ספר שערי הלשם חלק א - סימן טו - פרק א - עולמות שעלו במחשבה והתיקון
וזהו שאמרו בראש השנה דף י"ז ע"א גיהנם כלה והם אינם כלים ופירש הרמ"ע מפאנו ז"ל. בחיקור דין ח"ה פ' א' ב' ושם פ' ה' ז'. שהכוונה הוא ג"כ רק לזכות ולטובה וע"ד שאמרו חיצי כלים והם אינם כלים וכנ"ל. ולא כמו שפי' מהרש"א ז"ל בחא"ג שם. אלא שיש תקוה לאחריתם ג"כ עכ"פ:
ספר ישמח משה - פרשת וארא דף קלג/ב
ונקדים דעובדי כוכבים ומזלות דאינן בכונת הבריאה כלל, יתכן בהם אבידה שהם רק כמוץ העולם עם התבואה, תזרם ורוח תשאם, וגם אין טוב נמצא בם. אבל ישראל כולן זרע קדש אף הגרוע שבגרועים לא יאבד לנצח, כמו שפירש בפ"מ על גיהנם כלה והם אינם כלים (ר"ה י"ז ע"א), והיינו אחר הזיכוך והמירוק הרב שיתפרד הרע ויתבטל, וישאר רק הטוב לקבל טוב, וראיה לזה כי איך יתכן עונש לנצח, וכי נייחס לו ית' מדת הנקמה במקום שאין תכלית טוב, והיינו שיזדכך ויוכל אחר כך לקבל טוב, והבן. והנה מופת על זה שיהיה לכל איש פרטי סופו טוב, מבואר בקלח פתחי חכמה (פתח א' וכ') במופתים חותכים, וגם מבואר שגם כזה לא יהיה לעולם, דהיינו שיהיה רע באמצע וסופו טוב, כי כללית המציאות נלמד מפרטי המציאות, וכיון שהוא יחיד בשליטה, יתכן שלא יהיה בסוף רע בנמצא כי זה תכלית הטוב, והיינו עולם שכולו טוב, רק שעתה מניח הבחירה על פי עצה המושרשת במחשבתו יתברך לתכלית טוב והבן, עד כאן דבריו ועיין שם היטב כי דבריו נעמו.
