עירוב פרשיות

עירוב פרשיות כתוב כאן. חושבני שזכיתי להבין את דברי חז"ל בענין 'ערוב פרשיות כתוב כאן', שלכאורה תמוה ומוזר. אשמח לשמוע אם יש מי שהבין אחרת. אבל תחילה אעתיק את דברי התורה ואת דבריהם.

שמות פרק כב, ו-כה

כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמר וגנב מבית האיש אם ימצא הגנב ישלם שנים: אם לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו במלאכת רעהו: על כל דבר פשע על שור על חמור על שה על שלמה על כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה עד האלהים יבא דבר שניהם אשר ירשיען אלהים ישלם שנים לרעהו: ס כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לשמר ומת או נשבר או נשבה אין ראה: שבעת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו במלאכת רעהו ולקח בעליו ולא ישלם: ואם גנב יגנב מעמו ישלם לבעליו: אם טרף יטרף יבאהו עד הטרפה לא ישלם: פ וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם: אם בעליו עמו לא ישלם אם שכיר הוא בא בשכרו: ס וכי יפתה איש בתולה אשר לא ארשה ושכב עמה מהר ימהרנה לו לאשה: אם מאן ימאן אביה לתתה לו כסף ישקל כמהר הבתולת: ס מכשפה לא תחיה: ס כל שכב עם בהמה מות יומת: ס זבח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו: וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים: כל אלמנה ויתום לא תענון: אם ענה תענה אתו כי אם צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו: וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתמים: פ אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנשה לא תשימון עליו נשך:

רשימת משפטים מפרשת משפטים, שאין בין כולם קשר בולט לעין.

ב"ק קו:

ואמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן הטוען טענת גנב בפקדון אינו חייב עד שיכפור במקצת ויודה במקצת מאי טעמא דאמר קרא "כי הוא זה". ופליגא דר' חייא בר יוסף דאמר ר' חייא בר יוסף עירוב פרשיות כתוב כאן וכי כתיב כי הוא זה אמלוה הוא דכתיב.

רש"י

עירוב פרשיות - פסוק שהוא מפרשה אחרת נתערב בזו שאינו מקומו דהאי כי הוא זה באם כסף תלוה הוה ליה למכתביה דהתם קאי דאילו בהך פרשתא דפקדון בלא הודאה במקצת מחייב.

ואותו דבר ברש"י סנהדרין ב: ביותר פירוט:

איכא למאן דאמר בהגוזל עצים שהפרשיות הכתובות באלה המשפטים מעורבבות הן, שיש מקרא כתוב בפרשה זו שאינו יכול לעמוד בה, אלא מפרשה אחרת הוא, כגון אשר יאמר כי הוא זה דילפינן מיניה: מודה במקצת הטענה - ישבע כו', שכתב בשומר חנם, לאו אשומר חנם קאי, דשומרין אף על פי שלא הודו במקצת חייבין לישבע, דהודאה מקצת הטענה אפרשת דאם כסף תלוה קאי.

מה ביאור דרשא זו? מה הביא את חכמים לומר דבר שנראה כה מוזר?

אפשר כמובן לומר מה שאומרין לפעמין שזו רק אסמכתא וצורת העברה של הלכות, או מה שאומרים לפעמים שחכמים באמת לא הבינו וכו'. אבל לא באתי ללעוס את הישנות, אלא להציע הסבר לדבר, להלך רוחם של חכמים.

ואמרתי לבאר כוונת חכמים, על פי דרשתם 'לפניהם' ולא לפני הדיוטות. והוא משום שהבינו שכשה' אמר למשה "אלה המשפטים אשר תשים לפניהם", הוא התכוין לשים משפטים לפני ישראל על ידי שרי האלפים או הדיינים שמשה קבע, כפי שמבואר בפרשה שבאים לפני האלהים, שהם הדיינים (ושאלו במכילתא, אולי הכוונה לאורים ותומים שגם הם שאלת אלהים? והשיבו שנאמר 'אשר ירשיעון אלהים' וזה משתמע בדיינים שעונשים).

איקון ירוק מאד!

עלי לבדוק את פירושך מול הפסוקים ומול פרשנות חז"ל, אבל הדברים נאים מאד! ונראים מסברה.

***
מיכי

כתבת דברים חשובים, ועלי לבדקם. נדמה לי שהייתי מגדיר אותם אחרת. למשל, בעיני יש משותף אחד לכל השבועות והוא שיש רעותא, כלומר סיבה לחשוד שהמוחזק אינו דובר אמת. ואם גם אין בידנו להוציא ממון על פי זה, שהרי סוף סוף הוא מוחזק, עלינו למצוא פתרון למצב. וכיון שבני אדם אמורים לפחד משבועה, ה' הטיל חובת שבועה במקרים כאלו כדי לברר את האמת, כדי שהרשע יפחד ויודה וישלם.

וקא משמע לן שאין באמת הבדל בין כל המקרים, לא הבדל משמעותי. כל אימת שמצאנו סיבה לחשד, יש להטיל שבועה.

אם מנסים  למיין את המקרים לסוגים ולקבוע גדרים, יתכן להגיע למה שכתבת, ואולי זו היתה דרכם של חכמים. אבל מסברה די לכאורה לומר כפי שכתבתי.