תורה ,לשם מה ?

לבקשת יהי אור בקיצור נמרץ ובפשטנות יתירה,
בראשית נברא העולם, ובו אדם שבו דעת המאפשרת לו להבין את העולם ואת הקשר בינו לבין בוראו.
האדם הזה חטא וייצר לעצמו דעת עצמאית במנותק מבוראו (חטא עץ הדעת) , וע"י זה הוביל את העולם לחורבן במבול. (דילגתי כאן על קין והבל דור הפלגה, למך עד דור המבול) 
העולם אכן חרב מלבד אדם אחד ובני משפחתו, נח שמו, לאחר המבול הוא ובניו התחילו לבנות את העולם מחדש מתוך ברית עם הקב"ה (קשת בענן ו7 מצוות בני נח) אלא שבעקבות המבול נוצר פער עצום בין העולם החרב לבין הא-להים שאחרי ולפני הכל אפשר וככל הנראה גם קיים בפועל את החורבן הזה, וכך האנושות בחפשה אחר חזון שיקדם אותה , ניסתה לבנות את עצמה ולהחזיר לעצמך את תחושת הכח אל מול מוראות הטבע/בורא דרך ניתוק והתנכרות לעולם ולבורא והתמקדות במגדל מבוצר בו האדם נמצא (כביכול) , בשליטה מליאה.
וכך הגיע האנושות ליציבות כלשהיא, הבעיה ביציבות הזה היא שהיא לא מובילה לשום מקום, אנשים חיים אוכלים ישנים ומתים (ועל הדרך עושים גם קצת מעשי נבלה פה ושם, או הצדיקים מעשים טובים) ועולם כמנהגו נוהג.
עד שבא אברהם אבינו שהבין שצריך להציב אלטרנטיבה בת קיימא לכל זה,כלומר עם שיראה שיש דרך אחרת ותכלית אחרת לעולם , לטובתו ולטובת כלל הבריות המצויות בו.
לא אאריך כרגע בהשתלשות מעשי האבות , למרות שבהחלט יש להם השלכות לעניננו (אם נזכה נגיע לכך בהמשך), סופו של דבר נשתעבדו אבותינו במצרים מאות שנים, ויצאו ממנה ברכוש גדול , אך מתוך תודעה של עבדים משוחררים ונתק גדול מחזון החירות הגדול של אברהם ושאר האבות .
מתוך כך ניתנה התורה , באופן בו היא נתנה, כדי לישר את דרך העם והליכותיו כך שבבוא העת ניתן יהיה לשוב למסלול הראשוני לתיקון האנושות כולה ואחריה העולם כולו במלכות שדי.
כמובן בדרך היו הרבה סיבוכים הן בתקופת האבות , והן אצל יוצאי מצרים כפי שאנו רואים לאורך חומשי התורה,שחזרו בוריאציות שונות לאורך שאר התקופות.
     השורה התחתונה היא ש"אתם (=אנחנו...) ניצבים היום כלכם לפני השם א-להיכם" , כאשר מטרת העל טרם מומשה, והיא עומדת לפתחינו, שיבה מתוך התורה אל חזון האבות והקמת ממלכת כהנים וגוי קדוש שישפיע על כלל העולם ויביא אותו לתיקונו.
          מקוה שעניתי על שאלתך, ואם למישהו יש הערות לגופו של ענין , אשתדל להגיב ככל שאוכל.
                          בברכה.
                      
                                  
                  

 

כן.
כי השיעבוד חל על הפרט ולא על הכלל, כלומר התודעה של הפרט אבדה, אבל הזהות היסודית והזכרון מהאבות נשאר חקוק בליבות העם, או לפחות חלק מספיק משמעותי בו , ואפשר את השתתפותם (הפסיבית אמנם) ביציאת מצרים, והמשך קיום העם, וקבלתו את התורה וכו'.

בנוגע למוס השוקולד , הוא לא סחר לי אישית (אם כי בהחלט גם) הוא חסר לעולם כולו, הוא התכלית לשמה הקב"ה הוביל אותנו בדרך הזו, אם כבר כפיות הטובה היא להסתפק בוילה ובוולוו שקיבלת מהקב"ה בחסד בארץ ישראל, ולזרוק אחרי גווך את התכלית לשמה הקב"ה הביא אותנו לכאן ונתן לנו את כל אלה.

איש ציפור
תודה רבה על העלאת הדברים.
הסכמנו שלא נשאל מנא לך ומה ההוכחה, נשמע את הדברים שאתה מציע כמו שהם, או כמו שכתבת לאלי כאילו הנך מדבר בנבואה. אך לגופם של דברים יש הרבה לשאול ולברר, אנסה מקודם לסכם את הבנתי במה שאתה מציע כאן, איפה הוא נמצא על המפה של הדרכים והגישות שאני מכיר, ולדון בדברים לגופו של ענין. אנסה ללכת שלב אחרי שלב כפי הבנתי בענינים אלו, ואולי נגיע לכדי בירור יותר ממה שהיה אתנו מקודם. וביותר, אם ניתן להבין מכך ביתר דיוק מה מקומנו ברגע זה בכל הסיפור הזה ומה עלינו לעשות או לקוות לו. אך נלך לאט שלב אחרי שלב.

א-
הקטע הראשון בו הנך מסכם את ענין חטא עץ הדעת, בלשונך "ובו אדם שבו דעת המאפשרת לו להבין את העולם ואת הקשר בינו לבין בוראו.

יהי,
יש לך טעות יסודית. (שהתייחסתי אליה כבר בהודעה הראשית)
החיים לפני החטא לא היו חסרי הבדלה , היתה דעת גם לפני כן, אלא שהיא לא היתה מקושרת קודם כל אל העולם הנראה , אלא אל הקב"ה (היות ואתה מכיר את הטרמינולוגיה הקבלית אומר, שאז כתר ודעת היו אחד)  וממילא היה אדם הראשון מתבונן בו מסוף העולם ועד סופו, באשר כל היה ברור לו איך כל פרט משתלב במכלול כפי שהא-להים בראו.

לאחר החטא התערבבה בדעת האדם צרכיו כברוא , כלומר יש לו כבר אינטרסים שמשחדים אותו (או אם תרצה "נגיעות") ומכאן לשאלה השניה, בדיוק בשבילה תיארתי את כל ההשתלשלות שתיארתי עד מתן תורה ומשם הלאה, כדי שיהיו מסגרות אנושיות של תורה וחיים בהם קל יותר לגלות את דרך השם מבלי להזדקק לעשות את כל הדרך שעשה אברהם.  כמובן שכל זה מתבסס על ההבנה שיש באדם תשתית ישרה ונקיה (הנשמה או אם תרצה בחינת הכתר שבו) מתחת לשכבות המטשטשות שהחטא יצר. מה שמאפשר את התשובה והחזרה של הדעת למקום המקורי שלה.
                    עד כאן לעת עתה.        
                              

טענה עובדתית צריכה ראיה בבית דין, אנחנו לא בבית דין ואני לא תובע ממך שום דבר, ממילא לא צריך שום הוכחה, או שאני ודברי נאמנים עליך ו/או אתה מבין את אמיתת דברי או שלא.
זה היה תנאי מקדים שיהי אור התחייב לו לפני שפתחתי את האשכול הזה ולאורו נלך בע"ה גם בהמשכו.
בברכה.

טענה עובדתית בכל ויכוח, צריכה ראיות או ביסוס לוגי.

אפשר גם להתנהל ע"פ ההנחה שכל מה שאתה אומר אמת ויציב. בסדר, הבנתי. רק חבל על כל הפעמים שבטעות התווכחת באשכולות אחרים. תודיע בראש כל משפט "מה שאני כותב או מתוך הנחה סופית שאני צודק, מי שלא מסכים שאני צודק, אין לו על מה לדבר איתי".


אוי לה ליהדות שאלו דובריה.

אלי,
מי מתווכח איתך ?
מבררים נושא כאשר מראש נקבע שלא משנה מאיפה אני יודע עליו, אלא תוכן הדברים. 
              אם יש לך הערה על תוכן הדברים אהלן וסהלן, אם מה שחשוב לך זה מאיפה אני יודע גם על זה עניתי לך לפני משורת הדין, אם אתה רוצה להמשיך הלאה זה הזמן להגיע עד כאן תחום שבת, כבר שיערתי בעקבי סוסך שהגענו אל התחום הזה, אליו אני יכול להתקדם ואתה לפחות לעת עתה , לא.
               מצטער. 
            

אי"צ
ברשותך נתעכב עוד מעט על הנקודה הזו.
האם אתה אומר שהחיים לפני החטא אינם חסרי הבדלה, או יותר נכון, אינם חסרי רפלקסיביות ומודעות להנחות היסוד שלהם עצמם, אלא הם מודעים ומודעים, אלא שיש להם סדר עדיפות אחר וצורה אחרת למחשבה? כי אז אין כאן כל הבדל יסודי בצורת הדעת שלפני החטא ואחריה, יש רק שני שיטות, השיטה המעמידה את האל במרכז, ורואה את הכל כסדר אחד הנובע ממנו. והשיטה המעמידה את האדם וצרכיו במרכז,  וממילא מתערבת לו בחשבונות הרבים אשר ביקשו בני אדם. אם אתה אומר שיסודי הדעת הם שווים, כי אז הנך צריך לבסס את השיטה שלך באותם דרכים שבהם נהוג לבסס כל שיטה אחרת בעולם. סבורני שהנך מודע לזה שיסוד הגישה שלך אינה יכולה להיות אלא בשינוי צורת הדעת דמעיקרא, והיינו צורת ביסוס שונה לגמרי לדעות ושיטות. ולנקודה זו הנני מתכוון לעיין בה להגדיר בדיוק איך היא קודם החטא ואיך ניתן לחזור לה. אם אכן הנך סבור שאין כאן צורת דעה שונה אלא שיטה שונה, הרי שלענ"ד אין לכל הגישה הזו על מה לסמוך.

נשאל בצורה אחרת, האדם שלפני החטא, שהגדרת את כל דעתו כקשורים ל ונובעים מאלקים. מאיפה הוא יודע שיש אלקים בכלל ושיש למציאותו השלכה על חייו? האדם המודרני, זה שאחר החטא, יכול לדעת עליו מכמה מקורות, הוא יכול לדעת מכח הוכחות וכדו', הוא יכול לדעת מכח מסורת של סיפורי התגלות, וכו'. אבל כל דרכים אלו מניחים שיש אני העומד בנפרד והוא המחליט אם לקבל את הדעה שיש אלקים וכו'. האדם שלפני החטא, שאנחנו מניחים לגביו שהוא מאמין באלקים, בהכרח שאינו מאמין בו בצורה זו בכלל. הידיעה שיש אלקים אינה מודעת לו כלל, זה חלק מתפיסת המציאות הלא רפלקסיבית שלו. או אולי בנוסח אחר, הוא אינו יודע אותו בידיעה שחוץ ממנו אלא בידיעה עצמית. [שזה מה שאתה קורא אחוד הדעת וכתר אם הבנתי]

ועכשיו לשאלה, הראשונה שהיא השנייה. נניח שיש באדם רובד שלא נפגם בחטא [אגב, לפי לימוד האר"י עיקר הרבדים האלה הם הרבדים הנמוכים יותר שלא היו גבוהים מספיק להיפגם, בנוסף לכך שיש חלקים גבוהים יותר שלא נפגמו, הבן הקשר.] עכשיו שאנחנו נמצאים ברובד אחר, שעיקר החיים שלנו יש להודות מתנהל שם. כמו גם עיקר הבחירה ועבודת ה' שלנו. באיזה צורה הנך רוצה שנחזור לרובד הראשון? ע"י התעלמות והכחשה של הרובד הרגיל? ע"י בירורו באיזה אופן? מה עלינו לעשות איתו? והאם יש לך איזה דרך קונקרטית להציע למי שאינו מודע כלל לרובד הטהור, או שאינו מאמין שניתן להיעזר בו, לגעת בו?

אני מקווה שאני מובן. מבקש ממך מאד להאריך בתשובה, לא להסתפק לחכימא ברמיזא, כי עד שאין אנו מכירים כראוי איש שפת רעהו לא ברור כלל מה אומרים ולמה הכוונה.

יהי,
צר לי שאיני יכול להאריך במקום בו אמרו לקצר...
בכל מקרה הסברתי למעלה שאתה צודק אין אפשרות פשוטה להחזיר את הגלגל אחורה, לכן נבחר עם ישראל וניתנה לו התורה, כדי שכציבור נוכל לייצר חברה שמתנהלת באופן אחר , מתוכה יתאפשר תיקון של כל הנ"ל.
                     ממילא אין מטרה שפלוני אלמוני ישחזר בדעתו את הדעת שהיתה לאדם הראשון, אלא אם זה משתלב ומקדם את המהלך המרכזי של תיקון העולם דרך קיום עם ישראל והתורה, כך שלפחות לעת עתה רוב הפלפול אליו אתה מנסה למשוך את הדיון לא רלוונטי (שלא לומר כמעט אוקסימורוני) בעיני.
אם אתה רוצה להתקדם בדיון, אל תעצר באדם הראשון , תתקדם הלאה לדור המבול פלגה, אברהם אבינו וכו', לא במקרה הבאתי את הסיפור כולו כיחידה אחת.
                       בהצלחה, ואם יש עוד שאלות אשמח לשמוע ולענות .

אי"צ
אם הבנתי, אתה אומר שעיקר עניינה והצורך של עם ישראל הוא כי אכן אין שום אפשרות ליחיד להחזיר את הגלגל אחורנית, או בעצם קדימה, ולתקם את עצמו, והתיקון יכול להיות דווקא ע"י יצירת עם שלם שיתקן את התודעה של העולם בכלל, וזהו מה שהבין אברהם אבינו ומה שניסה לעשות, אלא שהתהליך הזה נעצר באיזשהו שלב [במצרים וכו'] ומאז אנחנו מנסים ללא הצלחה להגיע אל התיקון הנכסף. אם הבנתי אתה מניח שהתקופה הזו בו עם ישראל באיזשהו צורה חזר לגור בארץ ישראל ולחיות בתודעה של עם איכשהו יכול להיות בסיס לקדם את התיקון הזה, אם כי הדרך עוד רחוקה מאד.
הבנתי אותך? התרשה לי לשאול שאלות? תחילה, אז באמת לפ"ז אין כל ערך לתורה כתורה פרטית ולמי שיתחשב אך ורק בעצמו הרי שזה לא משתלב כלל בתוכנית תיקון העולם שלך, רק אם זה מצטרף באיזשהו אופן ליצירת העם הכולל. שלא לדבר על כך שפחות או יותר רוב המאמץ שנעשה על ידינו בגלות וכו' היה חסר ערך כמעט מבחינה זו.
בקיצור, האם לדעתך מי שאין לו כל שאיפה לתקון העולם הכללי הזו, או שמבין שבמצב שבו הוא נמצא הוא לא יכול לקדם כלום בנושא זה, באמת מבחינתו "התורה, לשם מה?".
והשאלה השנייה, לא הסברת איך זה בדיוק אמור לעבוד שיצירת עם ככלל יכול לתקן מה שלא יוכל כל אדם פרטי לתקן, איך זה אמור לעבוד בפועל, לא בעולמות עליוננם, והאם תוכל לתת דוגמא קונקרטית להתקדמות או אפילו לנסיגה שידגים את התהליכים האלו בפועל.