|
|
| נשלח ב-5/9/2012 10:53 |
 |
| |
אם אתלט חוזר ומפעיל שוב ושוב את שריריו, הכח והסיבולת של השרירים ישתפרו. אם אדם עם שמיעה טובה יחזור שוב ושוב על אותו צליל ששמע, או על צלילים שונים זה מזה, שמיעתו לא תשתפר באופן משמעותי. אדם עם שמיעה אבסולוטית, מבלי לחזור על פעולות, מזהה באופן מושלם את מה ששמע. איך? שמיעה אבסולוטית היא אימון ונאמנות למה ששומעים. לעומת זאת, רוב האנשים אינם נאמנים לגמרי למה ששומעים ולכן מזייפים.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2012 12:02 |
|
| |
מ80
יעיין מר בספרו של אוליבר סאקס, מוזיקופיליה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2012 13:11 |
|
| |
לצערי אתה שוב מערבב מושגים. אימון - כן. אמון ונאמנות - לא.
וכעת, אולי יגיע כבודו לפואנטה? איך כל זאת קשור לעיניינינו?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2012 15:00 |
|
| |
אין שום קשר לאימון. גם אם אדם שאין לו שמיעה אבסולוטית יתאמן יומם ולילה על שיפור שמיעתו, לא תהיה לו שמיעה אבסולוטית. מי שיש לו שמיעה אבסולוטית אוזנו נאמנה לאמת המוסיקלית ולא הגיע לכך באמצעות אימון.
מוצרט, גדול המוסיקאים, היה מתעלף בשומעו תו שאיננו מכוון באחד חלקי שש-עשרה טון. רוב האנשים אפילו אינם מסוגלים לשמוע הבדל כזה דק, ובכל זאת אוהבים ומעריכים את היצירות של מוצרט. איך זה קשור לנושא האשכול?
כל חכמה מבוססת ביסודה על אמונה ונאמנות לעקרונותיה. לדוגמא, מוסיקאים קלסים מאמינים (נאמנים) בסולמות מז'ורים ומינורים, ואזנם לא תסבול צליל שאיננו מתייחס לשאר הצלילים בהפרש של חצאי טון. לעומת זאת, במוסיקה מזרחית יחס כזה יכול להיחשב למוסיקלי. משמע, אי-אפשר ללמוד לא תורה ולא חכמה כראוי מבלי להאמין מראש ביסודותיה.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2012 15:19 |
|
| |
הכל בסדר איתך??
איך הצלחת מהסברים על האוזן האנושית להגיע למסקנה על אמון מראש בתורה לפני שלומדים אותה?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2012 15:20 |
|
| |
מי שמאמין בכל דבר בלי שבק אותו, אין הוא אלא פתי.
תחליף לעצמך את המילה "תורה" ב"הארי פוטר". אם אתה מגיע לאותה תוצאה, כנראה משהו השתבש לך בדרך.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2012 01:31 |
|
| |
רק כסילים מנסים לבדוק מה שאינם יודעים על סמך המעט שיודעים.
בספרות זולה או במכשירים טכנים, גישה כזו יכולה להצליח.
בתורה או בחכמה, נדרש הרבה יותר ענוה.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2012 02:08 |
|
| |
במחילה, כבודך מדבר מתוך גאווה, לא מתוך ענווה.
העניו אומר "איני יודע".
הוא לא מחליט שכדי לדעת שX אמיתי, מחליטים מראש שזה אמיתי.
מי שטוען שיש לו תשובות הוא גאוותן. לא עניו.
כשאין לו על מה לסמוך, זה גרוע הרבה יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2012 12:13 |
|
| |
ענוה בכל תחום שרוצים ללמוד מתחילה בכך שיודעים שלא יודעים את מה שרוצים ללמוד או שיודעים רק מעט ממה שרוצים ללמוד והולכים ללמוד מפי מומחים בתחום.
קבלת התורה מבוססת על אמונה ועל דעת.
משה רבינו, העניו מאד מכל אדם אשר על פני האדמה, האמין בקב"ה ולפיכך ידע מראש שתורת ה' אמת.
אח"כ התייגע ללומדה ולהבינה.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2012 12:27 |
|
| |
שכחת שלפי המסורת נעשו לו מופתים ולכן האמין.
מה גם, שכשדנים על האמונה, מצחיק להביא חלק ממנה בתור הוכחה.
מכל מקום, אם כך היו משכנעים אותך להאמין בבודהה, היית מאמין?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2012 12:34 |
|
| |
ואם תלמד את הרמב"ם, הוא אכן מסביר כי הסיבה בגללה בני ישראל האמינו היא רק כי ראו בעינהם את מעמד הר סיני.
מה בין ובין עניינינו?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2012 12:46 |
|
| |
מ
איני מבין מה עניין אמונה לענווה. רק אם כוונתך כי ענוו- מקבל אוטומטית כל דעה אחרת ,כי הוא לא מאמין בעצמו.
לפי מה שכתוב בתורה משה רבנו בתחילת דרכו לא כל כך האמין.
בכל מקרה מדובר באמונה של בני אדם רגילים לא בדרגתו של משה.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2012 13:58 |
|
| |
אלי, אני לא עוקב אחרי הדיון, אבל לפחות כשאתה מסתמך על הרמב"ם אתה צריך לשאול את עצמך האם הרמב"ם עצמו האמין באותם ניסים? אם הוא כותב שאבותינו האמינו אני מניח שגם הוא האמין. אבל הוא לא ראה בעיניו. אז כיצד אתה יכול לשים בפיו את הטענה שיש להאמין רק אם רואים בעיניים?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2012 14:03 |
|
| |
על משה רבינו נאמר: ויבוא אל הר-האלקים, ללמדינו שאמונתו של משה בקב"ה קדמה להתגלותו של הקב"ה למשה. וכשהקב"ה נגלה אליו, ירא מהביט אליו, והאמין בדבר ה' אמונה שלמה.
להבדיל, בודהה ראה חזיונות, ומהם הסיק את תובנותיו.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2012 14:13 |
|
| |
| מ80 כתב: |  | על משה רבינו נאמר: ויבוא אל הר-האלקים, ללמדינו שאמונתו של משה הקב"ה קדמה להתגלותו של הקב"ה למשה. וכשהקב"ה נגלה אליו, ירא מהביט אליו, והאמין בדבר ה' אמונה שלמה.
להבדיל, בודהה ראה חזיונות, ומהם הסיק את תובנותיו.
במחילה- התורה כותבת הר האלוקים- כנ.צ. משה -לפי פשוטו של המרקא לא ידעה- מה שמשך את תשומת ליבו היה הסנה הבוער, ולא הרצון להתגלות.
יראה- אינה בהכרח אמונה- כשאדם מפחד להביט כי זה סינור אותו- אין לזה קשר לאמונה. העובדה שהוא דיי התוכח עם אלוקים. יש מז"ל האמרים שאז נגזרה הגזירה שלא יכנס לארץ- בגלל הויכוח.
כשמאמינים כפי שאתה מתאר מקבלים את הציווי בהכנעה- ולא מתריסים כלפי מעלה כפי שמשה עשה בצדק בסוף פר' שמות. הוא חזר מספר פעמים על חוסר אמונתו- שעד שאלוקים גער בו.
|
|
|
|
|
|
|
