האם גילויי חכמה ביצורים פרימיטיבים מעידים על יוצר תבוני

היצור הפרימיטיבי לא מגלה תחכום, הכל אינסטנקטים.
זה לא מסביר דבר, אבל חשוב לדייק במונחים, על חוכמה ניתן לדבר כאשר יש גמישות ותכנון של דרך פעולה, זה לא קורה במקרה החיפושית.
אם אתה מחפש מבנים מתוחכמים הם קיימים בכל יצור חי.
אבולוציוניסטים-מטריאלסטים עקביים ישללו למעשה גם חוכמה מיצורים מפותחים יותר (ובכללם האדם) כיוון שבסופו של דבר הכל תוצאה של גנים והתוצאה מוכתבת מראש.

אדם ה1, נניח יש מציאות שבמרכזה עולם מסובב בתפאורה לצרכו. אז יש לך השערה"ידיעה  אינפורמטיבית נוספת שמלבד שישנם בפרטי המציאות תכנית ראיית עין ותכנית אכילת זחלי דבורים ע"י פרזיטים ועוד אלפי תוכניות חיים וצרכי חיים, יש גם תכנית כללית למציאות בה עולם בעל בעלי חיים תובנות ורגשות מגוונים מסובב במליארדי גלאקסיות. מה עושים עם המידע הזה. זו עובדה כמו שהימצאות המציאות היא עובדה. מה הלאה?

נשארים באי ידיעה על מהות מציאותם של כל אלו כשהתבונה דורשת הסבר כולל כמו שדורשת הסבר פרטני לכל מאורעות ופרטי החיים והמציאות, אך בעוד היא מתקדמת בהבנת יחסי דברים וקשריהם היא לא מצליחה להתקדם כלום במהות המכלול. או מניחים שכשם שדברים אצלינו מורכבים ומתוכננים ע"י מתכננים כך גם למציאות ולתבונה ולרעיון העולם יש מתכנן ובזה הגענו לפתרון.
מה דעתך להוכיח שישנו בעל תבונה נוסף רק מעצם היותך בעל תבונה?! לא סביר, נכון? מדוע, כי עובדת היות משהו (סתמי, רעיון, מורכבות) לא מלמד כלום על מוצאו או נצחיותו או כל דיבר בקשר למהותו האונטולוגית. מדוע אם כן עובדת היות המציאות בעלת רעיון כל שהוא מביא אותנו להניח ממציא ומתכנן לזה? אולי אלו רעיונות ניצחיים כמו שחומר ואנרגיה יכולים להיות ניצחיים, אולי אלו רעיונות שמוצאם משהו אחר לגמרי כמו גם מוצא החומר והאנרגיה אחר לגמרי מממציא תבוני, אולי בכלל לא אפשרי לדבר על מוצא בהקשר למוצאם או אי מוצאם וכל משהו מהותי יותר מהרגלי ההכרה כאן.

אולי צריך להגיע כבר לתובנה שמה שאנחנו מדברים ויודעים במה שניתן לנו מתעה אותנו לחשוב שהתבונה והידיעה שלנו יכולים לחבוק להקיף ולהבין את המוחלט כשבעצם בבינתינו אנחנו גם יודעים שאין באפשרותינו להבין ולתפוס את המוחלט. א"כ מי אמר ששאלות כמו מוצא ותכלית היקום אינם באזור המוחלטות שאין לנו גישה אליו, ומה לנו שנעתיק מושגים מקומיים ועכשויים וננסה לבנות איתם את המוחלט?!

אם לא היינו רגילים לכך שרעיונות ומורכבויות נבנים ונרקמים במוחינו ועל ידי כך יוצאים אל הפועל אל היינו רק בעלי כושר התבוננות במורכבות היקום כשאנו מכללו, האם היה עולה בנו הרעיון שישנו מישהו ממציא חיצוני ליקום?! יוצא איפה שהנחת מתכנן חיצוני הוא תוצר ההרגל.

ולסיכום, ידוע לנו על מציאות בעלת תכניות ובעלת מורכבויות ובעלת רעיונויות, כשאנחנו ותהיותינו חלק מהמכלול התבוני והרעיוני. אבל לא ידוע לנו כלום מה מעבר לכל זה האם עוד משהו שהוא פורה רעיונות ותיכנונים מבלי מתכנן ותחילה או שאנחנו עצמינו רעיונות ותיכנונים מבלי מתכנן ותחילה או אולי משהו אחר לגמרי שנשגב מדעתינו ומאפשרותו, או אולי קשה בכלל ולא אפשרי לצאת אל מחוץ להרגל, ולא ניתן אלא להתבונן ולא לדעת.

ישנה מעין הסכמה בין הבריאתנים לניו-אבולציונים על כך שאם תמצא נוסחת או אפשרות הסתברות של התפתחות חיים ותנאיו הרי שאין לדבר על מוצא היקום, שהרי אין כאן תיכנון, הכל אקראי. הכל מבינים שאין לשאול ומנין המציאות בעלת אפשרות האקראיות, ומנין המציאות בעלת אפשרות התפתחות "אקראיות בעלת תכנית ורעיון מסוים", כי אין לנו כל נגישות לאונטולגיה של מה שאנחנו חלק ממנו. א"כ כשמוצאים שהרעיון והתכנית מכלל המציאות הם ויש "חוק תכנון" מדוע זה מגרה אותנו להחליט החלטות בקשר למוצאו? מדוע לא יהיה לוט בדומה לשאר חוקים אחרים כ"חוק הימצאות משהו מתוכנן או לא מתוכנן" "חוק אפשרות החיים באקראיות או שלא באקראיות"?!

תוקן על ידי מנחם_פיש ב- 03/09/2012 09:28:54