על מעמדם האונטולוגי של איסורי דרבנן

הדיון מוקד, והשאלה די ברורה כעת, לא?
אני בכוונה לא מתייחס לגמרא כ"מערכת משפטית", כי זו תפיסה קאנונית של טקסט ספציפי שנתקדש וכעת אנחנו חייבים לקבלו על כל פרטיו ודקדוקיו.

השאלה היא: האם אפשר לקבל את סמכות חכמים, גם בלי להיות מחוייבים לאף דין ספציפי בדווקא?

אם השאלה הוא האם אפשר להישאר מחוייב לכלל כאשר בכלל הזה לא יהיה בעצם שום פרט?
כמדומני שהדרך היחידה שאפשר לעשות את זה הוא על ידי עיגון מה שאנחנו רוצים בתוך מה שמתקבל כסמכות, על דרך המובא באשכול סמוך ממאירי. אבל זה כבר בגדר תורת שתי האמיתות ולא באמת סכמות אלא לפנים שלא יישבר מחויבות העם לתורה. ואולי באמת זה גופא עיקר ענין לא תסור וכו'.

מ,
זו שאלה טובה.
באמת הדברים בעצמם נראים כמו סתירה מיניה וביה.

אך אולי החיים חזקים מן ההגדרה המילולית. שהרי במו עיני אני רואה שאפשר לקיים אורח חיים אורתודוכסי בעיני המתבונן, גם מבלי לקבל דווקא מצווה זו או זו.
ישנה דוג' שויטגנשטיין הביא, כמדומני: משפחה כלשהי בת חמש נפשות - לא כולם דומים אחד לשני, אבל כל אחד דומה קצת למישהו אחר, והאחר דומה קצת לאחר, כך שבגדול הם נתפסים כ"משפחה" לעין המתבונן.
כך גם פה - אני מקבל את סמכות חכמים, אע"פ שאולי כל אחד מקבל אחוזים מסויימים, ורק בסופו של דבר יש פה ציבור אורתודוכסי אחיד.
חבל שאינני מוצא כרגע מישהו שפירש את הרמב"ם כמוני(כמדומני שפעם ראיתי), כי אז אפשר למקד את הדיון בשאלה - מה חשב הרמב"ם בדין לא תסור. 

דווקא חשבתי שהר"מ יבין יותר את דברי, אחר שהוא מאמין בקיום אונטולוגי של "כלל" - כמו מדינה - ורואה אותו כנפרד מסכום הפרטים שלו. אני אישית חושב שזה לא נכון, אבל יש פה לפחות תפיסה שאפשר לקבל את הכלל, גם בלי לקבל בהכרח אף אחד מהפרטים.

עוד דוג' ברמב"ם היא בתשובתו - מדוע נענשו המצרים אם נגזר עליהם לשעבד את עם ישראל? הרמב"ם כותב שעל המצרים כ"עם" נגזר, לא על כל יחיד ויחיד, וכבר דשו בתשובתו זו. אך גם פה רואים שאפשר שישנה גזירה על "עם", אך על כל יחיד ויחיד היא לאו דווקא.
אם נפשכם, אפשר להתמקד בתשובה הזו - כיצד זה אפשרי? ואולי על פי זה נבין גם האם דברי אפשריים או שהם משוללי לוגיקה.

ירוחם,
אני לא דן בפשט התורה. הבאתי את הדברים רק כי היו טענות של חוסר מיקוד. לפיכך ניסיתי להציג את הבעיה בצורה שחכמי הפורום חובשי ספסלי בתי מדרש וירטואלים או אמיתיים יתחברו: 
כמו שנהוג להציג בעולם הלמדנות - מה ההיגיון של X אליבא דY.

כיוון שלפרשנות שלי לדין "לא תסור" לא מצאתי חבר, כרגע, הרי שנקטתי בדין אחר ברמב"ם שם הכוונה מוסכמת,
 אך ההיגיון לא ברור.
לפיכך השאלה התמקדה - מה ההיגיון, לדעת הרמב"ם ולפירושו בלבד, בעונש המצרי? או - כיצד זה מתיישב לוגית?
לא כי אכפת לי, כרגע, באמת משיטת הרמב"ם. אלא שכיוון שברמב"ם עסקינן, ולאו בשופטני בעלמא, הרי בוודאי שעמד על הקושיה הברורה בדבריו, והיה לו היגיון כלשהו שחשב שהוא מתיישב לוגית.

אם נצליח להבין את הלוגיקה של הרמב"ם, ונקבל אותה כנכונה, אז הרי זה פתח גדול גם לקבל את דברי.