|
|
| נשלח ב-6/9/2012 10:10 |
 |
| |
יש חובות ללא עונש.כללית האוירה הכללית היא אוירת חיוב. שאלת הגבול (ברור שיש המלצות או לפנים משורת הדין וכו')היא שאלה טכנית. במישור המעשים יש מערכת משפטית מחייבת.
לעניין האגדתות אין מערכת משפטית. לא נצטיונו מלבד, אולי, דעת הירושלמי הידועה, ואי אפשר לחייב לחשוב X
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2012 10:17 |
|
| |
לא מובן איך אתה יודע שהם חובות. במישור המשפטי כלל לא ברור שיש מציאות של חוב ללא הכפייה של מערכת החוק. חושבני שברור במציאות שאם יש במדינה חוק שאינו נאכף אין שום חיוב וענין לקיים אותו.
אם אנחנו רואים שצורת הסקת והגשת החובות שווה בדיוק לצורת הסקת האגדתות, מאיפה יש לך רמז מן המקורות שיש הבדל ביניהם.
אין הבדל עקרוני באגדה לגבי החיוב להאמין להם. רק שלגבי אגדה אם אתה רוצה תחלוק. וכמו"כ לגבי ההלכה. ההבדל הוא רק לגבי הפעולה המעשית, שבאגדה אין כ"כ כמו בהלכה שמסיבות שונות לא תמיד מותר לך להתנהג כפי שאתה חושב.
ועוד , אין ספק שהלכות רבות תלויות הנחות יסוד תיאולגיות/אגדיות. אם אי אפשר לחייב אותי לחשוב כהנחות אלו, איזה מובן יש לחייב אותי לקיים? [חוץ מהכפייה ששייך לגבי קיום ולא לגבי מחשבה]
[דרך אגב, מי שחולק על חז"ל בהבנת התורה, ולדעתו כל המצווה צריך להבין אחרת, האם מבחינת ממצוות תלמוד תורה עדיף לו ללמוד ולעיין לפי מה שהוא סובר, אע"פ שלמעשה הוא מחוייב למחשבת חז"ל?]
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2012 10:48 |
|
| |
יהי לא אכפת לי לומר שהלך מחשבתם מוזר בעיני ואני חושב אחרת, אלא שבהלכה אני כפוף ואיני יכול לחלוק (גוף מקביל לסנהדרין חושבני שיוכל) ובאגדה לא. לא אכפת לי שהלכה לפונית נובעת מתיאולוגיה שגויה (וגם מדיון הלכתי שגוי) כל עוד היא מחייבת. אני יודע שהגישה מכעיסה אותך ועימך הסליחה. חושבני גם שיש חובות שאינן בנות כפיה וזכור לי במעומעם שגם במערכת המשפטית החילונית יש כאלו לגבי השאלה בסוגריים מרובעות שהעלית – איני יודע מה עדיף. אני יודע שיש בפורם דעה [המובעת בדר"כ בסוגרים מרובעות] שזה ת"ת לגיטימי אפילו ללא כוונה לעשות כמערכת הפורמלית. לגבי עצם ת"ת איני בטוח שדעה זו אינה נכונה, הרי לו היתה סנהדרין זה בדיוק מה שהיתה עושה, ללמוד מתוך דף חלק, מתוך מגמה לתקן טעויות
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2012 12:11 |
|
| |
ת"ט
איני מבין למה אתה חושב שרק סנהדרין יכול לבטל- האם סנהדרין הוא שקבע ותיקן את כל התקנות והמצוות? אתה מכיר איזו תקנה או מצווה מדרבנן שסנהדרין קבעו?
נדמה לי כי הרוב לא נקבעו אפילו על ידי בית דין ,
ואפילו תקנות בית דין קדומות בוטלו על ידי בית זין מאוחרות.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2012 13:10 |
|
| |
| mdabraham כתב: |  | בילי, זו סתם התעקשות. תמיד אתה יכול לתהות אולי האדם שרצח הוא שוטה זמני? כיצד יהרגו את הרוצח? גם אם העדים יתרשמו שהוא אינו שוטה, אין לנו שום ראיה פרט לאינדיקציע. כשמתרים באדם שאסור לעבור על דברי חכמים והוא מקבל את ההתראה ואומר שעל מנת כן הוא עושה, אז ניתן להגדיר אותו כמי שאינו מקבל את סמכותם. זה הכל. פשוט מאד ואינו צריך לפנים.
|
|
באמת ובתמים אני חושב שמי שמתעקש הוא כבודו בעצמו,
חשש לשוטה זמני הוא עוד הרבה פחות חשש מ,,דלמא לאו אביו הוא ,,בכדי שבכלל נצטרך עוד לענות תשובה של רוב,
מה שאין כן אחד שעובר על איסור מוקצה מהיכי תיתי להגיד שהוא גם אוכל בשר עוף בחלב?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2012 13:56 |
|
| |
מי שעובר על מוקצה בפני שני עדים אחרי התראה וקבלת התראה (על מנת כן אני עושה), ודאי עובר גם על איסורים נוספים (מה שבא לו. כי אינו מכיר בסמכות חכמים). זה פשוט לגמרי.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2012 14:41 |
|
| |
ירוח
דינא דגמ' נחשה כקבלוהו כל ישראל (הר"מ) וכסנהדרין. מה שאינו דינא דגמ' תוקפו קלוש בהרבה
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2012 21:02 |
|
| |
תלמיד
והרי הכלל והאמירה המפורסמת -שלא פוסקים לפי הגמרא- ודאי מוכר לך.
כאילו קבלו אותה כל ישראל- את זה הרי אמר מי ששרפו לו את ספריו. -וכסנהדרין- הוא לא אמר!
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2012 21:05 |
|
| |
הרב מיכי
מלבד שגם אתה יודע שאין דנין מעוון לעוון ועוד בפרט לחייב אותו מלקות על אותה אינדיקציה,
הרי כל השטיקל של כבודו בנוי על זה שהפרטים הם דרבנן אלא אם כן אינו מקבל את סמכותם כלל,
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2012 23:19 |
|
| |
א. ההשוואה של דיני דרבנן לחקיקה מודרנית לפחות לוקה בחסר כי חסר המרכיב של האצלת סמכויות (המוסדר בקפדנות בחקיקה מודרנית). קשה להניח שהתעלמו מכך. הרי הגמ' היתה מודעת לזה ("היכן ציוונו") ומן הסתם גם התנאים. חושבני שדחוק לומר שהתעלמו מכך.
ציינתי שמעולם לא נערך דיון פנימי על תוקף חכמים לצוות או להורות, וגם עד אותו אמורא מאוחר שהתעורר בפליאה היכן ציוונו זה לא הטריד אף אחד (וכאמור לא תסור לא עונה על שאלתו). כי הדבר היה נעשה בספונטניות. מרדכי ואסתר כמנהיגים אתניים שלחו הוראה והיהודים קיימו וקבלו. החשמונאים לשנה האחרת הורו והעם עשאום יום טוב, ככל פרטי מגילת תענית שהפכו באופן נוהגי למוסכמה פשוטה. גם תעניות מרדכי ואסתר ככל קדוש עצרה וצום במקרא היה מתקבל בלא כל ערעור, ממש כמו שנהוג היום בכל שבט אפריקני או דרום אמריקאי או אסייאתי זקני השבט מורים וכולם מקיימים.
המונחים והאבחנות על מצוות דאורייתא או מצוות דרבנן נולדו רק כאשר השתכללה בישראל מושגים מפותחים יותר מיודעי דת ודין בהשפעות פרסיות ורומיות. אז התמסדה חוקיות התורה והפכה מחובת ברית ואלה תיאו-שבטית לדת וחוק לאומיים, שהוצרך לאבחן בו רמת תקייפות וחשיבות.
ב. אתה פותר את הבעיה בגישה ש"כנראה שהיה בזה הרבה אנכרוניזם והם לא ממש הבינו את פער התפיסה בינם לבין הדורות הקדומים. כל מצווה או איסור בעלי מסר או תוכן פנימי וטבעי הם הפכו למערכת מסורבלת וטרחנית של פרטי פרטים ריטואליים ויבשושיים כשאפילו את התוכן הם המירו במיני אגדתות ודרישת תילי תילים של רמזים מנותקים מהמציאות הטבעית של המצוות". אבל הגישה יוצרת קושי - הם לא היו טמבלים בעיני עצמם? מה הניע אותם? מילא מי שנולד לכזו מערכת ייתכן מאוד ונשבה בה ללא שימת לב, אבל בשביל ליצור אותה זה צריך להיות אדם די הזוי. ואין מדובר באדם אחדאלא בקבוצה לא קטנה של אנשים. ועוד, די דחוק שתפיסה הזויה כזו התקבלה בצבור, (שמטבעו אינו מהפכני).
אני לא יודע איך התפתח "בית המדרש" בשלהי בית שני, ומנין הגיעו שיטות ומידות הדרוש. וכיצד מחוקי פולחן וממצוות עממיות הזורמות עם החיים (שלא ממש ידוע היום כמה מהם נהגו ואיך התפתחו במשך הבית השני) התפתחה תורת הלכה ששמה את הדגש על פרטים קפדניים ודקדקניים המסיתים את תשומת הלב הדתית מטבעיות ועממיות לעול ריטואלי. אבל ניכר לעין כל קורא מקרא ההבדל בין הרוח המקראית לרוח הפרושית. הבאתי דוגמה כיצד פסוק שמשמעותו ליטול מגוון מינים אגרונומיים לשמחה לפני הישות העליונה הפכה למצוות ד' מינים המנוענעים במין מוזרות. תאר לך את מצוות אי הכחדת עוף מטילה יחד עם בריכתה לאיזה רמות חקירה יצירתית הגיעה עד שבכלל שכחו שגם צריך טעם למצווה הזו הוא אולי סתם גזירת הכתוב וגזירת מלך.. תאר לך את הרחיצה וההינקות מהסתאבות ביולוגית לאיזה סגולה טקסית היא הפכה או את שביתת ומנוחת השבת עד לאיזו רמת איסורים משתקים הגיעה. כמעט אין מצווה הגיונית אחת שנשארה שפויה וקשורה בכוונתה המקורית. כל המצוות והאיסורים הכל כך רלוונטיים לדורם ותקופת נוהגם הראשוני הפכו זירת התגוששות למקרים משונים ופרטי פרטים קבעוניים ותלושים.
איך התהליך הזה התגבש איני יודע. אני משער שהמצוקה המדינית וערעור השליטה שהתגברו במחצית השניה של הבית השני שגרמו להתפוררות הנפש העממית חברו לנסיונות קנאיות לחיזוק שמירת מצוות הדת תוך ניתוק והתרחקות מהמאנטליות העתיקה לה הותאמו המצוות. ובצרוף עוד גורמים התגבשה לה הדת בצורה שלדעתי היא תלושה לחלוטין מהמקוריות שלה. איך קבוצה קטנה של אנשים מצליחה לחולל מהפך רדיקלי כזה לא קשה לי. דת ושיטות ורעיונות מתפשטות מהר וחזק ושונה מהצפוי.
ג. הערה צדדית, אבל יש לה קשר הדוק. אתה תופס את הדרשות האגדיות (הדגמת בלולב = שדרה וערלות פלשתים) בעוצמה ובחיוב מאוד גדולים. אתה באמת בטוח שזה הטעם האמיתי בעיני האומר זאת ולא איזו "דרשה" נאה (או לא, תלוי בטעם) בהפסקה בין מנחה ומעריב?
העלאת ריח ניחוח שהפכה לפונקציית דיון על פיגול בחצי מתיר ולשמה ושלא לשמה או ישיבת סוכך חקלאי בתקופת האסיף שהפכה להיכי תימצי דיוני על דופן עקומה וגוד אסיק תחת הצללה מפסולת גורן ויקב שאינם מקב"ט או זכרון ע"י תרועה שהפך לספקות בפעיה של אם סיסרא אי יילולי קודם לגנוחי גניח או להפך ועוד ועוד ועוד לא רחוקים כלל מרמת הדרשות החז"ליות.
ד. ההתקפה על ההתנתקות מהמסר המקורי שההתעסקות היבשושית בפרטים גרמה תלויה בהנחת המסר המקורי וזה נושא רחב
אין שום סיבה שחוקי אשנונה וחמורבי לא יהיה להם כל קשר מעשי ורעיוני עם חוקות מודרניות עכשויות וחוקת סיני תהיה כן תואמת במשהו. אם תרצה תרחיב
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2012 16:42 |
|
| |
מנחם א. אתה לגישתך שמתבסס על לשון הכתוב. גישתם של חז"ל נבעה, להבנתי, מתוך התפיסה שהתורה היא מסגרת חוקית שניתן לתלות עליה רבות כל עוד התלויים יכולים להיתלות ולו גם בדוחק בלשון הכתוב. כדוגמת עין תחת עין שמן הסתם במקורו היה כפשוטו ולחז"ל היה ברור, בגלל המוסר (ה"חילוני"?) הטבוע בהם שזה אינו פירוש שהם יכולים להאמין שהוא הפירוש הנכון (מה ההבדל בין זה לרפורמה הוא דיון אחר). היות וכך כל עוד הם מצליחים לנטוע את ה"לא תסור" בכתוב (וזו הרחבה סבירה הרבה יותר מהרחבות אחרות שלהם), מבחינתם זה מעוגן. בסך הכל התיאור שנתת נכון בעיקרו , ללא ההקצנה של שבטים אפריקאיים. היה מוסכם שיש לקיים את דברי החכמים וסביר שהם לפחות סמכו ידם על החגים האלו. זה שבזמנים דמונים ניסוח הסמכות היה אינטואיטיבי ולאר כך מוסד – סביר שזה נכון כהרבה מקרים אחרים. .ב. ראשית, הנסיון להציג את הדת כמשהו עממי הזורם עם החיים, שכפי הנראה כונתו לפטור את כח העסק הזה כדת טבעית עממית שצמחה מאיליה ובאו חז"ל והמציאו מתוכו דת חדשה, הוא לפחות שטחי.. יש כל כך הרבה מצוות שככתבן הן ממש נגד החיים. הגבלות עריות "מיותרות" - איסור מלאכה די גורף בהרבה מועדים, שמיטת קרקע וכספים, כלאים, השחתת פאה ועוד ועוד . שנית, ועיקר – כל עוד אין לנו תשובה על השאלה כיצד התפתח המהפך של תושבע"פ ועל מה הוא מיוסד (אולי על ניצנים מהעבר? או על מתודה צמוקה ששרדה ופותחה) וכל עוד איננו חושבים שנכון (במובן של אמת) לעשות את חז"ל לשרלטנים במודע, עצם השאלה מאוד מנקר. להפטר כלאחר יד במצב מדיני קשה זה לא ממש רציני ולומר שכיתות צצות גם לא פשוט. הכת הזו צמחה על בסיס שהתימרה להיות ממשיכתו ןלכאורה עשתה את ההיפך והתגברה על זרם משמעותי שנצמד לבסיס (הצדוקים) ושהיו לו בסיס כח. לכאורה הנצרות היתה צריכה לתפוס הרבה יותר (רק בגלל איחור של כמה שנים היא הפסידה במירוץ אצל העם היהודי?) קשה לפטור את זה במשפט או 2 ולומר לק"מ. .ג. לגבי הדרשות החזליות – אין לי מושג איך הן קשורות להגיון. אודה שאף לא ניסיתי ברצינות היות והאינטואיציה שלי מרמזת שזה בלתי פתיר), אבל זו עובדה שהיתה להם מתודה כזו. נניח שגויה ותמוה. אז? לטעמי כל עוד זו הסמכות – זו הסמכות ד. ראשית יובהר שתפישתי את הדת, מושפעת מהיותי אורתודוכסי ויתכן והיא שטופת מח ושגויה, אבל לצרכי הענין יש בה יתרון. אולי היא מכריחה להבין מה חשבו האנשים המוזרים האלו שעשו בימי בית שני מהפכה (לשיטתך) או התפתחות מואצת (לניחושי). איני יודע למה (גם לי יש ספקולציות, אבל הן רק ספקולציות) אך חושבני שסביר להניח שהם חשבו (ואולי ממסורת) שלא הכתוב עיקר אלא העקרון של היות האדם כפוף למערכת התורתית, מה שקרוי אצל ליבוביץ ודומיו עבודת ה' שהיא פשוט ביטול המאוים האישים והליכה לפי החוק. אין העיקר לענג את ה' בריח ניחוח, ולא להתענג או להודות לו בענפים. העניין הוא שהענפים יהיו עליך לעול. אתה תטען שזה גופא הוצאת התורה משפוטה. אני בכל לא בטוח. וקצרתי כי זה אינו נושא האשכול
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2012 18:17 |
|
| |
מנחם א. אתה לגישתך שמתבסס על לשון הכתוב. גישתם של חז"ל נבעה, להבנתי, מתוך התפיסה שהתורה היא מסגרת חוקית שניתן לתלות עליה רבות כל עוד התלויים יכולים להיתלות ולו גם בדוחק בלשון הכתוב. כדוגמת עין תחת עין שמן הסתם במקורו היה כפשוטו ולחז"ל היה ברור, בגלל המוסר (ה"חילוני"?) הטבוע בהם שזה אינו פירוש שהם יכולים להאמין שהוא הפירוש הנכון (מה ההבדל בין זה לרפורמה הוא דיון אחר). היות וכך כל עוד הם מצליחים לנטוע את ה"לא תסור" בכתוב (וזו הרחבה סבירה הרבה יותר מהרחבות אחרות שלהם), מבחינתם זה מעוגן. בסך הכל התיאור שנתת נכון בעיקרו , ללא ההקצנה של שבטים אפריקאיים. היה מוסכם שיש לקיים את דברי החכמים וסביר שהם לפחות סמכו ידם על החגים האלו. זה שבזמנים דמונים ניסוח הסמכות היה אינטואיטיבי ולאר כך מוסד – סביר שזה נכון כהרבה מקרים אחרים. התאור של שבטים אפריקניים היה הסבר על תקופות קדומות פרימיטיביות יותר, טענתי שממנו הגיע המנהג הסמכותי גם לדורות בהם כבר הייתה לקירה משפטית ומיסוד סמכויות.
.ב. ראשית, הנסיון להציג את הדת כמשהו עממי הזורם עם החיים, שכפי הנראה כונתו לפטור את כח העסק הזה כדת טבעית עממית שצמחה מאיליה ובאו חז"ל והמציאו מתוכו דת חדשה, הוא לפחות שטחי.. יש כל כך הרבה מצוות שככתבן הן ממש נגד החיים. הגבלות עריות "מיותרות" - איסור מלאכה די גורף בהרבה מועדים, שמיטת קרקע וכספים, כלאים, השחתת פאה ועוד ועוד . שנית, ועיקר – כל עוד אין לנו תשובה על השאלה כיצד התפתח המהפך של תושבע"פ ועל מה הוא מיוסד (אולי על ניצנים מהעבר? או על מתודה צמוקה ששרדה ופותחה) וכל עוד איננו חושבים שנכון (במובן של אמת) לעשות את חז"ל לשרלטנים במודע, עצם השאלה מאוד מנקר. להפטר כלאחר יד במצב מדיני קשה זה לא ממש רציני ולומר שכיתות צצות גם לא פשוט. הכת הזו צמחה על בסיס שהתימרה להיות ממשיכתו ןלכאורה עשתה את ההיפך והתגברה על זרם משמעותי שנצמד לבסיס (הצדוקים) ושהיו לו בסיס כח. לכאורה הנצרות היתה צריכה לתפוס הרבה יותר (רק בגלל איחור של כמה שנים היא הפסידה במירוץ אצל העם היהודי?) קשה לפטור את זה במשפט או 2 ולומר לק"מ.
לא הבנתי היכן מצאת באיסורי עריות ייתור כל שהוא ומה ידוע לך מאותה תקופה קדומה על נוהלי כלאיים חקלאיים ופאות ובריתות גוף. דיון על איך התפתחה תורה שבכתב הוא לא פחות חשוב מאיך התפתחה תורה שבע"פ. (היה כאן אשכול לםני כמה זמן בענין רה"ש ויו"כ שטען על התפתחות מאוד מאוחרת של המועדות ושביתתם) אבל מה שברור לעין הקורא תורה שבכתב שהמצוות שם ברובם "טבעיות" ומחוברות לחיים ההם. ואותם המצוות ברובם הפכו כעבור מאות שנים לריטואלים מנותקים מהמצע וספונטניות הגידול הטבעית שלהם, הן בצורת הקיום והן במשמעות שלהם. קח לדוגמה את המצווה הפוזיטיבית של מס הכהונה (תרו"מ) כולו הפך הקשר נגטיבי למצבי טבל ודמאי. זאת מבלי לדון על רלוונטיות מצוות קדומות בדורות מאוחרים.
היתפסות ודחייה של רעיונות שיטות ודתות והתפתחותם הוא נושא ענף שיש לדון בו בנפרד.
.ג. לגבי הדרשות החזליות – אין לי מושג איך הן קשורות להגיון. אודה שאף לא ניסיתי ברצינות היות והאינטואיציה שלי מרמזת שזה בלתי פתיר), אבל זו עובדה שהיתה להם מתודה כזו. נניח שגויה ותמוה. אז? לטעמי כל עוד זו הסמכות – זו הסמכות
הנושא הזה של מיטודת הדרשות ולמשל מדוע דרשת "קיחת" אישה הוא בכסף כ"קיחת" קרקע למרות שיש "קצת" הבדל בינהם, ולא "תיקח" האם על הבנים הוא לא בכסף, הוא נושא לעצמו ואינו שייך לסמכותם או אי סמכותם. הוא השתרבב פה לא זוכר איך.
ד. ראשית יובהר שתפישתי את הדת, מושפעת מהיותי אורתודוכסי ויתכן והיא שטופת מח ושגויה, אבל לצרכי הענין יש בה יתרון. אולי היא מכריחה להבין מה חשבו האנשים המוזרים האלו שעשו בימי בית שני מהפכה (לשיטתך) או התפתחות מואצת (לניחושי). איני יודע למה (גם לי יש ספקולציות, אבל הן רק ספקולציות) אך חושבני שסביר להניח שהם חשבו (ואולי ממסורת) שלא הכתוב עיקר אלא העקרון של היות האדם כפוף למערכת התורתית, מה שקרוי אצל ליבוביץ ודומיו עבודת ה' שהיא פשוט ביטול המאוים האישים והליכה לפי החוק. אין העיקר לענג את ה' בריח ניחוח, ולא להתענג או להודות לו בענפים. העניין הוא שהענפים יהיו עליך לעול. אתה תטען שזה גופא הוצאת התורה משפוטה. אני בכל לא בטוח. וקצרתי כי זה אינו נושא האשכול
כאן צריך לכנס לדיון מהי הדת, ואיך לתפוס את חלקיה. מדוע מערכת חוקה אזרחית איננה "מערכת תורתית"? במה היא שונה מהחלקים האזרחיים התורניים. חוץ מהחלק התיאולוגי שבתורה הכל שם אתיקה וסדרי מדיניות וחברה, מדוע הם צריכים להיות מקובעים לנצח ולא להיות תלויי התפתחות ציבליזציונית? וגם התפיסה התיאולוגית שלא ברור מה הייתה בתקופת המקרא כבר מזמן לא קשורה לתפיסה העכשוית, וגם עליה יש לדון. אבל כמו שאתה אומר לא קשור לכאן.
שבת שלום
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2012 18:29 |
|
| |
תלמיד
אם הנך מסכים שראשיתה של הסמכות לא היתה פורמלית אלא יותר אינטואיטיבית וכו'. למה אתה מחכה לסנהדרין פורמלי [שלא יהיה באלף שנים הבאות לפי התחזיות האחרונות] שיתיר אותם.
אולי כאן ועכשיו נוצרת האינטואיציה שדברי חכמים לא מחייבים איפה ששגו?
ואולי כל זה כבר קרה בעצם, רק אנחנו האורתודוכסים מתעקשים להמשיך את הסמכות בצורה מלאכותית.
אין לי ספק שברגע שרוב הרבנים יבינו מה שאתה מבין, התורה לא תיראה אפילו בדומה לאיך שהיא מוכרת לנו היום. כל התיאוריות שלך ושל כמותך ייתכנו רק כל זמן שהם במיעוט שאינו מצוי. ברגע שהרוב יבין את זה, אין ספק שתהיה רפורמה מקיפה [לכה"פ]. אז למה אתה מחכה?
תוקן על ידי יהיאור ב- 07/09/2012 18:35:17
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2012 07:44 |
|
| |
מנח א. צר לי אבל פרימיטיבי ואני מקבל את תורה מסיני (אם כי סביר שהיא אימצה לפעמים מנהגים כאלו) ואיני חושב שהמקור הוא תקופות פרימטיביות עוד יותר ממני. ב. 1. לך ידוע? נא שתף. 2. התפתחות משפטית היא טבעית לכל מערכת משפטית, ראה כדוגמה מקבילה למס הכהונה את דיני מס הכנסה ומע"מ שהתוספתו בהם מרובות פי כמה מהמקור. ג. אכן ד. אני מרשה לעצמי להעלות גירה ולהזכיר שבתיאוריה שלך קיים חור משמעותי, כיצד כל המוזרות הזו הומצאה והתקבלה. יהי חושבני שהרבה דברים היו אז פחות פורמליים, אבל הבסיס בוודאי קים. איני בטוח שגדעון השופט חיפש הדס משולש חזו"א, אבל חיפש עע"ע, כלשון הכתוב. הוא הדין לסמכות המערכת השיפוטית (שאגב, עברה פחו התפתחות). אתה נכנס לבעיה איך יוצרים שינויים, והיות והשנוי הגדול האחרון היה בימי בית שני בדוק שם, אם אפשר (להערכתי כמעט בלתי אפשרי, עם כל הכבוד לספרים שהתחברו על כך). סביר שזה היה עניין של קביעת עובדה (נא חסוך את ההערה שאני סותר עצמי ממשפט למשנהו, זו ספקולציה שלי). ולגבי היום – אם הגמ' נתפסה בגלל התקבלותה בכלל ישראל כסנהדין האחרונה יתכן וניתן לעשות כך גם היום, אלא שכלל ישראל הוא מן הסתם מי לפחות שבכלל מודה בעקרון (איזה? גם זה לא פשוט). גם לי אין ספק כפי שכתבת אם כי חושבני שהשנוי יהיה קטן בהרבה ממה שאתה חושב. למה אני מחכה? בוא נתחיל מדברים קטנים שיכולים להתקבל בקלות, כמו איסור הריגת כינה בשבת (שזה לחומרא וחלק מהאיסקטינט ההתנגדותי יורד). אני איש עבודה אז יכולני להתקבל לכל היותר לסנהדרין של הרב הלל ויס (ללא שוום זלזלו באיש. מהיכרות אישית הוא אדם נבון וחכם), אבל אתה אולי...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2012 14:52 |
|
| |
תלמיד
איני יודע מה היה בזמן בית שני. אני כן חושב שלפי האופן שהחלטות מתקבלות כיום אצלנו, אין סיכוי שתהיה שום שינוי רציני כלומר עקבי ובאופן מבוסס מחשבית קהירנטית בשום צורה.
למשל החומרא שאתה דורש לגבי כינים הנה כמותו כבר הוחלט ע"י הרב אלישיב לגבי תולעים, אלא שהפסוק נוסח תוך התחמקות מכל דיון במה שהוא שאלה האמיתית פה. וממילא אין בכל זה שום הבנה ובסיס לשום שינוי רציני.
לכן אני חושב שמי שמעוניין בשינוי שיתחיל כאן ועכשיו פשוט לנהוג כפי דעתו, ולהשפיע על מי שהוא יכול בזה. איני מכיר שום דרך אחרת, גם לא בהיסטוריה, לעשיית שינויים.
|
|
|
|
|
