האם ה"דחוקים" הטרידו את האמוראים

מיכי
אם אילפא היה יכול להוציא הכל מהמשנה, אז בעצם הוא מניח שכל ההלכות כלולות בו. זה שאמוראים לא היה להם היכולת לעשות את זה לא משנה מההנחה שלו שכל ההלכות כלולות במשנה. אפשר שהם לא היו בקיאים בדרכיו של אילפא, או שלא היו בקיאים בדרכיו של שותפי איך להוציא דברים ע"י גימטריא, ולכן נצרכו לברייתות. ועדיין הכל כלול במשנה. אמנם אם הפשט כמו שכתבת [והכי מסתברא] אז אכן אין ראייה מאילפא.

לגבי קושייתי, השאלה הוא האם קושי בפשט ניתן להיתרץ על ידי תירוץ ברמז וסוד. אני נוטה שאילו היה הקושי רק קושי דרושי [כמו למה כתתוב ענין זה דווקא כן, או דברים אחרים] אז ניתן לומר שהתירוץ מעולם הדרש מתרץ את זה. אבל אם הקושי הוא בפשט, לא יספיק לומר שהתירוץ הוא בגלל הרמז והסוד.
גם אני לא חושב שהר"מ התכוון לסודות. מה שטענתי הוא שבכדי לרמוז רבדים נוספים לא צריך לעקם את המילים, אפשר לכתוב ישר ולבחור ניסוח שיתאים אל הסוד, וכו'. הבאתי ראייה מזה שיש כאלה שתולים סודות בר"מ, ולא עושים כן דרך דרישת דיוקים ועיקומים לכאורה בלשונו, אלא מכניסים זאת לתוך פשטיות דבריו או בחירתו ניסוח מסויים, ללא כל עיקומים. וכן היה רבי יכול לעשות אילו היתה כוונתו לרמז סודות.

חוץ מזה, צריך באמת לבדוק לפחות מדגם של קשיים כאלה ולבדוק אם התשובה של רח"ו עונה על זה יותר טוב מאשר התשובה של המאירי.

תוקן על ידי יהיאור ב- 05/09/2012 11:54:29

גם את דעתך אני מכבד, אבל אם בעלי כללים - אשמח למקור. עד כה הראיתיך לפחות אחד מבעלי הכללים, ר"י קנפנטון, שאומר אחרת. גם החיד"א בהיקף ידיעותיו וסקירתו יכול לדעתי להיחשב כבעל כללים לעניין זה.

המשל שלך מרחיק לכת. הגמרא אינה שיר אלא היא היא מקור ההלכה, הקלת ראש בפרשנותה תוביל להשפעה בפסיקה, ישירות או בעקיפין. גם שאר התחומים שעוסקת בהם הגמרא אינם בהכרח חשובים או מכריעים פחות מההלכה, וגם בהם חוסר דיוק וזהירות יוביל לטעויות כבדות משקל.

לדעתי רש"י ורמב"ן חשו מחוייבים לגמרא ולביאורה לא פחות ממה שהרמב"ם חש מחוייב לפסיקת ההלכה. 

אני מניח שקראת את הציטוט שהבאתי מרי"ק, הוא מדבר מאד ברור: "אין מילה שלא לצורך", "אין אפילו אות אחת מיותרת הכל במידה ובמשקל ובמספר".

זכותך כמובן לחלוק עליו. אבל זכותו ג"כ לחלוק עליך.

הרמב"ם הוא לא חוזה משפטי ורש"י אינו שירה, זו רק דוגמה לשני דברים שבכל אחד מהם כל מילה חשובה ובכל זאת היחס למילים אחר.
הרמב"ם כתב ספר הלכה בכוונה שיהיה ברור ומובן ויאפשר לכל אחד לדעת מה לעשות זאת לא הייתה כוונת רש"י.
שוב רק בתור משל, אם תיטול משיר מילה יכול להיות שמשקל השיר ישתנה, יכול להיות שרוח השיר תשתנה וכדומה, ובכל זאת תהיה זו שטות לדייק במילותיו באותה צורה שבה מדקדקים בניסוח משפטי (ולהיפך).

תוקן על ידי מטפחתספרים ב- 05/09/2012 13:05:44

נתנ

בגלל הרצון לצמצם בכתיבה מוציאים משניות כה מטעות? זו אינה דרכו של אדם נורמלי. אם זו כוונת רבי הוא נכשל בגדול, אחרי כמה מאות בודדות של שנים נוצרו לגבי משניות רבות כמה וכמה דעות מה כוונתן..

נח"ד

באמת החיים הם כן או לא ואין מצב של תירוץ דחוק?

חוששני שצריך להבהיר כאן דבר פשוט. לשון המשנה אכן בהיר למדי בדרך כלל, ואכן הרמב"ם לקח אותו כדגם [אם כי לא רק בגלל צחותוה אלא בעיקר לקח לדגם את שפת המשנה ולא ארמית או עברית המקראית] . רוב החסורי מחסרא, וכדו' שאנחנו מדברים לגביהם כאן אינם נובעים מקושי בלשון המשנה אלא מקושי של הגמרא עם ההלכה הכתובה במשנה. ולכן הרבה יותר קשה להניח שרבי באמת התכוון להרבה מהדחוקים שבגמרא.