|
|
| נשלח ב-9/9/2012 17:07 |
 |
| |
לא בכדי מוסד האוניברסיטה הוקם ע"י הכנסיה הקתולית, כי כמו הכנסיה הקתולית בזמנה, או כמו האקדמיה היוונית בתקופתה, הן מנסות לשלוט על הידע האנושי. הדתיות של ההשכלה האוניברסיטאית כל כך מושרשת, עד שהתלמידים של הרעיונות החדשים של אתמול נעשים פעמים רבות למורים השמרנים של הדוגמות של מחר.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2012 17:12 |
|
| |
ירוחם
יש תחומים שבהם ברור למי שמוכן לפקוח עינים שחז"ל לא הכירו את המדע המודרני.
אלא שיש מחסום נפשי שמקשה להודות בכך. מבחינה זו, דווקא חלק מן הציבור החרדי הוא בבחינת תינוקות שנשבו.
והנה סיפור מן הפורום השכן שמותר להזכיר את שמו.
מדוע צפה הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ"ל, ראש ישיבת תורה ודעת, בטלוויזיה? | הנחיתה ההיסטורית של ניל ארמסטרונג על הירח הציקה לראש ישיבת 'תורה ודעת', הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ"ל, שראה בנחיתה סתירה לדברי הרמב"ם • איך תירץ את הקושיא? היכן דרש על כך? ומה הגיבו בניו של הגרי"ז מבריסק? | | אלי כהן, בחדרי חרדים 12:35 09/09/2012 |
 | | |
| הנחיתה ההיסטורית על הירח. צילום ארכיון מותו של ניל ארמסטרונג, האדם הראשון (ואחד משנים עשר בסך הכל) שפסע על הירח, העלה סיפור מעניין, מזווית יהודית: הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ"ל, ראש ישיבת 'תורה ודעת' בניו יורק, וחבר מועצת גדולי התורה של אמריקה, ששמע על הנחיתה המתוכננת על הירח, התקשה להשלים כי הדבר אפשרי.
מה שטרד את מנוחתו היו דברי הרמב"ם (בהלכות יסודי התורה, פרק ג') מהם מובן כי הירח אינו מורכב מהיסודות המוכרים לנו, ואף נקט שהוא 'בעל נפש', ואלו דבריו: "כל הכוכבים והגלגלים, כולם בעלי נפש ודעה והשכל הם. והם חיים ועומדים ומכירים את מי שאמר והיה העולם, כל אחד ואחד לפי גודלו ולפי מעלתו משבחים ומפארים ליוצרם כמו המלאכים. וכשם שמכירים את הקדוש ברוך הוא, כך מכירים את עצמן ומכירים את המלאכים שלמעלה מהן. ודעת הכוכבים והגלגלים, מעוטה מדעת המלאכים וגדולה מדעת בני האדם".
הגר"י קמינצקי התפלל באותם ימים, מפאת חולשתו, במניין מיוחד שיסדו בני ביתו ומקורביו בקומת המרתף של ביתו. בין המתפללים במניין הקבוע היה שכנו, יהודי בשם גרפינקל. כששמע את ספיקותיו של ראש הישיבה, הציע לו לבוא אל ביתו ולצפות במכשיר הטלוויזיה שברשותו את שידור הנחיתה על הירח.
בשנת תשל"ח, תשע שנים לאחר הנחיתה על הירח, סיפר הגר"י קמינצקי באחת מדרשותיו בפני קהילת תלמידיו במונסי, כי הרגיש שהוא חייב לראות את הנחיתה במו-עיניו, ו"נורא חרה לי הדבר, איך יתכן שהרמב"ם טעה בזה?"
"אלא שיישבתי, שארבעת הפרקים הראשונים של יסודי התורה, הלא כתב הרמב"ם עצמו שהם רק 'הקדמה' לראות דרך ה' וחכמתו ולהגיע ליראת ה'. ואם כן הם אינם קבלה כתורה מסיני, ויתכן שהרמב"ם טעה לפי דעות של מדענים בני זמנו בעניין זה".
בכנסייה הגדולה של 'אגודת ישראל' שהתקיימה בתש"מ בירושלים, השתתף הגר"י קמינצקי, שהגיע במיוחד ארצה. באחת מדרשותיו סיפר על התמיהה שהייתה לו בנושא הנחיתה, והאופן בו יישב אותה.
אלא שבניו של הגרי"ז מבריסק לא אהבו כל-כך את התירוץ, וטענו שאין לבטל את דברי הרמב"ם בשל קוצר ההשגה, ו"פון א קשיא שטארבט מען נישט". |
http://www.bhol.co.il/Article.aspx?id=44417
אם אפשר להאמין לסיפור, אזי בשושלת בריסק התקשו להשלים עם זה שהרמב"ם טעה.
וראו כאן באשכול שנפתח על הסיפור.
http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?cat_id=4&topic_id=2975841&forum_id=771
וראו כאן על הנטיה להאמין
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4278815,00.html
כל זה עצוב מאד, אבל לא הנושא שבו רציתי לעסוק כלל!
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2012 17:17 |
|
| |
עודד וולנד
כתמיד, אתה כותב דברי טעם, וגם לי יש מה ללמוד מדבריך.
האם באמת החינוך הישיבתי שלנו, מימי חז"ל ועד היום, נועד לקדם את הפיכתו של התלמיד למי שעומד על רגליו מבחינה לימודית ויכול לחלוק על רבותיו.
זו שאלה הראויה להישאל.
התשובה עליה אמורה להיות: כן וכן.
אך אם זה כך, צריכה להיות הרשות לערער ולדחות.
וזה לא מוסכם על הכל.
לא על רבי אליעזר, שאומר לרבי עקיבא: דרוש, אך רק כדי לקיים דברי חכמים.
יש ללמד זכות שר"א סבר שאין מקום שחכמים טעו בו. ואילו היה מגלה שיש, היה נאלץ לחזור בו. וכדי לבחון זאת יש לבדוק את תחומי הידע שעמדו לדיון.
ואכן מצאנו שבן זומא פונה לר"ע בלשון "אתה" ומכאן מדקדקים האמוראים שעלה בדרגה לימודית ויכול היה לפנות לר"ע כחבר.
אם כן, מדוע אין אנו מוצאים יותר את התופעה הזו?
אולי בגלל שחלק מן ההתפתחות של התלמיד חכם כולל עידון רב מאד של הרצון לחשיבות עצמית, וכנגד זה יש חינוך עצמי רב מאד להערכה של המורים והרבנים? לכן התלמיד נוטה לתלות את החסרון בהבנתו, ומצד שני הוא מקפיד מאד על ביטויי דרך ארץ ביחס לדור הקודם?
תולדות הלימוד שלנו אם כן מצרפות יחד את חירות המחשבה והעיון לצד הקפדה רבה מאד על סגנון הביטוי.
וכמובן יש כאלו שפירשו זאת כאיסור על חשיבה...
האמנם הצגתי תמונה אידיאלית מדי, את ההיסטוריה של לימוד התורה כפי שהיא ראויה להיות או כפי שהיתה באמת?
***
היכן מצאת בדברי הרבי מלובביץ (אני משער שאליו נתכוונת ונפלה טעות הקלדה) שצריך אדם למנות לו מישהו שיבחן את מחשבותיו? ציטוט, מראה מקום?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2012 17:18 |
|
| |
מיימוני, ברי שאנו מבינים כי חז"ל טעו בנושאי הבנת המציאות.
למה? היאך טעו? מדוע זה לא הבינו נכונה את המציאות?
התשובה פשוטה. ישנם הרבה כלים לבדיקת המציאות שלא היו קיימים בזמנם.
עד כאן מוסכם?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2012 17:20 |
|
| |
מ80
מהסוף להתחלה.
אני ממליץ על ספרו של תומס קון, "המבנה של מהפכות מדעיות", שמוכיח כי גם במדעי המדעים יש הרבה מאד סוציולוגיה. אם אינך מכיר את הספר, תמצא בו אישוש לטענותיך כאן.
לגבי ההסבר שהצעת כי כל הברכות האמצעיות תלויות בברכת הדעת ואם טעו במהלך האמצעיות, זה חסרון בברכה הראשונה, זה הסבר מקורי אבל קשה לי להבינו. נכון שיש קטע גמרא שבו נאמר כי ברכת "חונן הדעת" נבחרה ראשונה כי הדעת היא חיונית להבדלה ולכל דבר, אבל כמדומה שזה דרש עם מסר חינוכי ולא סיבה לחזור לברכה זו אם היתה טעות אחריה. האין זאת?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2012 17:22 |
|
| |
אלי
אתה וירוחם מסיבים את האשכול שהועדתי לדיון בקושיות שיש להן פרכה נסתרת לנושא אחר.
ודאי שחז"ל היו בני זמנם ותרבותם ולכן לא יכלו לדעת חלק ממה שיודע היום כל ילד - אם לא נתלה שעמדה לרשותם רוח הקודש כמקור מידע מדעי. ואכן יש שמאמינים בזה, אך אני ואתה וירוחם ואחרים כאן סבורים שאין חובה להאמין בכך וזה גם לא נכון.
אז מאי למימרא? מה החידוש? הנושא שלי אינו התחום המדעי, שבו ניתן לזהות בנקל אי ידיעה אצל חכמים לדורותיהם. הנושא הוא שאלות בתחום הלימודי שבו גם הקושיות, גם ההוכחות וגם הפרכות, וגם התשובות המפתיעות שהופכות את המצב על פיו, כל אלו אינן תלויות בידע מדעי.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2012 17:24 |
|
| |
התחושה שלי היא שרוב חכמי ישראל לדורותיהם ראו את עצמם כמעתיקי השמועה. המושג חידושי תורה הוא אכן פרובלמטי מיניה וביה. ההלכות על כבוד תלמיד חכם, איסור מחלוקת על רבו והוראה במקום רבו, מעגנות את הגישה הזו, בצירוף ההדגשה הבלתי פוסקת על ירידת הדורות..
עובדה מענינת היא שכל מי שרוצה לחדש, טוען שהוא בסך הכל מחזיר עטרה ליושנה.
ראיתי לא מזמן תובנה של משה הלברטל, שלא לחינם, הכוזרי שמדגיש במאמר ראשון שאין לסמוך על שיקול הדעת בעבודת השם (משל הרוקח המפורסם) סבר במאמר שלישי שסמכות תורה שבעל פה היא בהשראת השכינה על לומדיה במקום אשר יבחר השם.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2012 17:31 |
|
| |
את צודק. אני אעביר לאשכול חדש.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2012 17:37 |
|
| |
מיימוני,
הברכות האמצעיות הן בקשות. כדי לבקש צריכים לדעת מה לבקש ובאיזה סדר לבקש.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2012 18:12 |
|
| |
מיימוני
ר' יעקב קמנצקי והלבנה נידון באשכול המובאות, עיי"ש. אם תרצה תפתח לזה אשכול נפרד.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2012 18:39 |
|
| |
אוי לה, לתורה
לפני כשעתיים הופיעה הראש רשימת כתבות היום של האתר רשימה אשר כותרתה: מדוע צפה הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ'ל, ראש ישיבת תורה ודעת, בטלויזיה?
http://www.bhol.co.il/article.aspx?id=44417
איך יתכן, שואל הרבי, שניל אמסטרונג נחת על הירח והלך עליו, בניגוד לדעת הרמב'ם כי דבר כזה אינו אפשר כלל. הרי הרמב'ם אינו יכול לטעות!.
הרב מפגר ב 400 שנים אחר הנעשה בעולם. הרי עברו מאות שנים מאז הביט גלילאו בטלסקופ וראה מהו הירח באמת. הרי כל תמונת העולם שלנו ותפיסת העולם שלנו השתנו מקצה אל קצה. אבל הרב לא שמע כלום ואינו יודע כלום. ואת אי ידיעתו הוא מלמד לתלמידיו. אלו, התלמידים מקשיבים לדבריו בחרדת קודש ואומרים אמן. לחשוב לבד? לבדוק? חס וחלילה. וכשמשדרים את הצעד הראשון בטלויזיה הוא הולך לראות, להיווכח שהדבר אינו אפשרי כי הרמב'ם כבר קבע!.
הבעיה היא בחוסר היושר האינטלקטואלי של הרב לדעת כי כולנו בני אדם, וכולנו, ללא שום יוצא מהכלל, עושים טעויות, ולאט לאט אנחנו מתקנים ומתקדמים הלאה.
ומה על תלמידיו? האם הלך אליהם ואמר טעיתי? מה שהאמנתי בו היה טעות? מה שסיפרתי לכם על העולם הוא שגוי? האם אמר להם ללמוד לקח להבא?
אבל מי מחכמי בריסק הם בעלי תושיה גדולה. הם מצאו את התשובה הנחרצת: אין לבטל דברי הרמב'ם בשל קוצר ההשגה שלנו. אוי לתורה שאלו חכמיה.
עודד
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2012 19:03 |
|
| |
עודד
ועכשיו לאידך גיסא.
נניח שאתה רב בישראל, המלמד את תלמידיך תורה והלכה. אתה מנסה לצאת מנקודת הנחה שחכמים אלו הם בעלי סמכות לגבינו, כי אחרת מה טעם ללמוד את תורתם. כעת מתברר לך שבדברים מסוימים היה להם חוסר ידע, וחוסר ידע זה גם השפיע על פסיקתם, לא תיכנס לדיסוננס?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2012 19:38 |
|
| |
הפתרון היחיד הוא סמכות שאינה נשענת על נכונות הכרחית. אפילו על ימין שהוא שמאל.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2012 19:48 |
|
| |
ה"פתרון היחיד" הוא פתרון לא הגיוני?
כדי להמלט מדיסוננס נכריז כי הוא קביל?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2012 21:18 |
|
| |
מיימוני היקר
הרי הינך מומחה בניסוחים דיפלומטיים ,
מגלה טפח של תמיהה ומכסה בטפחיים של מוסר על מתינות,
במקרה דנן אינני משוכנע שלימוד המתינות נגזרת מהסוגיא,
רב הונא הניח הנחה שהתפילה מתחלקת לג חלקים שבכולם אם חיסר או טעה חוזר לתחילתו של החלק שאחז בו ,
קושיית רב ששת ממשמעות המשנה נראית לו כתיובתא בדיוק כמו שבעיניך,ולמה זאת?כי גם אתה מכיר את ההלכה הקיימת שאין התפילה ג חלקים ולכן כשהמשנה אומרת חוזר לברכה שאחז בו ,הכונה כפשוטו,
אומרת הגמרא [ולא רב הונא ,רב ששת היה תלמידו של רב הונא]
אמר לך רב הונא ...... הכונה ,אינו מוכרח שרב הונא היה חוזר בו על ידי פירכא זו ,כי לדעתו והנחתו שהתפילה בנויה על ג חלקים עד כדי שאם טעה חוזר לתחילת החלק ,כונת המשנה יכולה להיות דהיינו תחילת הברכה וחוזר לאתה חונן,
ועיין בתוס,שאכן טוען דשינויי דחיקי הוא,
|
|
|
|
|
14 
