הזמן עובר ואת נשארת

  להיפגע להירגע לזכור את כל מי שנגע 

להשתנות להיבנות להישען על אמונות 
לחבק את הבדידות לשוב אל הילדות 
לדמיין שטוב יותר ואז לחזור למציאות 
להחיות את מה שמת לחפש את האמת 
לתכנן את הבריחה לשקר לעצמך 
לנצח את החושך ללחוץ יד לאושר 
לחשוב שזה הסוף ואז לקום לבד בבוקר 

הזמן עובר הוא לא נרדם נשבר אוהב ושוב כואב 
זה הסיפור של כל אדם זה סיפור של הלב. 

לגלות את הפרידה וכוח מפלדה 
לסמוך על חברים לאסוף את השברים 
לחזור לישון באור פתאום להיות גיבור 
להבין שממשיכים לטפס מתוך הבור 
לרקום משמעויות וללמוד מטעויות 
לשבור את הכללים 
לדעת שמילים הן רק מילים הן רק מילים 
לשאוף למנוחה לנשום קצת לרווחה 

להישאר ולספר את הסיפור שלך

_________________

במקום בו נגמר ההגיון... שם מתחילה האמונה!!!!

מהו הסגנון שלי???? (אתה יכול לשלוח לי לפרטי ;)
וזה שיר אמיתי, ברור שלא אני כתבתי אתזה, לדעתי יפה...
ואם אתה לא מכיר אותו אז אחההההממממ....  
הנה לך: "סיפור של הלב"

חחחחחח אהבתי את ה-!!!! וה- ???? וה-.....
טואוב ;)-

ודווקא ת'מחמאה לא אהבת...:(

את המחמאה הכי אהבתי
מה שהזכרתי בתגובתי הקודמת פשוט גרם לי לצחקק.
וחוצמיזה אני לא כותבת שירים...

איזה כיף לי....:)

יאללה הגיע הזמן! אולי יצא משו, למרות שלא נראה לי...סתם, סתם.....:)