חוקי אבולוציה

אגנוסטיק:

אתה צודק, אף אחד לא שם אותי ולא את דוקינס להחליט מה הטיעון העיקרי של האבולוציה, ויותר מדוייק יהיה לומר שאין 'טיעון עיקרי', אין בית דין אבולוציוני שקובע מה העיקר ומה הטפל. מה שבאתי לומר הוא נקודת הויכוח שמעוררת האבולוציה, והמגע שלה עם השאלות של משמעות קיומינו וכו', היא בחלק בו היא טוענת שהמינים נוצרו ללא כח חיצוני.

אני מבין בהחלט שביולוג קלאסי, שתיאולוגיה לא מעניינת את הסבתא שלו, רואה את עיקר האבולוציה כשרטוט עץ החיים, וחקירת גנטיקה של אוכלוסיות וכדו', בלי קשר לשאלה מי עשה זאת ולמה. רק ציינתי את הנקודה שמטרידה אותי כאדם דתי, ומן הסתם גם את אלו שמייצגים כאן את הצד השני, לא דתי, או דתי מתפשר על אבולוציה.

אמנם, וכאן אני פונה אליך, אבל גם אל ייתכן. אין לבלבל בין תיאולוגיה בגרוש ובין פילוסופיה. וכן בין פילוסופיה לפילוסופיה בגרוש. ובעברית קלה ונקיה: כשמתחילים לשאול למה האל עשה בלאגן, למה היתה שואה, למה רוב האנשים יהיו בגהינום, נכנסים לשדה דיונים של סמינרים תיאולוגיים, כרמתם של השאלות ישנן גם תשובות, כל דבר אפשר להסביר. ודוקא מפני זה אין שום טעם לשאול. כל זמן שאנו מנתחים בהגיון שלנו למה אלהים עשה כך ולא כך וכו' מדובר בניתוחים בגרוש, אני מקוה שאף אחד לא ייעלב, אבל גם הדברים היותר רהוטים מהוקצעים ואנליטיים, כל עוד הם מסבירים את הפסיכולוגיה של האלהים, הם חסרי טעם ומיותרים. אין לנו יכולת לעסוק בלמה עשה מה שעשה, ולכן ההימנעות מעיסוק רציני בנושא היא לא רק מתבקשת, אלא גם כפויה עלינו. אין לנו דרך לעסוק בכך ברצינות. לכן בלגן בזבוז ואכזריות אינם עושים עלי רושם. גם ניהול הבית שלי כולל בלגן בזבוז ואכזריות, ולא משום שאיני יכול למנוע זאת, אין קץ לפלפולים, ולכן אין להם ערך, הפלפולים האלו הם הבלגן האמיתי הבזבוז המשווע והאכזריות הקלאסית.

המסקנה שאם אין דרך להיווצרות אקראית יש מתכנן, היא פילוסופית. ניתן להתווכח אתה בתחום הפילוסופיה. אבל אין שום קשר בין דיון עיוני טהור זה, לבין הושבת האל על הספה ונסיון לפסכלג אותו. פה קבור הגרוש.

בכלל פסיכולוגיה בגרוש אני מכניס את דברי ידידינו המלומד 'גוברנור' על הכחדות והשמדות, מהן הוא רוצה ללמוד על תכניותיו של האל מגמותיו ומצב רוחו בימים ב' וה' אחה"צ.

בנושא המרכזי הנ"ל יש כאן שתי קולות, דייר בחר את הדרך האינטואיטיבית, שאפשר לנסחה גם בכלים מדעיים, סוגיית האנתרופיה, וכיוצא בזה. ואני נגעתי בשאלות ספציפיות. דייר יטען שכשאני מניח את יהבי על שאלה ספציפית, ומחרתיים יתברר לי שטעיתי בגדול, לא אמרתי כלום. אך אני בכל אופן מנסה להבין כמה שאלות קלאסיות הקשורות באבולוציה. אני כל יום טועה בגדול לפחות פעם אחת, ולא אכפת לי גם היום להמשיך במנהגי.

נחלק ל3:

שאלה 1: האם יש די זמן לאבולוציה

דיברתי על הטיעון המרכזי, על המנגנון של התפתחות על ידי מוטציה, ביקשתי שמישהו יעשה סדר: 1) מה אחוז המוטציות שנשארות ומועברות גנטית לדור הבא, 2) מתוכן מה אחוז המוטציות שיש בהן פוטנציאל של יתרון, 3) מתוכן מה אחוז המוטציות שאין השינוי שבהם מערער את המערכת ומביא נזק הגדול מן היתרון או המקזז אותו, 4) מתוך בעלי ה'יתרונות' מה אחוז הסיטואציות בהן באמת היתרון היה נדרש בפועל (נניח שהיצור נעשה יותר גבוה, אבל לא חסר אוכל נמוך, היצור קיבל יכולת לתקוף, אבל הסיכון העיקרי הוא רעב ולא טורפים). 5) מתוך בעלי היתרונות שבאו לכלל שימוש, יש לנכות את היתרונות שמהוים גם מוקד סיכון, (יצור גבוה יותר יכול להשיג יותר אוכל גם כשחסר, אבל מזוהה בקלות יותר ע"י טורפים), 5) מתוך בעלי היתרונות שנדרשו מהם בפועל כמה נטמעו באוכלוסיה שלמה (בכדי שהמוטציה הבאה תפקוד צאצא של המוטנט הקודם יש צורך בהיטמעות בקבוצה, בעלת סדר גודל מספיק לשכיחות של מוטציות רלבנטיות, ולא גדול מדי שכן מוטציה אינה יכולה להיטע בקבוצה גדולה מדי), 6) כמה זמן ארכה ההיטמעות, כמה צריכים למות כדי שדוקא המוטנטים וצאצאיהם ישרדו, 7) אחרי שאנו יודעים כל זאת, צריכים לדעת: מה פוטנציאל הקידום של מוטציה, מה יכולה מוטציה אחת לתת ליצור לכל היותר, 8) כמה מוטציות כאלו שעברו את 6 השלבים צריכות לקרות בין קוף לאדם למשל, ובין היצורים ה'פשוטים' שהיו לפני 500 מליון שנה (הקמבריון) לבין כל המגוון הקיים בימינו.

כל זה צריך להביא בחשבון את אחוז ההתרבויות הנדרש, כמה מינים היו על כדורינו. ומה קצב התרבותם.

ישנן שאלות ספציפיות לגבי מנגנונים מורכבים, שלא נראה שאפשר לחלק אותם לשלבים, כי כדי שתהיה בהם תועלת הם צריכים מורכבות מינימלית שלא יכולה לבא ממוטציה אחת. על כך משיב דוקינס בתורת הפיגומים, לאמור: אם נניח שבשביל עין מינימלית צריכים 30 מוטציות, ובלי זה אין בעין שום תועלת. הרי ש29 השלבים הראשונים הביאו תועלת לתחומים אחרים ויתרון אחר שאינו קשור לראיה, ולכן נושאיהן שרדו. מנגנון כזה מצריך סיטואציה הרבה יותר מתוזמנת, שכן איננו יודעים למה שימשו אותם שלבים, והיכן העניקו יתרון, וברגע שהטיעון מכסה כל אפשרות ללא שום סימוכין במציאות, הוא חסר משמעות ואינו ניתן לבדיקה, וגם בכל מקרה דורש יותר זמן, שכן כל יתרון דורש סיטואציה ספציפית בו היתרון שנולד זה עתה מעניק חיים עכשיו ומציל מבעיה קיומית שבמקרה הוא מותאם אליה.

כך מעגלי קסמים של מורכבות הדורשת תיאום, כגון המעבר מהים ליבשה, ניתן לפתור בשיטת הפיגומים הסודית, נכון שאי אפשר לצאת מהים ליבשה, או להיפך (ידוע הרי שהדובים נהפכו ללוייתנים, זה לא המיתוס האסקימואי, אלא הדעה המקובלת בביולוגיה..) מבלי לשנות הרבה מערכות בבת אחת ובאופן מיידי (אמנם יש ארבע דקות שאפשר לשרוד ללא חמצן), אבל ייתכן שהיו פתרונות אחרים שהיוו יתרון באותו זמן, ורק במשך הזמן באה במקומם המערכת שלנו. כך נוצרו צוללות, מטוסים, מכ"מ, מצלמות, וכו' על ידי יתרונות סודיים בסיטואציות סודיות.. האמנם זמן יכול לעשות הכל? (חוץ מלהרוס).

אין צורך לקשר את הרשימה הזו להלדיין או למישהו, פשוט נראה באופן כללי שהמספרים לא מתאימים. לוח הזמנים קצר מדי, גם כשעושים חשבון שהוא מאד מאד מאד בערך.