ההבדלים הגנטיים הם רבים מאד, הוא טוען שהמשמעותיים הם מעטים, איני יודע אם זה נכון, בויקיפדיה העברית כתוב שאין דרך לדעת כמה מהם משמעותיים. אבל מכיון שההבדלים בפועל בין שני היצורים הם רבים ועצומים, היכולות האנושיות הם הרבה יותר ממשהו שיכול להיווצר ב240 פעימות, או ב1500 פעימות של שינויים אקראיים. אין משמעות לשאלה בכמה גנים מדובר. אם גן אחד עושה שינוי מפליג, אפילו שהוא גן אחד ויחיד, זה מוכיח שהתחכום שלו הוא לא משהו שנוצר במקרה. גם גן אחד זה הרבה מאד תוכן, וככל שהפונקציה שלו מורכבת ומתוחכמת, זה שולל היווצרות אקראית, אפילו אם כל ההבדל בין שימפנזה לאדם היה חצי גן או רבע גן.
סיפור: אם אני אטען לפניך שבמאתיים וחמשים העתקות של תכנת וינדוס 93 בהן חלו במקרה שיבושים בהעתקה, היא נהפכה לתכנת פוטו שופ 2012, אתה תצחק עלי, גם אם אני אוכיח לך שמבחינת קבצי מערכת, חלו שינויים רק ב250 קבצים, וכו' וכו', כי ההבדל בתוצאות מבהיר לכל בר דעת, שאם עשו זאת על ידי שינויים מעטים, זה רק מגדיל את התחכום. עכשיו אתה באמת מוזמן לצחוק עלי שהבאתי משל כל כך אידיוטי ואינפנטילי, שמקביל את ההבדל בין אדם לקוף – להבדל בין שתי תכנות מחשב. שהרי ההבדלים בין אדם לקוף הם בלתי נתפסים.
ובהקשר דרשני זה, אמשיך ואומר, שמנגנון ההגנה הבסיסי של ההתפתחותנים הוא "אינטלקטואליזציה", כפי שהוא מוגדר בפסיכולוגיה, הוא מנגנון המאפשר התמודדות עם כאב, חרדה, אי ידיעה, ריקנות, וכדו'. דוגמא: אדם שבנו לקה במחלה או בהפרעה קשה, חש שאין לו הרבה מה לעשות כדי לעזור, מלבד הטיפול הפורמלי. אבל הוא מונע מדחף שגורם לו ללמוד הכל על נושא המחלה או ההפרעה, כל ההיסטוריה וכל דרכי הטיפול, הוא עשוי לכתוב ספר / להוציא סרט על הנושא, הוא שקוע באינטלקטואליזציה של הבעיה, ועודף המידע ממלא אותו ונותן לו אשליה של כח ושליטה, הוא יודע, הוא שולט בבעיה, הוא יודע כיצד מדבירים אותה, הוא יודע כיצד לא מטפלים בה ואלו טעויות נעשות בנושא במאה ה18, וכך הלאה. הוא אנציקלופדיה מהלכת, והבעיה נתונה בידיו.
בוהן הפנדה או שאר האתרים האלו, יכתבו לך מאמרים ארוכים מארץ מדה על גנטיקה של אוכלוסיות ועל מחקרים חדשים שהראו בדיוק איך מתרחשת ספציאציה ואיך נראה הזנב של הסליל בעת הטמעה ולוגריתמים ארוכים ותרגילים, שמלבד העובדה שחצי מהקוראים אינם מסוגלים להבין את כל הדברים הארוכים והמרשימים, יש כאן גם מנגנון הגנה לחצי השני שכן מסוגלים להבין: יש לנו המון מה להגיד על הנושא, יש הסברים מפורטים לחלקים עצומים מהתיאוריות. אבל הבעיות המהותיות טובעות בים של אינטלקטואליזציה. רימיין טוען שלא מתייחסים כלל לדילמה של הלדיין, והפנדה טוען שלא מתייחסים משום שהדילמה לא היתה מעולם. ואת הקביעות השרירותיות האלו הוא מטביע בים של נתונים וחשבונות.
דוגמא נוספת: האם ייתכן שתודעה נוצרת יש מאין? זו שאלה מהותית שאמורה להטריד כל מי שבאמת אגנוסטי לגבי האבולוציה, אבל זה כנראה סוד, משום שלא נראה שאנשים מרגישים צורך לעבור את השלב הזה. כמובן שיש מאמרים עם ים של מלל על הדמיית תודעה אצל מחשבים וכו'. אבל תכלס, מכיון שלכולנו יש תודעה, ואנחנו יודעים מה היא, איך נתמודד באופן ישיר עם השאלה הזו (מה שנקרא 'פשטני' בחוגי האינטלקטואלים), הייתכן שחפץ שהיה דומם, כמו השולחן, פתאום כתוצאה משגיאה בשכפול, התחיל לדעת שהוא נמצא, להיעלב שלא מכבדים אותו, וכו'. חלוקה לשלבים לא פותרת שום בעיה. מה שלא יכול להיות בבת אחת לא יכול להיות בשלבים, מכיון שהבעיה היא מהותית. במקום לדבר על שאלות בסיסיות מטביעים את היגון באינטלקטואליזציה, עד שמי שדן במצב התחתונים והגופיה של המלך נחשב כילד קטן ושוטה. זה ספאסנישט, זה פשטני משהו, זה פונדמנטליסטי, זה לא ראוי לתגובה, ועצם זה שאנחנו לא מגיבים זה מוכיח שזה לא ראוי לתגובה. (דרך נוספת להתמודדות: רשימת 'כשלים' של הצד השני, שהיא מהווה ג"כ אינטלקטואליזציה של חסרונות הצד השני, אבל שוב בלי דיון בעיקר הבעיה).
לגבי המאמר של הלדיין, תמצאנו כאן.
 |
|
|
