האם יהודה משי זהב רצח את ר' אליעזר זילבר הי"ד?

צונמי צונמי. למה אתה לא מדייק, ולמה אתה מוציא דיבה בערב יום הדין.

הדבר ברור, לכל יהודי ולכל אדם, שהמעשה שנעשה, הוא מעשה אכזרי וחמור.
הדבר גם ברור, שזילבר היה בסכנת נפשות. ע"פ ההלכה, כל "מכה של חלל" היא פיקוח נפש. ברור שדקירה בחזה היא סכנת נפשות חמורה.
אינני יודע מי עשה את הדבר. אבל ברור שהוא אדם רע, ופושע אכזר.

אבל, כשם שאסור להקטין את חומרת העברה, כך אסור להגדיל אותה. ואם שאולזון בא ואומר שהמעשה הנורא היה נסיון רצח בכוונה תחילה, לא הכאה ולא סכנה, אלא רצח מתוכנן בקפידה, על-ידי רוצח מומחה שהוזמן במיוחד לשם כך, אז מהחובה לומר שע"פ העובדות שהוצגו פה, דבריו הם דיבה והוצאת שם רע.

ואם שאולזון אומר שבגלל הסיפור זילבר הלך לעולמו אחרי כמה שנים, והוא שוכח לספר שמדובר בעשרים ואחת שנה, אז הוא מוציא שם רע. ומי שקורא זאת ומאמין, הוא גם פתי, וגם מקבל לשה"ר.

אסור באיסור חמור, לומר על אדם שהוא רוצח.
גם אם האדם הזה הוא אדם אכזרי שמסכן חיי אדם.

ואם אתה חושב שבגלל שאני מוציא את האמת לאור, אני חלאה ובהמה, אין לי שום בעיה עם מה שאתה חושב.
לא לפניך אני נותן דין וחשבון, אלא לפני מי שאמר והיה העולם. והוא כתב בתורתו את הפסוק הבא "והצדיקו את הצדיק". ודרשו חז"ל: זה הצדיק בדינו. כלומר: גם הרשע העומד לדין, אסור לומר שהוא רשע וללמד עליו חובה שלא כדין. אלא מצווה וחובה, לומר: הרשע הזה הוא רשע, אבל איננו רוצח.

ולכן, כל מה שאתה מצטט וחוזר ומצטט מספר משפחת זילבר, איננו רלוונטי לדברי.
וזה לא עניני לדון את חומרת הפציעה של זילבר. אתה גם צריך לזכור שהתחושה הסובייקטיבית של זילבר, הוא אכן ניצל ממוות. הוא היה בתוך מכונית, שבוי בידי אנשים אכזרים, שצועקים לו "תגיד וידוי! אתה בידיים שלנו!"
ולכן, ברור שהוא חווה הצלה ממות לחיים. וזה משתקף בדברי בניו.

אבל אשוב לנקודה העיקרית: כשם שזלזול בחומרת המעשה, הוא אסור, כך ההגזמה היא אסורה וחמורה מאד.