|
|
| נשלח ב-27/9/2012 16:16 |
 |
| |
עלו פה כל מיני כיוונים, שאלות, תהיות ומחשבות לגבי מצבו האישי של המטפל. אגיד רק בקצרה שמטפל לדעתי צריך להיות בעל אישיות בריאה דיה, בשלה, אינטגרטיבית ובוגרת. בעל יכולת אינטרוספקטיבית, יכולת להכלה, רגישות ואמפתיה ועוד. טיפול אינו רק להרגיש את הכאב של השני. וככל הנראה מי שלא עבר בדיוק מה שהמטופל עבר לא ירגיש בדיוק . אבל כדי לטפל אין צורך לעבור את אותן חוויות כפי שלא מתביישת ציינה. עם זאת, אין אדם בהיותו אדם שלא חווה מהו יאוש, מהו חוסר אונים, מהי עצבות וכ'.. גם אם חייו "סטנדרטיים" (הוא וודאי עבר טיפולי שיניים). התפקיד של המטפל הוא הרבה יותר מלהרגיש את הכאב של השני. ואין צורך לעבור חיים קשים כדי להכיל חוויות קשות.(יש אומנם כאלו שכן דוגלים ברעיון כמ מטפלים להתמכרויות שהם בעצמם מכורים ובעבר משתמשים). זה שניתן למצוא מקרים של מטפלים עם בעיות אישיותיות שעושים 'ניסים ונפלאות' אין זה מעיד שזו הדוגמא למטפל טוב. אם כבר משתמשים במטאפורה של רופא שיניים אז אני מתחברת לתיאור של שוחר שלום.
גמר טוב וחג שמח לכולם,
_________________
ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
מטפלת במבוגרים, נוער וילדים
אלעד, ירושלים
0526346334
[email protected]
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2012 00:10 |
|
| |
פעםפעם, מתוקף כורח נסיבות מסויים, לוויתי ידידה לפגישה ראשונית אצל פסיכולוגית. הידידה היתה אדם שחי חיים קשים, מהעולם השלישי, כמעט, סדרת התעללות נוראה בלווי הזנחה פושעת ומזוויעה. הפסיכולוגית ישבה במשרד מהודר, אמריקאית, בפאה מהודרת ובשפה מהוקצעת. ההבדל היה כל כך חד, שהידידה שלי ניסתה כל הזמן להציג, לצאת קצת מהעליבות הזו של החיים שלה. הן המשיכו להפגש עוד כמה פגישות, עד שזה גווע.
הספור הזה אפשרי, משום שגוף מסויים ממן את הטיפול הזה, אלא שהקיטוב היה כל כך בולט וכמו שאותה אחת התבטאה "הבורגנים העשירים האלו לא יוכלו להבין קצה של סבל"
מסכימה עם זה שטיפול הוא לא רק אמפטיה והבנה. ובטח שמטפל טוב צריך להיות בנוי ומוצק ואיתן עבור מטופליו,
יחד עם זה, נראה לי, שיש סוג של תהומות של יגון וסבל שרק מטפלים נדירים יכולים להבין אותו.
"צרות - לבבי הרחיבו" יש סוג מסויים של לב רחב שניתן לקבל רק עם צרות.
אמת, והכאב לא חייב להיות זהה.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2012 08:05 |
|
| |
עייפה יקרה, מי אמר שהפסיכולוגית הבורגנית לא יכולה להבין את מצוקתה של האישה מהעולם השלישי? אולי הפסיכולוגית היא בת להורים ניצולי שואה שחיו כמשפחה בורגנית לפני המלחמה ואיבדו הכל וכמעט את נפשם במלחמה ובדרך חיי הבורגנות הפסיכולוגית מסמלת את ה'ניצחון' של הוריה מול היטלר ימ"ש? אולי דווקא אותה פסיכולוגית יכלה להבין, להכיל את הכעס, העלבון, הבושה , הקנאה של המטופלת בחיי העוני וההשפלה .
יתר על כן, אולי דווקא מול אותה פסיכלוגית 'עשירה' , המטופלת יכלה לבטא את רגשותיה הקשים דרך הטרנספרנס ("מה מבינה הבורגנית הזו?") כי הרי את ומטפלת ענייה מבינים אותה כל כך והכעס הפנימי והקנאה נטמעים או מושלכים החוצה לעבר העולם הגדול מבלי לעבד.
אין אני אומרת שמטופלת עניה צריכה לטפל אצל עשירה או להיפך. מה שאני מנסה לתהות האם התחושות שלנו לא נשענות על סטריוטיפים ודעות קדומות על פחדים ופוביות ישנות? האם באמת רק גבר יבין גבר ואישה תבין אישה? השאלה עתיקת היומין 'מה רוצה האישה' היא שאלה שמעסיקה גברים ונשים כאחד? אז נכון שקל לנו יותר להזדהות עם דברים מוכרים ודומים. אך האם השוני והעימות אינו חשוב לפחות כמו המוכר והמוסכם?
מה שכן הוא שכדי להבין באמת את המטופל ולעזור לו אז המטפל עצמו צריך לעבור טיפול פסיכואנליטי ששם ניתן להיפגש עם כל מצבי הנפש השונים של כל אדם באשר הוא- עני או עשיר, רציונלי או פסיכוטי, אישה או גבר? נורמטיבי או פרברטי? דתי או אפיקורס?
אחרת יתכן שאתם צודקים רק אדם מסוג מסויים שעבר חיים מסוימים יכול לעזור למטופל מאותו רקע דתי, תרבותי, חברתי, סוציואוקונימי, מגדרי וכד'
(מצטערת על צבע הפרונט. בעיה טכנית)
_________________
ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
מטפלת במבוגרים, נוער וילדים
אלעד, ירושלים
0526346334
[email protected]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2012 15:25 |
|
| |
לפי כך, הנדירים והעצומים הם דווקא המטופלים, המטופלים שמוכנים לחשוף, להשליך, לשחרר, לתת אמון, להיפגע, להיות הם עצמם, להסכים עם היותם - מה שהם, בלי כחל ושרק, ולהיות מוכנים לעבד את זה בלי הגנות.
להיות בעמדת המקבל ויחד עם זה העוצמתי... בכלל לא פשוט.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2012 20:08 |
|
| |
בהתחלה לא הבנתי את מה שרונית כתבה:"טיפול פסיכואנליטי ששם ניתן להיפגש עם כל מצבי הנפש השונים של כל אדם באשר הוא- עני או עשיר, רציונלי או פסיכוטי, אישה או גבר? נורמטיבי או פרברטי? דתי או אפיקורס?" עד שנזכרתי במשפט שלה: "אין אדם בהיותו אדם שלא חווה מהו יאוש, מהו חוסר אונים, מהי עצבות וכ'.. גם אם חייו "סטנדרטיים"" . נכון, כולם חווים עצבות. אבל יש ליגות שונות. כבר הבאתי כאן את הדוגמא של אדם שבתגובה למשפט "אני אוהבת את אשתי" אומר: "אני יודע למה הכוונה. אני אוהב שוקולד". זאת בדיוק הבעיה במטפלים שלא עברו טראומה- המחשבה שחוסר האונים שהם חוו בפקק אתמול דומה במשהו לחווית חוסר האונים באונס. מי שלא חווה עוני, גם טיפול פסיכואנליטי של 20 שנה לא יגרום לו לחוות זאת. הבעיה היא שהוא יגרום לו לחשוב שהוא כן מבין וזו כבר בעיה ביצירת קשר, שהיא היא המפתח לטיפול מוצלח. כשאני עומדת מול יתומה מגיל צעיר, אני יודעת שאני לא מבינה את החויה שלה ולכן מנסה להקשיב לה באמת. אני לא חושבת שהעצבות שאני חוויתי דומה ובטח שלא מנסה להכניס אותה לסד של התיאוריות שלמדתי. ואכן, תיאור הפסיכולוג כרופא שיניים מקצועי בלבד, בלי שום התייחסות ליחס שלו לכאב, לנסיון שלו להקל עליו וכדו' מתאים מאוד לפסיכואנליזה. אצל רופאי שיניים זה עוד נסבל. אבל לא אצל מי שחלק בלתי נפרד מהמקצוע שלו היא היכולת לראות את האדם ורגשותיו ולא רק את ה"חורים".
ואני לא יכולה להתאפק- רונית, האם התחושות שלך לגבי סוגי טיפול אחרים לא נשענות על סטריוטיפים ודעות קדומות על פחדים ופוביות ישנות?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2012 22:43 |
|
| |
לא מתביישת, האמת שאני מתקשה להתייחס לקביעות שלך כאמיתות. אני לא בטוחה שאת שואלת מתוך עניין אלא את מגיעה כבר עם הנחות אפריוריות לגביי, לגבי הטיפול הפסיכואנליטי ולגבי המטפל הפסיכואנליטי.
דעותיי פזורות ומפורטות לאורך כל הפורום וכפי שאני מכירה אותן הן אחרות מכפי שאת מנסה להציג.
שבוע טוב וחג שמח
_________________
ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
מטפלת במבוגרים, נוער וילדים
אלעד, ירושלים
0526346334
[email protected]
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2012 08:03 |
|
| |
| רוניתלזר כתב: |  | | יתר על כן, אולי דווקא מול אותה פסיכלוגית 'עשירה' , המטופלת יכלה לבטא את רגשותיה הקשים דרך הטרנספרנס ("מה מבינה הבורגנית הזו?") כי הרי את ומטפלת ענייה מבינים אותה כל כך והכעס הפנימי והקנאה נטמעים או מושלכים החוצה לעבר העולם הגדול מבלי לעבד.
|
|
רונית אני כמטופלת מאד מזדהה עם המשפט החזק הזה. תמיד היו לי חברות לצרה שהבינו אותי וזה עזר קצת אך וודאי לא פתר את הבעיה ורק בטיפול עם הטרנספרנס (לקח לי זמן להכיר ולהבין מה זה) אני מעבדת את החוויות והרגשות שלי במקום להשליך על כל העולם שסביבי. לא פשוט להיות במקום של המטופלת ולכן חשוב בעיני להיות אצל מטפל מקצועי שגם יודע את התיאוריות וגם עם אישיות רגישה ואמפתית . תודה וחג שמח
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2012 10:38 |
|
| |
התלבטתי אם לומר זאת שוב, אך אולי מתוך אי ההבנה שעולה מידי פעם וביחוד בכתיבה וירטואלית בנושאים רגישים אלו - אני מאד שמחה שאנשים מוצאים מזור לנפשם, מקלים על סבלם, נרפאים, משפרים את איכות חייהם וכ' בכל דרך ושיטה שטובה להם. אם על ידי חברה טובה, רב, יועץ, מטפל CBT, הוליסטי, ועוד. אדרבא, לא פעם אני מפנה למטפלים משיטות אחרות כפי שציינתי כבר.
אני אישית כידוע מטפלת באוריינטציה פסיכואנליטית, זו תפיסת עולמי האישי והמקצועי ומכאן גם התייחסותי לסוגיות העולות. בעיני זו תפיסה מאד מעמיקה, מתבוננת, רגישה, מכילה, נושאת בכאב, אימפתית, מכבדת ומאד מנסה להתקרב לחוויה האישית והסובייקטיבית של המטופל. המטפל הפסיכואנליטי הוא בעיני אדם מאד ענו וצנוע ביחס לידע שלו על העולם הנפשי של המטופל העומד מולו דווקא בגלל הידע הרב שהוא רוכש על נפש האדם ומורכבותה במהלך הכשרתו רבת השנים. כך שכל מיני אמירות אחרות הינן זרות להכשרה שאני עברתי ועוברת ומצטערת שאני לא מתכוונת להגיב ישירות להן.
בכבוד רב,
_________________
ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
מטפלת במבוגרים, נוער וילדים
אלעד, ירושלים
0526346334
[email protected]
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2012 19:19 |
|
| |
אני חושב שכחלק מהדיון הזה מן הראוי להתבונן מה מתרחש בנפשו של מטופל שפתאום מגלה שהמטפל שלו (או הרב שלו, שראה בה דמות ראויה לחיקוי) פתאום מגבש לעצמו זהות חדשה (במובן הדתי, למשל). זה מאד מבלבל. פתאום כל העקביות והיציבות שבאו לידי ביטוי באינטראקציה ביניהם מתמוססת ונמוגה. אבל גם אז צריך לזכור שגם הוא, ממש כמוני, בחיפוש דרך ברובד נפשי כלשהו, ובמובן מסוים, ולכן בהחלט ניתן, ואני חייב, לדון אותו לכף זכות. זה מאד מבגר, כי מקבלים מבט רחב יותר על העולם ועל עצמינו. אף אחד לא מבוטח, וכל שבידנו לעשות הוא לנסות, בכל הכח, להיות אנשים טובים יותר, כפי שאנחנו תופסים את המושג. פתאום תופסים שלא ניתן לסמוך, לחלוטין בשום דבר, וגם לא על עצמינו (אלא על אבינו שבשמים שהוא הפסיכולוג בה"א הידיעה, The Ultimate Psychologist, וכפי שהוא מדריך אותנו, ומבין אותנו, בהדרכה שלו בתורה הק'). זה בעיני כמו האתגר לדון את ההורים שלנו לכף זכות, למרות ביקורת רבה שיש לנו עליהם (לגבי איך שגדלו אותנו וניהלו את הבית, למשל). אבל במחשבה מעמיקה יותר אפשר לתפוס אותם כאנשים הדיוק כמו, עם קשיים וחולשות, וזה מעניק משמעות אחרת לחלוטין לחוויות ילדות שלנו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2012 19:38 |
|
| |
מהנסיון שלי למדתי שדוקא התמדדות שלי בחיים עזרה למצוא לי המון דרכי טיפול ,שאני השתמשתי בהם עבורי וגם עבור אחרים ועד היום ישנם ידידים שאני עוזר להם ע"י הדרכים שלי
וזה ברור שבלי התמדדות לא הייתי מגיע לכל זה ולא היה בכוחי לעזור גם לאחרים,אני מאמין שהרבה כאן מרגישים כמוני
אבל זה ברור ללא ספק שאדם חכם ורגיש שעבר הכשרה נכונה,יכול לטפל כמעט תמיד בהרבה מסוגי הבעיות וליצור את האוירה הנכונה בין המטפל למטופל
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2012 08:43 |
|
| |
אמפתי למה אתה מתכוון שהמטפל נהיה חילוני או משהו כזה?
וגם חשבתי שהנקודה העיקרית שהמנהלת אומרת זה | רוניתלזר כתב: | | התפקיד של המטפל הוא הרבה יותר מלהרגיש את הכאב של השני. ואין צורך לעבור חיים קשים כדי להכיל חוויות קשות
|
|
והיא לא מתווכחת על העניין שמי שלא עבר טראומה יבין את הכאב בדיוק כמו מי שכן עבר טראומה רק שזה לא הנקודה העיקרית.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2012 08:59 |
|
| |
זה בסדר. לא חשבתי אחרת.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2012 18:56 |
|
| |
חסיד, אכן התכוונתי למצב בו המטפל "נהיה חילוני". אני מניח שהמצב נכון גם בכיוון השני, לגבי מטופל חילוני אצל מטפל חילוני שיום אחד חוזר בתשובה. זה כאילו מערער את כל הבטחון שהיה לו במטפל, כאילו הכל היה מעין 'הוה אמינא' שעכשיו הופרכה. כמובן שזה לא נכון, אבל מבחינה רגשית- זוהי התחושה הראשונית. זה מעמיד את המטופל במקום מאד "צר", כאילו לחוץ אל הקיר. זה מחייב לבדוק במבט מפוכח איפה אני עומד מבחינה רוחנית, האם אני חי את חיי באופן שטחי ורדוד, מתוך הרגלים שמעולם לא חשבתי אודותם, מהי משמעותם הפנימית, וכו', ואז מסוגלים לעמוד על הרגליים בקומה זקופה, וביציבה מלאה, מבלי להתבלבל ולפקפק במה שאני ובמה שאני מאמין. אתה נהיה גאה ביהדותך, ואתה מקבל מבט רחב יותר על העולם.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2012 23:21 |
|
| |
אימפתי, מה שאתה אומר מעורר מחשבה. אותי זה היה מלחיץ שהוא נהיה חילוני יום אחד. הייתי מסתדר עם זה אני חושב רק אם הייתי מכיר אותו הרבה זמן
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2012 00:42 |
|
| |
ערב טוב.
״הבן האובד״, השאלה שלך מצויינת.
כמו שרונית כתבה, מטפלים אינם ״שולטים בנבכי הנפש״ כבביתם, כמו שנראה או כמו שחינכו רבים מאיתנו. ובטח שלא בנפש של עצמם.
כל מטפל ומטפלת, בפרט בראשית דרכם מקבלים המון שעות הדרכה, אותם מנצלים הן להתייעצות מקצועית, או להתמודדות עם התכנים הקשים וגם (!) להתבוננות על סוגיות האישיות ב״חצרם״ הפרטי.
קשב פנימי עמוק, הנרכש במאות שעות הדרכות כאלו מפתח אצל המטפל רגישות ומודעות לגבול כוחותיו ומאפשר לו ״להכנס-לצאת״ כל הזמן לאורך הטיפול, כדי להיות מצד אחד מעורב ואמפטי ומצד שני - מוגן נפשית.
יש שכינו את התכנים הטיפוליים בשם ״רעל״ לנפש המטפל.
וכמטפל שעוסק בעיקר בתכנים טראומטיים, אני בהחלט יכול להזדהות עם ההגדרה ה׳מזעזעת׳ הזאת. בודאי אין בזה שום דבר מועיל (מלבד הלמידה) וצריך לדעת גם להשתחרר.
אחת העצות הטובות שקיבלתי במהלך ההדרכה, זה ללכת לטיפול מידי פעם. כן: מטפל הולך לטיפול!
_________________
עו"ס אברהם ביטקין, B.S.W
פסיכותרפיה חזותית, קוגניטיבית-התנהגותית.
מתאם תכניות שיקום פסיכיאטרי ב'סל שיקום' (משרד הבריאות).
אבחון, טיפול וייעוץ להורים.
טל': 052-7741770
bitkin770 @gmail.com
|
|
|
|
|
|
