|
|
| נשלח ב-20/9/2012 16:58 |
 |
| |
ת"ט
האם מאחורי הניק לא עומד בן אדם?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2012 17:02 |
|
| |
להזכיר לחברי הפורום, לדעת החזון איש חילונים נחשבים לתינוקות שנשבו ואינם רשעים.
אפילו ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון. מעשיו של חיים חפר למען הכלל, יושרו לומר את האמת גם אם איננה פופולארית, וכמיהתו לשלום, אלה תכונות יהודיות.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2012 18:19 |
|
| |
אם אין מי שמכיר אותו יש בעיה? הלבנה היא גם כשאין בפני מי?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2012 18:20 |
|
| |
מ
למרות מניעוו החיוביים של החז"א,
האם אתה לא חושב שלכנות אנשים מבוגרים\ פרופסורים ואנשי אקדמיה אומנים סופרים טובים ציירים אנשי רוח וכו' בשם תינוקות, אינו פוגע בהם? ניחא החז"א, אבל היום כל צוציק מכנה את אנשי הרוח בשם תינוקות. זה נראה לך מתאים?
המשורר חיים חפר תינוק- וכתינוק אין לו שכל להחליט איך להקבר, ומה יעשו על קברו.
האם זה נראה לך? האם פלא שלא שונאים אותנו יותר?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2012 18:46 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: |  | מ
למרות מניעוו החיוביים של החז"א,
האם אתה לא חושב שלכנות אנשים מבוגרים\ פרופסורים ואנשי אקדמיה אומנים סופרים טובים ציירים אנשי רוח וכו' בשם תינוקות, אינו פוגע בהם? ניחא החז"א, אבל היום כל צוציק מכנה את אנשי הרוח בשם תינוקות. זה נראה לך מתאים?
המשורר חיים חפר תינוק- וכתינוק אין לו שכל להחליט איך להקבר, ומה יעשו על קברו.
האם זה נראה לך? האם פלא שלא שונאים אותנו יותר? |
|
כאן אתה נכנס לשאלה אחרת, קשה מכך.
האם באמת רצונו של שכיב מרע - כל רצון שלו - אכן מקודש?
לו היה בא אלי יתום ואומר לי כי אביו ציווה שיתרום את גופו למדע, והוא מתלבט בין כיבוד רצונו לבין כבוד המת, האם היתה התלבטות בכלל מה לענות לו?
כבוד המת הוא מצווה על החיים.
האם למת יש יכולת בכלל לצוות משהו?
שאלה ממוקדת:
לו יצווה אדם על ערש דווי כי בניו יתחלקו בירושה בניגוד להלכה, האם היורשים צריכים לקיים את רצון האב או את ההלכה?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2012 19:13 |
|
| |
ירוחם,
לענ"ד הדורות האחרונים, מגדול ועד קטן, ילדים ביחס לדורות קדמונים, ככה שהמינוח תינוקות הינו יחסי, ומתייחס לדעת תורה. מאחר שדרך ארץ קדמה לתורה, לעתים תינוקות מתוקנים יותר מילדים בחלק ממידותיהם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2012 19:15 |
|
| |
מואדיב
כאן מדובר על גורמים חיצונים שלא היה להם כל קשר בעבר בהווה ובעתיד עם הנפטר,
לבן משפחה יש כבר מעמד אחר,
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2012 19:24 |
|
| |
מ
המינוח פוגע ומעליב. ואין לו מקום בחברה מתוקנת. זו התנשאות הגורם להלבנת פנים לאדם מבוגר שמכנים תינוק,
ויותר זה מעורר שנאה.
נוח לו לאדם שיפיל את עצמו לתוך כבשן אש -ולא ילבין פני חברו ברבים,
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2012 19:55 |
|
| |
מקרה דומה באדם שהתנצר ואחד מבניו חזר ליהדות (העיתונאי סטיבן דובנר מחבר הספר פריקונומיקס)
הוא הגיע לקבר האב לומר קדיש ואז
Just before Christmas, I drove upstate to my father's cemetery. I was ready to carry out my act of spiritual subterfuge: I had a yarmulke and the Mourner's Kaddish in my pocket. It took me a while to find his marker. I scraped off the snow, saw the cross and then his name. I never reached for the yarmulke. Would I want some son of mine saying the rosary when I'm lying in a Jewish cemetery? Painful as it has been to accept my father's choice, it was his choice, just as I've been free to make mine. I ended up having a conversation with him; it cleared up a lot of things. I did leave a little stone at the corner of his plot. המקור כאן
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2012 20:33 |
|
| |
ירוחם,
קראתי לחיים חפר איש, והזכרתי את דברי החזון איש כדי להבהיר שחילוניות איננה רשעות.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2012 20:48 |
|
| |
מ
לא אתה והדומים הבעיה, הבעיה היא עם אלו שקרוא - לפר' ירמיהו יובל- תינוק שנשבה, והם וההולכים בדרכם ממשיכים בדרך הזו.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2012 21:29 |
|
| |
ירוחם,
כתב הרמב"ם בהלכות ממרים פ"ג ה"ג:
"אבל בני התועים (הכופרים בתורה שבעל-פה) האלה ובני בניהם שהדיחו אותם אבותם ונולדו בין הקראים וגדלו אותם על דעתם, הרי הוא כתינוק שנשבה ביניהם וגדלוהו ואינו זריז לאחוז בדרכי המצות, שהרי הוא כאנוס. ואע"פ ששמע אח"כ שהוא יהודי וראה היהודים ודתם, הרי הוא כאנוס, שהרי גדלוהו על טעותם. כך אלו שאמרנו האוחזים בדרכי אבותם הקראים שטעו. לפיכך ראוי להחזירן בתשובה ולמשכם בדרכי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה".
מובן מדברי הרמב"ם שהדימוי לתינוק שנשבה נועד כדי למנוע שנאה לבני ישראל שלא גדלו במקום תורה, ואיננו מתייחס לפנימיותם, כי ודאי שראוי לקרוא לבני ישראל החפצים בתיקון העולם ופועלים לשם כך, גם אם לא גדלו במקום תורה, אנשים.
כתב הראי"ה קוק:
"החרד", כלומר מי שחושב את עצמו שהוא שייך למחנה זה שקוראים לו "חרדים", הרי הוא מביט מלמעלה למטה אל המחנה השני "החפשים". ובמה שנוגע למחשבות של תיקון, של חיפוש מעשים ושל תשובה, הלא מיד הוא שולח סקירת עין אל המחנה השני העומד לפניו בכל מערומיו מתורה ומצוות, והוא חושב בדעתו, שהתשובה במלוא מובנה הלא שם היא דרושה, אליהם הדברים מכוונים, להם ולא לו, ו"החפשי", כלומר, מי שהוא עומד בזה המחנה שהוא מתאמר בשמו המודרני הזה, הרי הוא בודאי חושב, שכל הרעיון של תשובה הרי הוא נוסח "חרדי" שאינו שייך לו כלל, ונמצא, שמכאן ומכאן אנו קרחים, ומוצא לרפואת מכאובינו הנפשיים מאין יבוא?
באמת, לא שני מחנות, כי אם שלשה מחנות הנננו מונים מאז. מסורת ישנה היא שה"צבור" הוא כולל במובנו כפי הנוטריקון שלו "צדיקים בינונים ורשעים", אבל זהו דווקא תיאור אישי, ועל כל אדם בפרט למדנו "אפילו כל העולם כולו אומרים עליך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע". וטוב מאד לאדם שיהיה שקוע לחשב חשבון עצמו, ולחטט במומיו הנפשיים ולהביט בעין יפה על אחרים שיוכל לבאמת להיות שיש במצפונם גם אוצר טוב הסמוי מן העין.
והננו צריכים להחליט, כי כוח כמוס של הצעדה לטובה ישנו בכל המחנות ובכל אישי האומה, וביחוד בכל אלה שהערך הכללי של ישראל ותקותו יקרים להם באיזו מדה שהיא."
אני עושה לי מנגינות / חיים חפר
אני עושה לי מנגינות ממיתרים.
ממיתרים אשר שרים
בתוך הרוח מהרים
אל תוך חצרות בתים קטנות.
אני עושה לי מנגינות
ממיתרים.
אני עושה לי מנגינות מחלומות.
מחלומות ונשמות
אשר כמו יונים הומות
טסות בין צחוק ויגונות.
אני עושה לי מנגינות
מחלומות.
עופו, עופו מנגינות
ושיר אל שיר יגש
בין סולמות וחלונות
אתן שרות, אתן בונות
בונות את המקדש,
בונות את המקדש.
אני עושה לי מנגינות מן התפילות.
מן התפילות האצילות
אשר בשערים עולות,
נושאות תודה, נושאות תחינות.
אני עושה לי מנגינות
מן התפילות.
אני עושה לי מנגינות מצעדים.
מצעדים מהדהדים
שאת הדרך מרעידים
בעקבים ובהונות.
אני עושה לי מנגינות
מצעדים.
עופו, עופו מנגינות...
אני עושה לי מנגינות מאבנים.
מאבנים כבדות שנים
שמטפסות לבניינים,
בפטישים מנוגנות.
אני עושה לי מנגינות
מאבנים.
עופו, עופו מנגינות...
תוקן על ידי מ80 ב- 20/09/2012 21:35:55
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2012 22:40 |
|
| |
מפאת השעה המאוחרת (עבורי) לא עינתי היטב אבל לפלא שלא הזכירו התלמוד במנחות טו אחרי מיתתו של אחר ועלה עשן מקיברו אמר רבי יוחנן חבר היה לנו ויצא לתרבות רעה מי מחברינו יכול להצילו אם יהיה בידי הביא אותו לחי עולם הבא וכך היה אחרי פטירתו (הדברים נכתבים מהזכרון ובתרגום חופשי אבל רוח הדברים ברורה).
לגבי פסיקת החזון איש על תינוקות שנישבו עינו בספרו של בנימין בראון על החזון איש כי קשה היה מאוד לחזון איש נוכח אצילות נשמתו לפסוק שמורדין ואין מעלין ולכן נידחק לפסוק כך.
בשורות טובות.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2012 22:52 |
|
| |
| אמשלום כתב: | |
גם להתחנף למיימוני אסור. זאת ההלכה ההיהודית.
[תראה שותפ,
אני ידועה בתור חנפנית, מה גם שבמקרה של מיימוני זה עניין של אינטרסים גלויים - עם הכסף והמעמד שיש לו (בכ"ז - צאצא של הרמב"ם!) הוא בטוח יוכל לסדר לי משרת גננת בת"ת באיזו ק"ק... מעבר לזאת, ממני אף אחד לא מצפה לכלום.
אבל אתה - נציג תורת הסוד, המסורת והמוסר היהודי לדורותיו - אני לא חושבת שזה ראוי לעשות כפי שעשית, בודאי לא בתקופה זו של השנה.
זה כל מה שרציתי לומר. תרצה - תאכל. לא תרצה - לא תאכל (אם כי חשוב לזכור, שצום לא מכפר על מה שבין אדם לחברו).]
|
|
אמשי,
נראה שהבנת שאני מתכוון שאת החנפת למיימוני, ולא היא.
התכוונתי שאם אני הייתי נמנע מלהביא דברי השערי תשובה (הבנת, ירוחם ?) הייתי אני מחניף למיימוני, וזה לא רציתי.
אני מתנצל על מה שלא עשיתי.
|
|
|
|
|
