|
|
| נשלח ב-21/9/2012 08:26 |
 |
| |
ברגע שמבינים שמדובר בסך הכל בשקרים קדושים כל האדרה שמציע נחלת דוד היא מגוחכת.
אישציפור,אודה לך מאד אם תסביר את כוונתך -מהי יצירת פאתוס באופן מלאכותי (בליווי דוגמאות)
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2012 09:32 |
|
| |
סיכום עד כה:
הצורך: חירות הפרט.
כווני פיתרון אפשריים:
א) חופש אינו צורך אמיתי = פטרונות על חווית האחר
ב) חופש כמו שאתה מחפש אינו החופש האמיתי = פטרונות על חווית האחר
ג) מאבק בתודעת החופש וחיזוק תודעת החובה=מאבק כנגד תפישת האחר
ד) תורה ומצוות /דת - זה החופש = רדוקציה פרשנית של תפישת התורה
ה) בהנחה שכל אדם מקבל על עצמו מוגבלות מסוימת אלא שבמציאות המודרנית יש מגמה לצמצמם מוגבלויות אלו שלא יפגעו בדברים או ערכים שנתפשים לפרט כעיקר משמעות החופש - פיתוח תפישה שתראה שגם ערכי /הלכות תורה ומצוות אינם מנוגדים לעיקר משמעות החופש = צימצום מערכת התורה או פרשנות מחודשת של מגמת ותחולת היקף צווי התורה נוכח השתנות החיים החברתיים
דוגמאות לסעיף ה - חז"ל ביטלו את דיני מיתות בית-דין / חליצה במקום יבום / התנגדות דתית לעבדות / רמב"ם מפרש מחדש את רעיון הקורבנות = כל אלו במסגרת המערכת הרואה עצמה כמחוייבת להלכה
לפי זה לדוגמה:
א) הרעיון של דעת-תורה=פטרונות הירכית עומד מנוגד לתודעת חופש הפרט ועל המערכת הדתית לשאוף לצימצומו.
ב) חתירה להרחבה ככל שניתן לשויון מעמד של האישה
מעתה עולה השאלה - אלו ערכי / מצוות כיום נתפשים כמצרניים ביותר לתודעת החופש?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2012 14:58 |
|
| |
השאלה מעניינת.
אם כי חשיבותה אינה להשתעשע ב"סיפוק צרכים" אלא התקיימות, המדינה לפחות. לגבי העם, אומרים שהוא נצחי, ואילו העם התחיל מאת אברהם בודד, והרי גם הנצחיות יכולה לחזור שוב דרך פליט בודד.
בודד, אבל ישא השקפה הולמת. כאן תשובתי, השקפת עולם הולמת פילוסופית שיטתית, מהדורתה עדכנית אשר חסרה ואולי תחסיר חורבן הבא, זהו צורך הזועק.
_________________
לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2012 15:14 |
|
| |
אפרים,
שום שקרים. האמונה לא רלוונטית כלל לעניין.
הלך,
פטרונות זו מילה גדולה ונפוצה של פסוידו-ליברלים.
העולם מתווכח, משכנע ומשתכנע, נלחם על ערכים כנגד אחרים, ומתמודד על דעות איש מול חבירו.
לא אכפת לי להיות פטרון, וגם לא אכפת לי להגיד לדור שאני יודע מה הצורך הרוחני שלו והוא טיפש(לא שאני יודע. אבל אחת הבעיות היום שאנשים לא יודעים כלל מה הצורך שלהם, והם ממציאים צרכים על פי תרבות ואידיאולוגיה שמחנכת אותם מה הם חושבים שהם רוצים).
השאלה היא מה האמת ותו לא.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2012 16:22 |
|
| |
כל אחד מהם זיהה צורך תקופתי וחסך יסודי
הרמב"ם זיהה שאין ספר חוקים כולל מסודר ומנוסח בבהירות שניתנת ללמידה לעם ישראל -לא רק להמון אלא גם לת"ח - ויצר אותו וניסח מחדש את ההלכה, ומאותו רגע זה הופך להיות עמוד שידרה ודגם לסידור ההלכה. סידור ההלכה ויצירת קובץ כללי מחולל מהפכה חברתית של כינוס ואיחוד ההלכה שהשו"ע הופך להיות חותם שלה והפוך להיות שפה משפטית מאחדת דתית
[אגב, גם כיום אין ספר חוקים מעודכן של משפט עברי המתאים להתפתחות המודרנית...]
החסידות זיהתה מצוקה רוחנית של תקופה
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2012 16:41 |
|
| |
קיבלתי באישי:
[כשמתבוננים בדיני הדאורייתא רואים שאין הרבה הגבלות,עיקר ההגבלות זה בדיני הדרבנן. מי יודע אם רבנן היו בתקופתינו אולי היו מבטלים את כל הדינים דרבנן. לדעתי, היה אפשר להחזיר כמעט את כל החילונים בתשובה,אם היו רק דינים דאורייתא. הרי לפחות חלק ממטרת הדרבנן הוא שמירה על הדאורייתא,ומה קורה היום, הדרבנן גורם לא רק לעבירות הפרטיות שבשבילם גזרו רבנן שהם נעשות,אלא לפריקה מוחלטת של רוב עם ישראל. ולכן,לולי דמסתפינא,יתכן שזה מה שהיה צריך לעשות היום,להחזיר את המצב שרק דינים דאוריתא ינהגו. ]
תגובתי:
מבחינה קונצפטואלית קשה לדמיין מערכת של דאוריתא ללא דרבנן. הזהות הדתית כפי שנתגבשה במהלך הדורות מורכבת משניהם. ויתור על אחד מהם פירושו החלפת הדת. חלק ניכר מהדרבנן יש לו הגיון שניתן להבנה.
לחילופין יש דפוס של חכמים שניתן לכנותו "הגבהה" - כלומר, מצוה שהופכת להיות אידאלית עד שלא ניתנת לישום כגון מיתות בי"ד, ולחילופין יש מונחים בדרבנן כמו: גזרה שהציבור לא יכול לעמוד בה / השתנו הטבעים=שינוי מציאות שמפקיע ישום דין.
אם נזהה אזורים שיש בהם קושי האם אין ניתן להשתמש באלו ודומיהם?
אמנם כל זה בהנחה ש"קבלת עול מצוות" היא מקור המתח עם הצורך בחופש
אך מה אם הקושי קשור לבעיה של: "כל המבין למה? מוכן לכל מה", האמנם עולמנו הדתי גם אם אינו ניתן כולו להבנה מספיק מובן?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2012 16:56 |
|
| |
קח לדוגמא את דין הנידה המקורי של התורה ולאיזה ממדים היא הגיעה עם כל ההחמרות של דרבנן.
תחזירו את הדין המקורי ההגיוני והמובן של התורה בלי התוספות המיותרות(לדעתי כמובן).
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2012 16:58 |
|
| |
| הלך כתב: |  | כל אחד מהם זיהה צורך תקופתי וחסך יסודי
הרמב"ם זיהה שאין ספר חוקים כולל מסודר ומנוסח בבהירות שניתנת ללמידה לעם ישראל -לא רק להמון אלא גם לת"ח - ויצר אותו וניסח מחדש את ההלכה, ומאותו רגע זה הופך להיות עמוד שידרה ודגם לסידור ההלכה. סידור ההלכה ויצירת קובץ כללי מחולל מהפכה חברתית של כינוס ואיחוד ההלכה שהשו"ע הופך להיות חותם שלה והפוך להיות שפה משפטית מאחדת דתית
[אגב, גם כיום אין ספר חוקים מעודכן של משפט עברי המתאים להתפתחות המודרנית...]
החסידות זיהתה מצוקה רוחנית של תקופה
|
|
לעשות סדר בבלגן בהלכה זה עניין אחר,
ולתת מענה למצוקה רוחני זה משהו אחר,
על דעת הרמב"ם (ומקורו מחז"ל) גם המשכן וכל הקורבנות היית תשובה רוחני,
ולכן מוזר שאתה עושה כאן קישור בין הדברים, הרמב"ם יאמר שכל תשובה רוחנית תהיה באין ברירה, כלומר אין במהותו שום אמת רק דמיון,
מה שאין כן הצורך בסדר בחוקה והלכה, שזה נצרך באמת, וגם ההלכות עצמם הם אמתיות,
במקור לא רבי הקודש צדק בחיבור המשנה, ולא התלמודים ולא ספרי ההלכה,
הם כולם באין ברירה,
במקור צריך סנהדרין = נבחרי הציבור = זקני הציבור, רק אצלם הסמכות לקבוע משהו וגם רק בדורם, בכל דור צריך סנהדרין ואין הסנהדרין יכול לקבוע משהו לדורות, ק"ו לא רבי הקודש ולא התלמודים ולא ספרי ההלכה, שהם רובם יחידים ובקהילה יחידה,
הם ניצלו את הצורך של ההמון לסדר מסודר, ואז במקום להקים בכל דור סנהדרין, הם עשו סדר זמני, וההמון קיבל אותם ולא רק בדורם, רק גם קבעו אותם לדורות, כך שבכל דור צריך מישהו שיעשה סדר מחדש, בינתיים אנו מפסידים בכל דור ודור 90% מהאומה להתבוללות ואורך הגלות לא נגמרת לעולמים,
אורך הגלות והפסד הצאצאים בכל כמה דורות, נגרם אך ורק מהשיטה המטופשת הזו,
דבר קטן היו צריכים לעשות, להקים סנהדרין נבחרת מהציבור,
וכמובן לא לעזוב את ארץ ישראל, הרי עזיבת ארץ ישראל מאז החורבן נגרם אך ורק כי היו ישיבות בחול, כלומר הם לקחו לעצמם את סמכות ההלכה והפסק בלי שיהיו נבחרים מהציבור בישראל,
סמכות הפסק ליהודי הגולה היית צריך להישאר בידי חכמי ישראל, והיו צריכים לאסור להקים ישיבות בחול,
וחכמי ישראל גם היו צריכים להקים סנהדרין,
בקיצור אכלנו קש כל כך הרבה שנים ועוד לא מבינים את פשטות התורה,
שאין לקדש שום טקסט ושום חכם קדום, יש לשמוע לנביא שבכל דור ולשמוע לחכמי הדור הנבחרים שבכל דור ודור,
ראה את הספורנו הזה
ספורנו דברים פרק כח (יד) ולא תסור מכל הדברים אשר אנכי מצוה אתכם היום ימין ושמאל. שלא ישנו את מצות האל יתברך בפרט ענין המשפט. ולא ימירו את שאר המצות במנהגי הדיוט ומצות אנשים מלומדה כ"ש כשיעשו זה לכבוד קדמונים שהנהיגו אותם המנהגים לא לכבוד קונם ולא לשמור מצותיו כי בזה האפן אין לך ללכת אחרי אלהים אחרים גדול מזה בחדוש דת לכבוד קדמונים אשר נחשבו אלהים שופטים בארץ.,,,,,,,,(טו) אם לא תשמע בקול ה' אלהיך לשמור לעשות את כל מצותיו וחוקותיו אשר אנכי מצוך היום וזה בלי ספק כאשר הומרה שמירת מצות התורה במנהגים שונים וזולתם והוסג אחור משפט.,,,,, כי לא שמעת בקול ה' אלהיך לשמור מצותיו וחוקותיו אשר צוך כלומר אבל שמרת מה שצוו או הנהיגו אחרים זולתו אשר לא כתורתו כמו שספרו ז"ל (גטין) שלא היו תורמין ולא מעשרין והוצרכו לתקון יוחנן כ"ג ולגזור על הדמאי והיו נועלים דלת בפני לוין מפני השמטה והוצרך הלל לתקן פרוזבול ובטלו מי סוטה ועגלה ערופה וסנהדרין מרוב הפושעים בסוף בית שני באופן שבטל כל משפט כמו שספרו ז"ל שגברו בעלי זרוע כמו שהוא הענין היום עם כל גלותנו ושפלתנו, שרב הממון בפרט החיב בדין מואס את תורת האל יתברך ומשפטי פיהו. (ע"פ דברי הימים - א טז, יב), ומתאמץ על ידי גוים וערכאותיהם לעות אדם בריבו (ע"פ איכה ג, לו), ובכן ירדו לטמיון הם ונכסיהם ובאלה התבאר' סבת חורבן בית שני והתמדת חורבנו בהתמדת סבתו:
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2012 17:02 |
|
| |
בהמשך להלך
אנשי מוכנים לקיים מצוות והגבלות שניתנו מהבורא, אבל הם לא מוכנים לקבל הגבלות ומצוות שגזרו בני אדם.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2012 17:25 |
|
| |
עוד דוגמא יום כיפור.
מהתורה צום והמנעות ממלאכה בלבד.
כיום יום שלם של תפילות בלי הפסקה מעלות החמה עד צאת הנשמה תרתי משמע.
למה כל התוספות האלה למה עוד ועוד ועוד???
מי צריך את כל זה.
זה מזכיר לי את המדרש שביא מקסמן כל הזמן על רבי חייא.
תוקן על ידי דייר ב- 21/09/2012 17:27:56
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2012 18:00 |
|
| |
ממש לא נראה לי שהצורך הרוחני של התקופה הוא איזה ספר שעושה סדר בבלאגן או מפרש פרושים.
א. אנחנו כעת בימים נוראים. כמה דיבורים גבוהים מדברים ומקימים מנהגים ועורכים טקסים....וכשמתבוננים לאחר דור או שנים, הכל נשאר כשהיה. שום דבר לא משתפר באמת ביחסים שבין אדם לחברו.
שימו לב כי אנחנו מאחלים שנה טובה או גמר חתימה טובה. איחולים לא דורשים שום מעשה, שום השקעה. אפילו לא כוונה אמתית. סתם מלים.
ב. העם היהודי חווה שבר עמוק בין חלקיו, קנאות גדולה מלבה את הקיטוב והשנאה. שלום ואהבת הבריות - הס מלהזכיר.
ג. המאורע הגדול של המאה ה 20 הוא שחרור האישה. אבל חלק גדול בעם לא תפס ולא הבין את הדבר הגדול הזה, הצדק המוסרי המבקש לתקן עוולה אליומה כלפי מחצית מהאנושות. ויש גם קושי נפשי לקבל את זה, וחולשה מוסרית המונעת לעשות את הנכון. והצטדקויות שקריות מכאן עד לירח...
ד. לפני כמה ימים סופר כאן על איזה גאון בן זמננו אשר לא תאר לעצמו כי תמונת העולם של הרמב'ם היא בטלה זה ארבע מאות בשנים ויותר. הרי לא יתכן כי הרמב'ם יטעה במשהו, טען וחינך כך את תלמידיו. הגיע הזמן לצאת מן החדרים האטומים. אין שום דבר מכובד בפיגור, צריך להתבייש בו. העולם שבחוץ חי ונושם ויוצר יצירה גדולה וחשובה. הוא לא מחכה לנו.
ה. ראוי שנזכה כי 'עצור כאן חושבים', במתכונת הנוכחית, יעשה מיותר! כי השאלות 'הנוראות' ששואלים החברים כאן, אינן נוראות כלל, ואין בהן שום דבר מיוחד ומאיים, עד שאין אפילו לשים לב לקיומן. ואדם לא יחביא את ספריו ויסתיר השכלתו אלא יתכבד בהם, ולא יסתיר את שמו פן יבולע לו.
יעשה כאל אחד מאתנו כמה דברים פשוטים שיגרמו לשנה הבאה להיות קצת יותר טובה
עודד
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2012 18:05 |
|
| |
| הלך כתב: | | כל אחד מהם זיהה צורך תקופתי וחסך יסודי
|
|
ומה הוא יסודי מבחינתך? הבנתי כי 'חירות הפרט'.
כלומר חופש מן המצוות "מצרניות" הוא צורך יסודי.
נראה לי אומלל יסודי הזה. לדוגמה, נראה אומלל לחדש בימינו מלקות, אבל לשים כיסודי רצון לברוח מעול מלקות הוא לא פחות אומלל.
יראת שמיים כנראה יותר יסודי מיראת מלקות. גם היום. שאלה היא פילוסופית איך לתרגם להמון מה זה יראת שמיים, האם זה צו מצפון או יראת מלקות.
_________________
לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2012 18:24 |
|
| |
| 932woland כתב: | |
ג. המאורע הגדול של המאה ה 20 הוא שחרור האישה. אבל חלק גדול בעם לא תפס ולא הבין את הדבר הגדול הזה, הצדק המוסרי המבקש לתקן עוולה אליומה כלפי מחצית מהאנושות. ויש גם קושי נפשי לקבל את זה, וחולשה מוסרית המונעת לעשות את הנכון. והצטדקויות שקריות מכאן עד לירח...
|
|
ממתי עבדות לחברה היא שחרור ?
התורה משחררת את האישה מכל מחוייבות לתורה ולחברה,
אפי' להתחתן היא פטורה,
הקפיטליזום המציאו שקר קדוש חדש שהיא שוויון, שתהיה להם עוד 50% עבדים לעזור בנטל החברתי כביכול,
|
|
|
|
| נשלח ב-22/9/2012 20:44 |
|
| |
ינוח
הרצון לחירות הוא מאפיין גדול של התקופה, אבל לא לא אמרתי שהפיתרון הוא חופש ממצוות, אלא הצבתי שאלה אם כן מה הדרך להתמודד אם אמנם מניחים שזה הצורך היסודי.
כלומר, כיצד מכוננים חיים דתיים שנותנים מקום משמעותי לשאיפת הפרט לחופש וכדרך שמדינה לא מוותרת על חוקיה למרות שהם מגבילים את חופש הפרט, אבל ברור שמדינה שמכירה בערך הזה מחפשת איזונים שמתאימים לו.
מקסימן
רעיונות חירות הפרט ומושג השויון אינה זהים, וגם בשויון יש להבחין בין מניעת קיפוח זכויות וכו' לבין טענה לזהות.
אבל אם האישה בעולם הדתי כעיקרון נחשבת ככינור שני או תפקידה מתמצה בגידול משפחה או שעדיין נוקטים כלפיה בתפישות שטוענות לדעתה הקלה וכו', ולא מכירים בפיתוח צלם א-להים שלה לפי כשרונותיה הייחודים, אזי ברור שיש צורך יסודי שלא נענה.
מאידך אם ההנחה היסודית היא מתן ביטוי מלא לאישיות שלה בעולם הדתי - לימוד תורה / פיתוח קריירה וכו', אזי גם אם במקום מסוים יתכן שיוגדר גבול הוא אינו פוגע באופן עמוק בצורך היסודי.
|
|
|
|
|
