|
|
| נשלח ב-24/9/2012 10:50 |
 |
| |
הלך ,אתה משתמש בביטויים יפים ולא מסביר מה בעצם אתה רוצה.
למשל תסביר מהי התבוננות ערכית מהותית .
|
|
|
|
| נשלח ב-24/9/2012 12:50 |
|
| |
מה לא מובן
הנה ציטוט מדבריו של הרב ליכטנשטיין אחד מגדולי ת"ח בציונות הדתית כשהוא מדבר על מילטון משורר נכרי:
"אין ספק בעדיפות של דברי קדושה על דברים של חולין...השאלה היא אחרת שאלה של איזון שאדם מחפש...בודאי אני מחוייב לעיסוק שלי בתורה. אני מתמלא ממנו...אבל במידה מסוימת דווקא בגלל שהתבשמנו מאותו עולם איננו שמים לב לעולמות אחרים.
יאמרו: אכן, דברים אחרים שטויות והבלים הם, מי צריך אותם בכלל, איני יכול להשיב על טענה זו אלא לומר את האמת יש דברים מסוימים שאני צריך אותם, שנמצאים שם בעולמות האחרים
...יש אנשים גם גוים ששליחותם בהיסטוריה היא שליחות של יצירה. יצירה ספרותית יצירה מוסרית, אנשים שאתה רואה בהם גדלות, גדלות נפש גדלות מוסרית. מילטון עסק בדברים שבקדשוה
...יש סוג של השראה שאני יכול לקבל מהספר של מילטון, שאינו נמצא בדברים שיש לי.
השראה שניתן להשיג בה מזור לנפש, לפעמים אני רואה שם דברים הגובלים בקדושה".
מתוך הספר מבקשי פניך, ומאותו ספר על יחס לחילוני
על הציבור החילוני:
"לבוא ולומר שהם תינוקות שנשבו, יש בזה אינפטיליזציה של הציבור הזה, הביטוי תינוק שנשבה: אומר: אין להם שום דבר, אבל נעבך הם לא אשמים בכך...בהלכה יש קטגוריה של תינוקות שנשבו. השאלה אם זה כל מה שאני יכול לראות בציבור החילוני? רק תינוקות ורק שנשבו?...אם יש נושאים הלכתיים מסומים שלגביהם הקטגוריה הזו היא רלוונטית...אז יש מקום להפעיל את הקטגוריה
...אבל לומר טוטלית שזה כל מה שיש באדם או בציבור זה נראה לי מגמד, ולא הולך את מידת הכבוד שיש לתת לצלם אלוקים שבאדם
...העיקר הוא שאסור לנו בשום אופן להגיע למצב שאין לנו שום הערכה ערכית לחלקים ערכיים של חלק מהציבור הזה".
כמה ת"ח אתה מכיר שמסוגלים לדבר כך?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/9/2012 15:52 |
|
| |
ספרות טובה של אומות העולם מגמתה לתקן את האדם, ומאחר שמבוססת על לקחים מהנסיון האנושי ועל ערכים רוחניים כלליים, אפשר למצוא בה נקודות של מוסר. דוגמאות:
א. רב האי גאון היה בקי בספרות הערבית והעריך את היצירה ההודית "כלילה ודמנה".
ב. רבי אברהם אבן חסדאי העתיק מערבית לעברית את ספר "בן המלך והנזיר" שבמקורו בבודהיזם, וספרו נהיה לספר מוסר האהוב על גדולי ישראל בכל הדורות.
ג. הרמח"ל ביסס את יצירתו "לישרים תהלה" על המחזה "הרועה הנאמן" של המשורר האיטלקי גואריני.
ד. הספר "אבות ובנים" של הסופר מנדלי מוכר ספרים מבוסס על רעיון הלקוח מספר באותו שם מאת הסופר הרוסי טורגנייב.
הרב ליכטנשטיין דוקטור לספרות אנגלית, כך שאהבתו לשירת מילטון, שנחשב באנגליה למשורר מהמעלה המוסרית הנעלה, איננה מפתיעה.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/9/2012 16:58 |
|
| |
מ 80 יש ספרות, שירה ואמנות וידיעות כלליות שאינן "מחנכות" אך מעשירות את הנפש. יש אצלנו איזו הכחשה עצמית ו"משחק" באנשים עליונים שאינם מבטלים תורה אף שניה ואף המוזיקה אצלם אינה אלא כלי לעליה רוחנית. הרי על בסיס זה הפוסקים החרדים מרמים את עצמם ומתירים שירת פסוקים ועל בסיס זה שמעתי מאיש חינוך גדול (לא חרדי) כי מכל לימוד חול רואים את מעשי ה' ומקבלים יר"ש (מעניין איך רואים זאת מלימוד אנגלית או אזרחות). זה גם הקו שלך שמותר לקרוא ספרות כי זה מתקן. לעומתך לרב ליכטנשטין יש האומץ לומר שהוא אינו מלאך וזקוק גם למשהו עוה"ז (במובן של משהו שאינו תורה ומצוה) ואשרי מי שעוה"ז שלו מתבטא בשירה אנגלית..
|
|
|
|
| נשלח ב-24/9/2012 17:23 |
|
| |
ת"ט
לא אמורים לומר שיש אנשים שמקיימים "וכל מעשיך יהיו לשם שמים"?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/9/2012 18:59 |
|
| |
תלמיד,
הרב ליכטנשטיין הסביר את אהבתו לספרות האנגלית כך:
"איך אפשר שלא להתפעל מסמואל ג'ונסון? אדם התחיל ברפש הלונדוני, והגיע לרמה של גמילות חסדים, שהלוואי ואני הייתי מגיע אליה. וכי עלי להתעלם מכך רק בגלל שהוא גוי?
כמה שיחות מוסר גלומות בסיום שירו של רוברט פרוסט על אודות העובר ליד יער בערב מושלג... ובאיזה ריכוז ועצמת שלווה!
איזה שגב, איזו יראת שמים והתמסרות משתקפים בשורה הנפלאה החותמת את הסונטה של מילטון על עיוורונו! מדוע עלי להתעלם מכך?"
וכתב: "אמת, עולם התורה, הוא עולם שמה שנמצא בתוכו ייחודי, חשוב, נשגב, נעלה, מרומם, כהנה וכהנה לעומת כל מה שיש בדנטה או בעמיתיו וחבריו.
אין צל של ספק בזה. אין ספק בעדיפות של דברי קדושה על דברים של חולין.
אבל אני חושב שההחלטות לגבי השאלה מה לקרוא ולמה להקדיש זמן איננו מירוץ איכותי...
בוודאי. אני מחויב לעיסוק שלי בתורה. אני מתמלא ממנו. אני קשור בו ומקבל ממנו מעל ומעבר לכל מה שאני יכול לקבל מדברים אחרים. אבל במידה מסוימת, דווקא בגלל שהתבשמנו מאותו עולם, איננו שמים לב לעולמות אחרים.
יאמרו: אכן, דברים אחרים שטויות והבלים הם, מי צריך אותם בכלל! אינני יכול להשיב על טענה זו, אלא לומר את האמת: כן, יש דברים מסוימים שאני צריך אותם, שנמצאים שם, בעולמות האחרים".
התלבטויות ונימוקים כאלה היו רחוקים מעולמם של רב האי גאון, או רבי שמואל הנגיד, או רמב"ע, או רמח"ל, כי לא הצטרכו לתרץ למה אוהבים ספרות כזאת או אחרת, אלא בטחו בטעמם הטוב.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/9/2012 19:45 |
|
| |
בעב נער יספרם מ 80 ראה עמ 96 בספרו וראה שהוא לא נזקק להגיע לערך תורני או מוסרי בלבד. החכמים שהזכרת לא חיו בצילן של ב"ב ומא"ש וישיבות ליטא
|
|
|
|
| נשלח ב-24/9/2012 20:01 |
|
| |
תלמיד,
זה נכון שתרבות כללית יכולה להאציל ולהעשיר את הנפש בערכים רוחניים, ובלבד שמקפידים על גישה נכונה ומאוזנת בזהירות רבה, כדבריו.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2012 00:45 |
|
| |
| הלך כתב: |  | הכרה בצורך של התמודדות עם השינוי מעמד האישה |
|
הנשים הדתיות עובדות, בוחרות לכנסת ונבחרות.
מה מבחינתך יש לשנות במעמדן? אולי שיהיה להן חופש להיות רבי-אישה, או אולי חופש להתחתן חד-מיניות? אודה אם תענה גם על שאלתי יותר עקרונית מבחינתי, מה יסודי יותר מבחינתך, "חופש הפרט" או יראת שמיים, בתקופתיינו?
_________________
לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2012 08:57 |
|
| |
ינוח
אתה מתאר את העובדה, אבל לא את היחס הערכי כלפי העובדה. אדרבה, המתח רק גובר הואיל ובפועל הן הולכות ומרגישות שבחלק מצחומי החיים הן רוכשות חירות, אבל מבחינה ערכית היחס הדתי עדיין ראוה כאידיאל את היותן כינור שני ויושבות בית ומדיר אותן מת"ת וממוקדי כוח של החברה הדתית.
אתה מבלבל בין שני דברים חופש הפרט הוא צורך/ערך שהחברה רואה בו שינוי התקופה. יראת שמים היא אולי מה שאתה מצפה מהחברה, אבל אין זה אומר שהחברה מזהה אותה כערך מכונן של תקופתה.
אולם הבעיה היותר עמוקה שלש שאלתך היא שכלל לא ברור למה אתה מתכוון במונח יראת שמים - ולמה לדעתך זה סותר את חירות הפרט.
כך לדוגמה כתב הרב קוק:
אסור ליראת שמים שתדחק את המוסר הטבעי של האדם כי אז אינהעוד יראת שמים טהורה סימן ליראת שמים טהורה הוא כשהמוסר הטבעי...הולך ועולה על פיה במעלות יותר גבוהות ממה שהוא עומד מבלעדה.
התכונה של יראת שמים מצד עצמה לית לה מגרמה כלום...היא כשלעצמה עלולה להוריד את האדם ואת האנושיות כולה לעמקי תהומות, כשם שהיא עלולה להעלותה למרומי שחקים..
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2012 09:21 |
|
| |
הלך
האם אין סתירות בין יראת שמים למוסר הטבעי? מה תעשה כשתעמוד בפני סתירה כזו?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2012 12:48 |
|
| |
איפה ראית שכתוב שאין סתירות? כתוב שאסור שתדחק, לעתים אדם נדרש כובש את מוסרו כהוראת שעה! כאברהם אבינו ועינו במר תבכה והוא מתפלל ה' יראה השה ויגלה לו איל שיוציאו מהסבך.
אמנם הרב קוק כתב גם:
באיגרות א, אגרת צ, למשה זיידל, תרס"ה: "ואם תפול שאלה על איזה משפט שבתורה, שלפי מושגי המוסר יהיה נראה שצריך להיות מובן באופן אחר, אז אם באמת ע"פ ב"ד הגדול יוחלט שזה המשפט לא נאמר כי אם באותם התנאים שכבר אינם, ודאי ימצא על זה מקור בתורה, והסכמת המאורעות עם כח בי"ד ודרישת המקרא יחד אינם דברים שמזדמנים במקרה, כי אם אותיות מחכימות מאורה של תורה ואמיתת תורה שבעל פה שאנו חייבים לשמוע לשופט אשר יהיה בימים ההם ואין כאן "התפתחות" של גריעותא".
[ומי יודע אם אין אדם לעתים בבחינת בי"ד כלפי עצמו והלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות]
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2012 13:42 |
|
| |
(ושאול עקרונית צדק אלא שהיתה בעיה פורמלית שאינו בי"ד?)
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2012 13:50 |
|
| |
ינוח- אתה מניח שיש סתירה בין חירות הפרט לבין יראת שמיים, לפי דעתי הן רק משלימות. ירא ה' אמיתי יעריך את החלטותיו ולא ינסה לכפות את הצרכים שלו עליו. זאת אומרת לקבל את החלטתו איך לברוא את העולם ומה לכתוב על כך בתורה, איך להביא את הגאולה ואיך לברוא את בני האדם, גם אם בעיניך זה לא נראה. כנראה שיש סיבה לכך שה' ברא נשים שיכולות ורוצות להיות רבות (אני מזכירה שעד לא מזמן השאלה הבוערת היתה אם נשים מסוגלות להיות יותר ממנקות ומבשלות), גברים שלא יכולים ללמוד גמרא מבוקר ועד ליל וגם גברים ונשים שיכולים להיות מאושרים רק בזוגיות עם בני המין שלהם. לכן הדיון על ערכים מול צרכים נראה לי כדו שיח של חרשים. פעם אחד הערכים ההלכתיים היה התחשבות בצרכים של בני האדם, כיום זה כבר נחשב ל"פשרנות". לעניות דעתי זה צורך הדור- להכיר בכך שלא כל בני אדם אותו הדבר ולכל אחד יש את הדרך שלו לעבוד את ה' לכתחילה.
(כמובן שניתן עכשיו לדון האם הצרכים שלי גורמים לי לאמץ ערכים מסויימים, אז רק רוצה להזכיר שגם הרצונות שמה שהיה הוא שיהיה ושכולם יהיו כמוני הם צרכים שגורמים לאימוץ ערכים).
תוקן על ידי לא_מתביישת ב- 25/09/2012 13:52:36
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2012 14:34 |
|
| |
הלך
אלו מסקנות מעשיות אתה מסיק?
|
|
|
|
|
