מה הוא הצורך הרוחני של התקופה

ייתכן

מודה שאין לי מידע על אברהם אבינו. אבל כך למדנו, וכך אני בוחר להציג את הסיפור שלו [בעקבות חז"ל והפרשנים המסורתיים]

לא מובן לי איך הדת מתמודדת עם הפחד והחידה, מה היא עוזרת לה? הדבר היחיד שאני יכול להבין שהיא פותרת בה את החידה זה במימד המיסטי.

הדת הפפולרית הרי אינה השלב הראשון שלה. אז מה לך מביא ראיות ממנה?

מה לי שהגר"א והחזו"א התנגדו? אני אכן חושב שהם לא היו צודקים. [אם כי לא הייתי אומר עליהם כל מה שאמרתי על הרב נבון]

איני מסכים שהשו"ע הוא המכשול העיקרי בפני המיסטיקה. פעמים רבות היא דווקא עוזרת. [ואכמ"ל, שאל את פרסיקו למשל]
נכון ששימת הדגש על השו"ע בלבד מחריבה את התחושה הדתית. ואת זה אכן יש לשרוף.

בשני הנקודות שציינת שצדק הרב נבון אני מסכים.

אכן התנועות ההם התמסדו ואנו עדים כיום להתעוררות מסויימת מחדש [רק שיש פרדוקס כאן כי ברגע שתנועה כזאת מצליחה לכבוש את ההמון הרי שהיא מתמסדת, וחוזר חלילה, באופן שלעולם לא תצליח לכבוש את מטרתה.] 

בא נגיד משהויותר רציני קצת.
אין לנו [לי עכ"פ, בוודאי יש היסטוריונים שיודעים אפילו איזה צבע נעליים לבש משה רבינו] כל מושג על התפיסה הדתית, האמונית, הפילוסופית, הרגשית, הפיננסית, או כל סוג אחר, לא של אברהם אבינו, לא של יצחק אבינו, ולא של משה רבינו, [כמובן שכל אחד יודע שאברהם היה אהבה ויצחק יאה וכו'..] ובעצם לא של אף אחד כמעט בזמן כל כך מרוחק.

ממילא כל דיון כזה הוא פשוט שגוי. מה שיש לנו זה סך הכל ההערכה שלנו [שגם היא מועטת מאד], על המציאות הדתית שיש כיום, ואולי כמ שנים או דורות אחורה, מהי ואיך היא עובדת. וכלפי זה כתבתי את תגובתי לדברי הרב נבון.

אנחנו משתמשים באברהם אבינו וכו' רק כמטאפורות למצבי הדת והחיים שלנו, לא כטענה היסטורית עליהם, שפשוט אין לנו כל מושג. [גם אותו היסטוריון שיודע למדוד את מידת הנעליים שלהם רחוק עוד יותר שידע לספר לנו איך הם הרגישו חשבו והתנהגו]

אנו מסכימים יותר ממה שאיננו מסכימים.

באשכול סמוך ציינת כי הדת נועדה להתמודד עם החרדה.

ההתמודדות היא שמקיימים פולחנים שהם ירצו את האל שלא יכעס וכיוצא בזה.

קצת קשה לדבר על שלב ראשוני, של מה שלא ידוע לנו מה היה.

אולי האבחנה הנכונה תהיה, בין דת ממוסדת לדת אישית או מיסטית ובזה הפקענו את הדת מרשות הרבים.

ציינתי את הגר"א והחזו"א רק כמייצגי גישה. לא שאני מסכים לה.

הפרדוקס שציינת, תומך בביטול הדת המוסדית שהשולחן ערוך (המושג, לא הספר) הוא מייצגו הבולט.

ה"דתות" שאנחנו מכירים מקרוב, הם כבר התפתחות אחר התפתחות אחר התפתחות ועיקרי משנתן בכלל שאבו מאידיאות שאינן בהכרח דתיות.

כבר עניתי לייתכן שאני לא מתחיל ממשה אלא מאברהם או קודם לו.

מה לך מביא לי את חז"ל ואת הרמב"ם שכולם כבר אחרי המיסוד? ברור שהם יגידו כך.

לא ניתן לחזור בשלימות. אבל כן חייבים לפחות לשמור על הכבוד לניצוץ שהבעיר את הכל.

ולמה ברור שמתן תורה זה כבר מיסוד? כי כך מישהו אלף שנים אחרי מייצג את זה כך? יש לקרוא את הכתובים, ואת תיאורי הנביאים במקומות שונים. כלל לא ברור שזה מציאות ממוסדת. ראוי להבחין שאין היות כללים והלכות תמיד סתירה למצב החי והטרם ממוסד.
[כמובן שלפי גישת המחקר פשוט שהמיסוד קרה הרבה אחרי כל זה]