דעת רבי יהודה - לא אמרינן שדי נופו בתר עיקרו

שלום לכולם,
רציתי לשמוע דעותיכם גבי דעתו של רבי יהודה במחלוקתו עם ר"מ בנוגע לאי אמרינן שדי נופו בתר עיקרו או לא.
לכלל זה יש השלכות שונות. הגמרא במסכת בבא מציעא קיח,ב - קיט,א מדברת על כך.
דעתו של ר"מ מובנת היטב. אמנם דעתו של רבי יהודה מאוד לא מובנת (לי בכל אופן). האם הוא לא מודה לר"מ שהענף יונק מן השורשים? ואם הוא כן מודה מדוע הוא סובר שאעפ"כ יש להתייחס לענף בנפרד כלא קשור לשורשים?
אשמח לשמוע דעותיכם בביאור דעתו של רבי יהודה בנושא זה.

מעיון לא מספק כלל בסוגיא, זה מה שנראה לי כרגע:

קודם כל, אני לא מסכים עם רבא ועם הסתמא דגמרא. 
במשנה מפורש טעמו של ר' יהודה - שהתחתון יכול למנוע את גידול הצמח. אומנם, ר' מאיר אומר לו שכיוון שכל אחד מהם יכול למנוע את גידולו של הצמח, נלך בתר גידולו. אך לא יודעים מה ר' יהודה השיב לו.

על פי זה ניתח רבא ואמר, שככל הנראה ר' יהודה השיב לו שבאמת הולכים בתר גידולו, והוויכוח שלהם הוא כיצד להגדיר את הגידול. אך זה לא נראה לי בכלל.
גם כי אז העיקר חסר, שהרי הויכוח בכלל על משהו אחד, והמשנה מדברת על משהו אחר. גם כי לענ"ד ההשוואות של הגמרא לא שייכות לזה כלל, ולא ס"ד דחד בר נש להגיד ששדי נופו בתר עיקרו בכהאי גוונא.

לעניין השוואות הגמרא:
לא ר' מאיר מובן ולא ר' יהודה מובן. שהרי מהו עץ? הגזע והשורשים. אז אדרבה ,דברי ר' מאיר תמוהים יותר, כי הוא מתעלם מההגדרה האינטואיטיבית והברורה ל"עץ", שהגדרתו מנותקת מכך שהוא גדל על קרקע, ומתייחס לעץ כאל "קרקע אריכתא". זה בוודאי תמוה מאוד.
דווקא ר' יהודה הרבה יותר ברור - העץ הוא של בעל העץ, בין בממון בין בערלה, ואין לו שום קשר לקרקע. זה שהוא יונק ממנה לא מעניין אותי בהקשרים הללו. כיוון שהוא קנה "עץ", הרי הוא קנה גזע על שורשיו ללא קרקע, ומה אכפת לי בכלל מהיכן הוא יונק?
אלא שר' יהודה סובר, כיוון שהשורשים אחוזים היטב בקרקע, והם תחת פני הקרקע, נראה לו שיש מקום לתפוס אותם ממש כחלק מן הקרקע, כי קשה להגיד מתי נגמרת הקרקע ומתי מתחילים הם, וכיצד בדיוק הגזע יונק - מן השורשים או מן הקרקע.

חיזוק לדברי, תראה בלשון הרמב"ם(מכירה כ"ד, ז'): "כל העצים שקוצץ בעל שני האילנות מהן, העולה מן הגזעים והוא הרואה פני החמה הרי הוא של בעל האילנות, והעולה מן השרשים והוא שאינו רואה פני החמה הרי הוא של בעל השדה" - יש "עצים", שזה המכלול, ויש "אילן" שזה הגזע. כך התפיסה של בני האדם.

כמו כן, השו"ע(חו"מ סי' רט"ז סע' י') נקט לשון הרמב"ם, וראה מה כותב על כך הסמ"ע(סקל"ד):
"שהאילנות עכ"פ הן שלו והיוצא מהן כמוהו, אבל העולה משרשים מתחת הקרקע, אף שמסתעפים מאילן שלו, מ"מ יוצאין מתחת הקרקע והקרקע הוא של המוכר".
עיין היטב בדבריו - הוא מסביר דווקא מדוע לא נגיד שגם השרשים של בעל האילן, ובדיוק כמו שכתבתי לעיל. דווקא הגיוני מאוד להגיד שהכל של בעל האילן, ור' יהודה חידש שעכ"פ שהשרשים נתפסים כקרקע מהסיבות שמניתי קודם(כתבתי אותן באופן לא מספק, אני יודע).

יש יניקה חשובה מהאויר - הפוטוסינתזה...  (ואולי לכן הדגיש הרמב"ם "רואה את פני החמה")