מהו מוסר, מוסר וניהליזם. מוסר ויהדות.

"אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס" (או לגרסה אחרת "על מנת שלא לקבל פרס").
רוב הדתיים חושבים שקיום מצוות הוא דבר 'טוב' מעבר לעניין השכר והעונש.
יש כאלו שחושבים שעבודת אלו-הים היא דבר טוב ויש כאלו שחושבים שהדת מציעה דרך חיים 'טובה'.

אם מדובר ב"דרך חיים טובה" חזרנו לניהליזם.

המאמר באבות מדבר על מצוות מ"אהבה".
הוא לא סותר מחוייבות.

קיום מצוות הוא דבר "טוב"? למה? האם הם היו מקיימים מצוות אם לא היו מצווים עליהם. אם לא - כנראה שזה לא טוב.
אם כן - חזרנו לניהליזם או לנקודת המוצא - בדיוק כמו האתאיסטים. מה ההבדל?

ויצונו י-הוה לעשות את כל החקים האלה ליראה את י-הוה אלהינו לטוב לנו כל הימים 
פסוק בספר דברים שאמרנו במוסף של ראש השנה

בעל, יפה. ומכל מקום התורה כולה מלאה "למען".
הטענה שלי היא כי ברגע בו יש "למען" ו"לטוב לנו", שוב חזרנו לניהליזם.

האם יש דבר 'טוב' שעליו אתה לא יכול לשאול "למה"?
אני לא מבין מה אתה שואל, יש שחושבים שעבודת השם היא דבר טוב, יש שחושבים שהתורה מכוונת לדרך חיים טובה (לא מועילה ונוחה! טובה!) ויש שחושבים שמכוח ערכים מוסריים כמו הכרת טובה וכדומה אנחנו מחויבים לקב"ה.
מה קשה להבין? 
יש גם שעובדים רק מאהבת שכר ויראת עונש והם באמת לא מוסריים.

יש גם אתאיסטים שחושבים שטוב להיות מוסרי, ונאצים שחושבים שטוב להרוג שחורים.
מאי שאני האי מהאי?

למה שמישהו יהיה דתי כי זה "טוב"?
אם מישהו לא מצווה על כך (או לא עושה בגלל הציווי) אלא מסרי רק כי זה "טוב" במה הוא שונה מאתאיסט שעושה זאת רק כי זה טוב?