וכל מאמינים

בעל,

מי שלא נוגע אפילו בזה, בוודאי לא נוגע גם בדברים אחרים.

מה זה אומר?

שמא?

חושש ממכאוב לא יראה דעת.

היהדות המודרנית החליטה שהדפוס יוצר חלות של קדושה, וכל דבר שנכתב בסידור יש לאומרו באימה ויראה, בכוונה ואריכות, בדביקות וסלסול.
לכן אומרים את כל הפיוטים הכתובים, גם אם אין זמן, במקום לדלג. לכן אומרים את זה בנוסח ובסגנון שאמרו פעם, גם אם זה חותך מילים באמצע(שזה דווקא לא ממש מפריע לי, כי זה לא איזה "שיבוש", כולם מבינים את המבנה של הפיוט).

תוקן על ידי נחלת_דוד ב- 27/09/2012 09:48:30

נחלץ, מיימוני כתב הרבה, בעבר, על "קדושת הדפוס" - מושג יפה שהוא המציא, ומלמד על עצמו.

_________________

יש סיפור יפה של זריצקי על ילדים שנחטפו בתקופת הקנטוניסטים, לא זכרו בע"פ אף פרק תהילים, אך זכרו את הניגון שבו אבותיהם אמרו אותם, וכך שרו רק את הניגון והתרגשו ממנו וחשו מתפללים.
(וכמובן שעלתה התפילה ובקעה שערים וביטלה את הגזירה. סוף טוב - הכל טוב. )

בעל, זו אפילו לא ביקורת התפילה, רק הבנת השיבוש.
גם זה עלול לדרדר?...
ואגב, אני מניחה שרוב המתפללים שמים לב למבנה
ועונים אכן לחזן, ואחר ממשיכים הלאה. 

לומדת
אם מבינים שיבוש אחד עוד יבינו שיבושים אחרים ואכמ"ל.