למה לא צרכו תפילה בימי קדם ?

מקסמן

יש כמדומה לתקן או להבהיר את שאלתך.

תפילה ודאי היתה.

חפש את השורש "צ.ע.ק" כגון בתפילת משה על מרים, או תפילת יעקב לפני שנפגש עם עשו.

אמנם לא מצאנו תפילה סדורה במועדים קבועים.

לפיכך אני משער שכוונתך לשאול מדוע המועדים הקבועים בתורה אינם כוללים תפילות.

וכמדומה שכבר הרמב"ם הציג שאלה דומה לזה, או לפחות ענה עליה שאע"פ שחובת תפילה מן התורה, הריהי פעם ביום, ורק חז"ל העניקו לה את צביונה המוכר לנו.

ועדיין יש לשאול את שאלתך: האם מטבעו של האדם להתפלל, ואם זה הקשר בינו לבין אלוקיו, מדוע אין המועדים כוללים זאת כחלק מעשייתם?

ושמא דווקא בגלל שהתפילה היתה ישירה ופשוטה לבני הימים ההם, היא לא נכללה במועדים?

כיון שהיו מועדים ציבוריים, והיה להם תוכן, לא היה צורך - מן התורה - בתפילת הציבור.

תפילת הציבור אפשר שאכן נולדה רק כמקביל לעבודת המקדש בבית שני, ושמא תפסה תאוצה כדעת החוקרים כתפילת הציבור לאחר שחרב המקדש והיה בה צורך ממוסד.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

הרב סלוביצ'יק כותב, שהתפילה היא השתקפות של האדם. אדם ההולך באורח חיים דתי וקדוש, ממילא התפילה רק ממללת את פנימיותו, ו"מסיר אוזנו משמוע תורה - גם תפילתו תועבה".
הקרבן הוא קרבן בהמה, אבל בחוויה הדתית - "הקב"ה רוצה קורבנות אדם", בלשונו. גם הקרבן הוא רק השתקפות של הקרבת האדם עצמו, אבל לא במובן הפשוט בלבד של חז"ל והרמב"ן שיחשוב האדם שכך היה צריך לקרות לו. אלא בכך שהקרבן הוא השתקפות של הקרבת האדם בחיים הפרטיים, והאדם המקריב עצמו באהלה של תורה בחייו הפרטיים, ממילא הקרבן הוא השתקפות עצמו.
על כן התפילה היא תחליף יאות לקרבן, וממילא - התפילה הציבורית היא התחליף הנאות לחויית הקרבן הציבורית.

בקשר ליום כיפור, הרי שליבוביץ' כתב דברים נאים מאוד לדעתי:
"לאחר יום זה שעיצומו מכפר, והתשובה בו ודאי מכפרת, וישראל מיטהרים בו - ולפני מי הם מיטהרים ומי מטהר אותם? - מגיע סיומה של נעילה, "שמע ישראל" והתקיעה הגדולה; ומה המילה הראשונה אחריה? "והוא רחום יכפר עוון"; הווה אומר: הסיטואציה של האדם במוצאי יום כיפור היא בדיוק כסיטואציה שלו לפני מנחה של ערב יום כיפור, ומה שהעלה בידו אינו אלא עצם המאמץ הדתי של היום הגדול הזה.."