העתיד מבחינת ההווה

מיכי שלום,

כלומר, רם, שאין חופש בחירה (כי רק אפשרות אחת רציונלית). אם כך, אין פרדוקס.

חופש בחירה פירושו, שביכולתי לבחור בכל אחת מהאפשרויות - הן ברציונלית והן באחרת. כיצד מתאפשר חופש כזה אם הנביא ידע מראש במה אבחר וסידר בהתאם את הקופסאות?

שנהב, לא הבנתי אם כוונתך לחזק את הטענה שלי, או להשיב עליה.

התכוונתי להשיב. הכותב בוודאי לא התכוון לזהות בין רציונליות לחופש בחירה, כפי שהצעת, כי הן סותרות זו את זו - רק אפשרות אחת היא רציונלית.

לכן, כשאנו מניחים חופש בחירה, פירושו של דבר שאני יכול לבחור גם באפשרות הלא רציונלית, והנביא מביא גם את זה בחשבון. סידור הקופסאות על-ידי הנביא נעשה לא מתוך הערכה במה אבחר (כלומר, אין בחירה) אלא אך ורק מתוך ידיעתו את העתיד.

מכיוון שאנו מניחים שהנביא יודע את העתיד בוודאות, אם אקח קופסה אחת - המיליון מוכרח להיות בפנים. וכאן עולה השאלה - למה לא אנהג ברציונליות ואקח את שתי הקופסאות? אם תשיב שהקופסה הסגורה תהיה ריקה, היא תהיה ריקה גם אם אקח רק אותה (וזה אפשרי! בחירה או לא בחירה?) ואז הנביא לא ידע את העתיד. מכאן הפרדוקס.

מיכי, ״ברור שעליי לקחת את שתי הקופסאות. אני לא יכול להפסיד מזה. אפשר להתנגד לזה רק באחת משתי אפשרויות״ למה להתנגד? מי מתנגד? להפך, הדטרמיניסט יאמר שכפוי עליך לקחת את שתי הקופסאות. אתה אדם רציונלי, זה אופייך, והרציונליות כפויה עליך. ואת זה גם הנביא יודע. אם יש כאן חופש הוא טמון, כפי ששנהב ציין, באפשרות לבחור במכוון בחירה לא רציונלית. אבל זו אפשרות שלא מדברים עליה בהקשר של פרדוכס ניוקום. לכן אינני רואה את הקשר בין פרדוכס ניוקום ובין חופש הבחירה.

mdabraham,

ידיעה ובחירה אינן סותרות זו את זו מושגית. הכרח ובחירה סותרים זה את זה מושגית. אי אפשר לדבר בעולמנו על הכרח ובחירה הקיימים בו זמנית, אך אפשר לדבר על ידיעה ובחירה הקיימים בו זמנית, גם אם מעשית ידיעה מראש לא מאפשרת בחירה.

אפשר לדבר על קריעת ים סוף, גם אם היא אינה מתאפשרת פיזיקלית; אי אפשר לדבר על "מקום הארון אינו מן המידה" משום שמדובר בסתירה מושגית (אלא שלדברי חלק מהראשונים, הקב"ה הוא "נמנע הנמנעות" ובעולמו הדבר אפשרי).

וכדברי האדמו"ר רמ"מ מליובאוויטש זצ"ל במכתבו:

שאלה: לכאורה ענין הידיעה ובחירה סותרים זה את זה, וכמו שהקשה ברמב"ם שם ובכמה ספרים?

מענה: ובהקדמה: ישנם ענינים סותרים זה את זה, ואי אפשר אלא שאחד מהם יהיה בטל לגמרי או שלא יחולו שניהם בנושא אחד בבת אחת. וכמו בנידון דידן, ענין הבחירה וענין הגזירה שהם סותרים זה את זה, ולכן אחד מהם (גזירה) בטל לגמרי – וכמ"ש (ברמב"ם הנ"ל ובכמה מקומות) שאין מעשי האדם בגזירה מלמעלה – או שאינו חל בנושא ההוא שחל ענין הבחירה, וכנ"ל דגזירת ועבדום חלה על כללות האומה, וענין הבחירה על אישים פרטים.

וישנם ענינים שאף שהם בעצמם אין סותרים זה את זה, אבל יש להביא ראיה מאחד מהם שהשני אינו אמיתי. ואז אפשר לומר אחת מג' אלו: או, כנ"ל, שאחד מהם בטל לגמרי. ב' - כנ"ל, שאינם חלים בבת אחת בנושא אחד. ג' - שאף ששניהם אמתיים בבת אחת ובנושא אחד, בכל זאת לא קשה, כי הראיה אינה צודקת.

ובנדיון דידן - ענין הידיעה אינו סתירה לענין הבחירה. פירוש: ידיעתי ברור שאם אזרוק מחר אבן יפול סוף-סוף לארץ - אין ידיעה זו עצמה סתירה לדעה שתאמר שהאבן יש לו בחירה אם ליפול לארץ או להשאר באויר, שהרי גם לפי דעה זו אפשר שיבחר האבן ליפול לארץ. אלא שידיעתי אינה אלא ראיה שאין בחירה לאבן. ואופן הראיה הוא, אשר כיון שידיעתי היא ברורה בלי שום ספק, ואם תמצי לומר שיש לאבן בחירה, איך אפשר לי לדעת מקודם במה יבחר האבן. היוצא מזה - אשר אם תמצי לומר שאף שאינו מובן, בכל זאת יש בידי לדעת מקודם במה יבחר האבן, הרי אין כאן ראיה כלל.

או ע"י דוגמא שניה: ראובן יודע עתידות שיגיד בנוגע לשמעון הנמצא בקצוי תבל (היינו שאי אפשר שישפיע עליו בשום אופן) מעשיו ופעולותיו שבעתיד, אין אמירתו משפעת על בחירתו של שמעון. אלא שראובן יודע ששמעון יבחור בבחירתו החפשית אופן זה.

היינו שבחירתו של שמעון משנה את ידיעתו של ראובן ולא להיפך. הבחירה היא הסיבה והידיעה המסובב, והוא ממש כמו הידיעה הבאה אחר הבחירה, שפשיטא דאין סותרים זו את זו, מפני שהבחירה היתה חפשית כי לא הושפעה מהידיעה, ואדרבה הידיעה תלויה בתוצאות הבחירה. וזהו, כביכול, אופן ידיעת הקב"ה. וכמאמר רז"ל (ירושלמי ר"ה פ"א ה"ג, שם סוף יומא): הקב"ה רואה את הנולד. ואם תאמר, כיון שהבחירה היא חפשית לגמרי, אם כן איך אפשר לדעת מקודם במה יבחר – על זה תירץ הרמב"ם שם, שאין ידיעת הקב"ה כידיעתנו, ואין בנו כח לידע איך ידע הקב"ה.