|
|
| נשלח ב-29/12/2013 22:06 |
 |
| |
רם, אני ממש לא יורד לסוף דעתך. עוד טרם הסכמנו על הגדרת ערך אמת של משפט אתה מתעקש ולא מוכן לוותר על ההנחה שלמשפט שעוסק בעתיד אין ערך אמת בהווה. בוא ננסה קודם להגדיר את המושג "ערך אמת" של משפט. רק אחר כך אפשר לדון האם ערך האמת של משפט תלוי או לא תלוי בזמן. על כן אני חוזר שוב:
הגדרה: למשפט יש ערך אמת (שאינו תלוי בזמן), אמ"מ תוכנו מתאים למצב העניינים הרלוונטי בעולם שאותו הוא מתאר.
מסקנה: טענה שנטענת כיום ואומרת "מחר יהיה קרב ימי", היא אמיתית כבר היום באם מחר אכן יתרחש קרב ימי. באם מחר לא יתרחש קרב ימי, אזי הטענה הזאת היא שקרית כבר היום.
שאלה: האם יש סתירה פנימית בהגדרה המוצעת כאן? נמק, באר ופתח.
רק במאמר מוסגר (אני לא מצליח להתאפק), אין דבר כזה ערך אמת שמתבסס על דמיון. מה שהתכוונת אולי לומר הוא שמשמעות השאלה (ולא ערך האמת של הטענה) נוגעת לדמות ספרותית. אכן, כפי שכתבתי זו מוגדרת אצלי כמשמעות השאלה. תחת הפרשנות הזאת, ערך האמת של הטענה "פו הדב אוהב דבש" היא אמת. ללא שום צורך בדמיונות ושאר ירקות. השאלה עוסקת במצב היפותטי, אבל הטענה היא פשוט טענת אמת. בלי שום צורך להסתבך. כך גם אם אשאל בהנחה שבעולם מיסתורי כלשהו יש מלאך ומלאכית, ונולד להם מלאכון קטן. כמה מלאכים יש באותו עולם? התשובה היא: שלושה. לכן הטענה "בעולם ההוא יש שלושה מלאכים" היא טענת אמת. בלי שום תלות בדמיונות.
בה במידה הגדרתי את המושג "ערך אמת של טענה" כך שהוא יחול גם ביחס לטענות עתידיות. כל עוד אינך מצביע על סתירה בהגדרה הזאת, אל תיקח אותנו למחוזות הדמיון. זה בלתי רלוונטי.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2013 21:07 |
|
| |
מיכי, נראה שאני עדיין לא מצליח לעשות כאן מה שרציתי. אני אחשוב על זה.
בינתיים הערה: אני מנסה להימנע מדטרמיניזם (מן הסוג שנזכר למעלה). לא נראה לי שעצם היכולת לדבר על העתיד צריכה לחייב אותנו לדטרמיניזם.
יכול להיות (בניגוד למה שניסיתי בינתיים) שזה ידרוש גם לבחור בהגדרה אחרת של אמת. שים לב: לא מספיק שהגדרת אמת תהיה עקבית. לא מספיק שאין סתירה. יש עוד קריטריונים לשפוט הגדרות מאשר עקביות. אם, בפרט, הגדרת אמת מסוימת גוררת דטרמיניזם, בעוד שהגדרות אמת אחרות לא גוררות דטרמיניזם, זה בפני עצמו יהיה שיקול כנגד ההגדרה הראשונה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2013 22:58 |
|
| |
| מנחם_פיש כתב: |  |
חופש פעולה מוחלט של האדם
|
|
הלא אשלייה זה. חופש ממה?
חופש מחוקי הטבע אין. האדם פועל על פי חוקי הטבע ואין לו חופש להשתחרר מהם, לא מחוק המשיכה לגוף, לא מחוקי חשמל בתוך הגוף. רצון, מחשבה הם ביטוי לתהליכים המתרחשים על פי חוקי הטבע בתוך הגוף.
אז חופש ממה?
אני מבין שחזקות דעות קדומות, אבל מצפה לתשובה חופשית מהן.
_________________
לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2013 08:49 |
|
| |
רם, בוא נלך צעד צעד. האם ההגדרה הזאת היא עקבית לדעתך? אם כן, נמשיך הלאה.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2013 16:04 |
|
| |
"האני" אשליה - עכשיו זה מדעי
שלום.
אני רואה שאתם עוסקים בבחירה חופשית ודטרמיניזים נראה לי שמה שאני מביא פה קשור לכך באופן רחב יותר. נתקלתי במאמר http://tomerpersico.com/2008/07/10/metzinger_interview/ שטוען שהאני שלנו אשליה מוחית בלבד ומזה יוצא באופן ישיר שאין בכלל מה לדבר על בחירה חופשית
. את עיקר התזה תכלו לקרוא בקישור.
בין יתר נערך הניסוי הבא : " בקיץ שעבר עבר רעד בשדרת מחלקות מדעי המוח, כאשר מטצינגר פירסם עם שותפים מאמר בכתב
העת היוקרתי Science, בו מודגם כיצד מיקום העצמי שלנו אינו קבוע, אלא תלוי
בקלטי החושים. המאמר, Video Ergo Sum ("אני רואה משמע אני קיים"), מציג ניסוי בו
אנשים ראו את הגב שלהם מוקרן בצורה תלת-מימדית על גבי מסך פנימי של קסדת "מציאות
וירטואלית". הגב שלהם היה לכאורה כשני מטר לפניהם. כאשר הבוחנים נגעו בעזרת מקל
בגבם, הנבחנים כמובן הרגישו את זה, אבל ראו את המקל נוגע בגב שנמצא שני מטר לפניהם.
הממצאים המדהימים היו שלרוב הרגישו הנבחנים כאילו הם עצמם נמצאים "שם", כלומר
מלפנים, במקום הוירטואלי שבו הם ראו את גבם. מטצינגר ושותפיו הצליחו למעשה ליצור
בצורה מלאכותית מה שמכונה "חוויה חוץ גופית", ובכך להראות לא רק שחוויות כאלה הן
כנראה רק שינוי הייצוג במודל העצמיות שלנו, אלא שאכן, כפי שחזה מטצינגר, יש לנו
מודל של עצמיות, הוא אכן איננו מקובע או מבוסס על עצם יציב כלשהו (שהוא לכאורה
ה'אני'), והוא משתנה בכל רגע בהתאם לקלטי החושים. מטצינגר מספר שבמשך יומיים הוא רק
נתן ראיונות לכלי תקשורת מהעולם כולו" שאלתי מה דעתכם על הדברים? האם הם מוכיחים שאני אינו אלא אשליה בלבד? האם הניסויים הנ"ל בהכרח מובילים למסקנה שהאני הוא אשליה בלבד של המח? בתודה איתי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2013 16:22 |
|
| |
איתי
האם הניסויים הנ"ל בהכרח מובילים למסקנה שהאני הוא אשליה בלבד של המח?
בהחלט יתכן, אבל השאלה היא במח של מי? ובחושים של מי?
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2013 17:16 |
|
| |
ליורחם השם
נראה לי שהוא מפריד בין ההכרה שהיא קיימת לבין "האני" האגו והתחושות שלדעתו היא אשליה של ההכרה.
כך הבנתי את הדברים
כדי לקרוא בפנים את התגובות..
הוא טוען למעשה שיש הכרה ועל ההכרה הזו מולבשת אשליה של אני ואגו אך זוהי אשליה בלבד הם אינם קיימים , לדבריו אין "מפקד אוטנומי (נדמה) שמפעילה את הדברים"
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2013 18:15 |
|
| |
חברה
חברה אשמח אם תרימו את הכפפה ותחקרו במאמר שהבאתי.
אשמח לשמוע את דעתכם.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2014 15:59 |
|
| |
איתי, בהמשך להתכתבותינו באישי: אני ממליץ לך לצפות בסרט "קוד מקור" (2011), הדן בדיוק בסוגיה שלפנינו: גיבור הסרט הינו למעשה "שריד" אנושי של חייל קרב, אשר מתנהל אך ורק במרחב הדמיוני של מוחו. כך הוא תופס את עצמו פועל במציאות, כשלמעשה לא נותר מגופו כמעט דבר. אמנם מדובר בסרט הנמנה על סוגת המדע הבדיוני, אך מבחינה רעיונית כולנו ערים כבר היום לכוחו של המוח ולהשפעתו הגדולה על תפיסתו העצמית והסביבתית של האדם. כבר לפני שנים רבות דיברו מדענים על אודות "המימד החמישי", מימד המזכיר טלפתיה או אינטואיציה. ייתכן מאוד ותפיסות אלה קיימות בעולם, אך איננו יכולים להבחין בהן, כשם שנמלה, למשל, אינה יכולה להבחין במימד העומק השלישי. אנו חשים את הפעולות האמורות בעולמנו, גם אם אנו מתקשים לתת להן הסבר. באם ניתן להזיז עצמים בעזרת כוח המחשבה (טלקניזם), וודאי שאפשר להשפיע על תפיסת החושים. בנושא זה אמליץ לך על סרט נוסף "פנומן" (1996), אשר מעגן את היכולות הללו במציאות של ימינו. לסיכום אוסיף כי במצב חלום האדם תופס את עצמו במרחב, נע ופועל, על אף שהלכה למעשה אבריו משותקים וכל ההתרחשות מתנהלת במוחו בלבד. קהלת פרק א (יג) וְנָתַתִּי אֶת לִבִּי לִדְרוֹשׁ וְלָתוּר בַּחָכְמָה עַל כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמָיִם הוּא עִנְיַן רָע נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2014 19:19 |
|
| |
תודה ירוחםהשם
אך לא הבנתי איך זה מתקשר לניסוי לתוצאותיו והאם מסקנותיו מחייבות?
אשמח לתשובה איתי
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2014 20:20 |
|
| |
הניסוי הוכיח כי המיקום העצמי - הגיאוגרפי - מוחשי אם תרצה, אינו עניין של עובדות יבשות, אלא של תפיסה חושית. הנבדקים הרגישו את מגע המקל בגבם אך באותה עת חשו כאילו נמצאו במקום אחר לחלוטין - בהתאם לחוש הראייה שהוליך אותם שולל.
בדברי הקודמים הרחבתי את היריעה וטענתי שלא רק החושים אלא המוח, המעבד את המידע המתקבל בחושים, הינו כלי רב עוצמה והשפעה. דוגמת החלום שהבאתי הינה הוכחה נוספת לכך, המדגימה את כוחו האדיר בכך שהיא מנתקת אותו אפילו מן התלות בחושים: כפי שוודאי זכור לך מסרטים דוגמת "התחלה" ואפילו "סיוט ברחוב אלם" - התמונה המצטיירת במוח עוצמתית מספיק כדי לשכנע את האדם שהוא מצוי במקום מסוים, במצב מסוים, כשבפועל כמובן אין לכך בסיס או שחר. האופן שבו החושים יכולים להונות את תפיסת "העצמי" היא רק דוגמה אחת, אשר חשיבותה אינה כשלעצמה אלא בהצבעתה על מורכבות גדולה הרבה יותר.
עם זאת, תוצאותיו של הניסוי אינן "מחייבות" משום שהן אינן מוכיחות ש"העצמי" אינו קיים. להיפך - הן מוכיחות שהוא קיים, משום שבלעדי "העצמי" - כיצד תיתכן תפיסה חושית? חייב להיות "עצמי" כדי לחשוב.
הדוגמאות שהבאתי מוכיחות את כוחו של המוח, אך בה בעת גם את גבולותיו: בחלום "האני" יכול לתפוס את עצמו במסגרת רחבה, שונה או מעוותת, משום שזו ממלכתו של הדמיון. בעולם המעשה לא ניתן לחוות ניתוק או הטייה משמעותית כל כך. כהוכחה, אלו שחווים אותה מאופיינים לרוב כחולי נפש.
הניסוי יכול להיחשב לדוגמה נוספת מבית היוצר של "אמני חושים" למיניהם, אשר משכנעים את האדם להאמין בדבר שאינו מציאותי. זו פשוט מניפולוציה (טפלול בעברית) - לא הוכחה.
ואני חוזר - העיסוק בנושאים אלה הינו הרסני לנפש האדם. אין לו כל ערך ממשי לבריאותו הנפשית והגופנית. ההפך הוא הנכון.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2014 20:44 |
|
| |
תודה ירוחםהשם
תודה ירוחם. אני מתחיל להבין.
לגבי מה שרשמת : "עם זאת, תוצאותיו של הניסוי אינן "מחייבות" משום שהן אינן מוכיחות ש"העצמי" אינו קיים. להיפך - הן מוכיחות שהוא קיים, משום שבלעדי "העצמי" - כיצד תיתכן תפיסה חושית? חייב להיות "עצמי" כדי לחשוב"
נראה לי שהם מחלקים בין ההכרה הנקיה שקיימת ועליה הם מלבישים את הרגשת האני. (משהו שמזכיר מאוד את התפיסה הבודוהסטית)
כלומר אלו שני דברים שונים.
ועל זה איך עונים?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2014 22:27 |
|
| |
לא מדובר בשני דברים שונים, אלא בתפעול אחד, רבגוני, של מערכת אחת.
לא ניתן להלביש את "האני" על ההכרה הנקייה, משום ש"האני" הוא - הוא ההכרה הנקייה. ברגע שמערערים על הכרה זו, בכל מיני דרכים ותחבולות, התפיסה העצמית מתרחקת מהניקיון ושוגה בבלבול.
דברים קורים ומתרחשים בעולם באופן טבעי. אך כשהתפיסה הטבעית, הנקייה מתערערת, המחשבות מציפות, מטרידות, מתעתעות ומעמידות בסימן שאלה אמיתות מובנות מאליהן.
לאדם היה זקן ארוך מאוד. שאלו אותו - איך אתה ישן בלילה: עם הזקן מעל השמיכה או עם הזקן מתחת לשמיכה?
באותו לילה הוא לא הצליח להירדם.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2014 22:31 |
|
| |
מניחים כי האל הוא בעל תבונה, מי שברא את העולם ונתן בו חוק. גם לאדם יש תבונה, בעזרתה הוא מסוגל לתפוס את החוקיות שבטבע. אבל באשר לטבע עצמו, הוא כולל גם יסודות אירציונליים אשר התבונה, כל תבונה, ממהותה אינה יכולה להשיג את פעולתם. חוסר יכולת זו הוא עקרוני. הלוגיקה והמתמטיקה נובעות מן התבונה. ידע העולם הפיסיקלי תלוי בניסיון. אלו שני מקורות שונים וזרים זה לזה. פסוק בעל ערך אמת בלוגיקה אינו יכול לקבוע או לחייב עובדה במציאות עתידית משום שהוא נובע ממקור שונה, ומשום שמציאות זו אינה נקבעת בלעדית על ידי חוקיות תבונית. זמן הוא פרמטר חשוב ביותר בנוסחאות הפיזיקליות משום שהפיסיקה עוסקת במציאות הנתונה בזמן ובמרחב ומשתנה בתוכם. למיטב ידיעתי זמן אינו פרמטר במתמטיקה ובלוגיקה כשלעצמן משום שאלו עוסקות ביחסים שבין מושגים של איברים, קבוצות וגדלים, ומושגים הם סטאטיים.
עודד
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2014 11:00 |
|
| |
לירוחם השם
תודה על תשובתך.
אתה לא עושה את ההפקדה בין ההכרה להאני.
|
|
|
|
|
