סיפור מהמם לקרוא עד הסוף פשוט מהמם: מקס נמנה על אחת המשפחות המיוחסות באנגליה ורכושו הרב הציב אותו בשורת האנשים העשירים במדינה. שלושה בנים היו למקס, שני הגדולים עבדו איתו בעסקים המשפחתיים, והלכו בדרכו, אבל בנו השלישי, ביל, העדיף להתרחק מהמשפחה ולהתרועע עם אנשים משולי החברה. הוא לא היה מוכן ללמוד שום דבר מאביו, ואפילו במחיר הרחקתו מהעסק המשפחתי. הוויכוחים בין האב לבנו השלישי לא פסקו, עד שיום אחד החליט ביל להתרחק בכלל מהמשפחה. 'אני אוכיח לך שאפשר להיות עשיר גם בלי ירושה משפחתית', הודיע לאביו. ביל נסע לעיר רחוקה כשהוא חדור מוטיבציה להצליח. ביום הראשון הוא חיפש עבודה, אך לא מצא. הוא סיים את היום מבלי שהיה לו אפילו כסף לשכור מיטה באכסניה. הוא נשכב, על אחד הספסלים בגינה ציבורית, וניסה לעצום את עיניו. מחשבות ראשונות של ייאוש עלו במוחו. 'אולי שגיתי בכך שעזבתי את בית אבי?' חשב לעצמו, אבל עד מהרה התעודד והחליט להמשיך למחרת לחפש עבודה בכל דרך אפשרית. גם למחרת הוא לא מצא עבודה, ושוב מצא את עצמו ישן על ספסל - והפעם גם רעב לאחר שלא היה לו כסף לקנות לעצמו ארוחה. שנתו נדדה והוא לא הצליח להירדם. בשעת בוקר עבר במקום אחד מתושבי העיר. הוא שאל אותו מדוע הוא ישן ברחוב, וביל הסביר לו את מצב הביש שאליו הוא נקלע. 'אני מוכן לתת לך עבודה', אמר האיש. 'עליך לטייל עם כלבי כל יום במשך חצי שעה, ותמורת זאת תוכל לגור בביתי'. ביל היה אסיר תודה לאיש הנדיב. עכשיו כשהיה לו מקום להניח את ראשו ושלוש ארוחות ביום, הוא היה פנוי לחפש עבודה בצורה מסודרת יותר. ואכן, לאחר שבועיים הוא מצא עבודה כעוזר קונדיטור במאפייה גדולה. בעל המאפייה היה מרוצה מעבודתו ונתן לו שכר גבוה מהמקובל. כך עלה בידי ביל לשכור לעצמו חדר קטן, ואף לחסוך מדי חודש סכום כסף כלשהו. העבודה במאפייה מצאה חן בעיניו, ולאט לאט הוא למד את סודות המקצוע. לאחר שנה החליט ביל לפתוח מאפייה משלו. מכיוון שלא היה לו הון רב, הוא שכר מאפייה בבניין תעשייתי בקצה העיר. מוצאי המאפה שלו היו משובחים, אבל המיקום הגרוע גרם לכך שרק קונים מעטים פקדו את המאפייה שלו. בחודש הראשון סבל ביל מהפסדים, עד שיום אחד שיחק לו מזלו. איש עסקים שהזדמן למקום טעם מהמאפים שלו, והתלהב מאוד. 'אם היית פותח סניף בקניון המקומי, היית יכול להצליח מאוד', אמר לביל. 'הייתי שמח לעשות זאת, אבל מחירי השכירות בקניון גבוהים ביותר', השיב ביל. לאיש העסקים הייתה הצעה: 'אני מוכן לעשות אתך שותפות. לי יש כסף ולך יש את המקצוענות, וביחד נוכל לעשות עסקים טובים'. חודש לאחר מכן כבר נפתחה החנות החדשה בקניון, ואכן, ההצלחה הייתה גדולה מעבר למצופה. לאחר חצי שנה כבר נפתח סניף נוסף, ובתום שנתיים שלט ביל על רשת קונדיטוריות משגשגת של חמישה סניפים. זה היה הזמן שבו הוא החליט לשתף את אביו במה שעבר עליו. ביל נטל נייר וכתב לאביו מכתב: "אבא היקר, אני שמח לבשר לך שבוויכוח שלנו אני ניצחתי. כיום, שלוש שנים לאחר שעזבתי את הבית, הפכתי להיות איש מצליח בלי עזרה של אף אחד. אתה מוזמן לבקר ברשת הקונדיטוריות המצליחה שלי, ולהיווכח בעצמך שהדרך הטובה ביותר להצלחה היא לעבוד קשה בעשר אצבעות .רק לידיעתך, ההון העצמי שלי עומד היום על 500,000 דולר, שאותם הרווחתי במו ידי..." כמה ימים לאחר מכן קיבל ביל מעטפה חוזרת מאביו. הוא פתח את המכתב במהירות, מצפה למצוא בו הודאה בהצלחתו: "ביל היקר, כתב אביו, חשבתי רבות כיצד להגיב על מכתבך. מצד אחד אני שמח בהצלחתך, אך מצד שני אני חש שלמען עתידך והחינוך שלך וכדי שתבין כיצד העולם פועל באמת, חובה עלי לספר לך את האמת. האם שאלת את עצמך מי היה אותו תושב נדיב שסיפק לך מקום מגורים תמורת עבודה קלה של טיול מהנה עם הכלב? התשובה אולי תפתיע אותך, אבל אני שלחתי אותו, ואף שילמתי את המחיר המלא של השכירות על התקופה שהתגוררת אצלו. האם שאלת את עצמך כיצד קיבלת משכורת כל כך נאה תמורת עבודה פשוטה של עוזר קונדיטור? ובכן, גם את זה אני מימנתי עבורך. גם האיש שהציע לך לפתוח חנות בקניון הוא שליח שלי, והכסף שהוא השקיע בשותפות הוא הכסף שלי. אגב, סכום כל ההשקעות שלי בך עד היום מגיע ל...500,000 דולר בדיוק! באהבה רבה, אבא." • אנשים רבים מסתובבים בעולם, וחושבים שהם מצליחים ופועלים בכוחות עצמם. הם שוכחים שיש מישהו שנתן להם את החיים, את הבריאות, את השכל ואת כל מה שיש להם – הלוא הוא בורא עולם. חבל שאדם יבין את זה מאוחר מדי, כאשר הוא יגיע לעולם האמת. צריך לחיות עם ההכרה הזו כאן ועכשיו: כל מה שיש לנו וכל מה שאנו מצליחים לעשות, זה בחסדו האינסופי של הבורא. מי שמתבונן ומביט לעומק רואה את הנהגת הקב"ה על כל צעד ושעל, שמכין רפואה למכה עוד לפני שהמכה התרחשה. המסר הוא שאין דבר טבעי בעולם וגם הדברים הטבעיים מכוונים מלמעלה והקב"ה הוא שותף תמידי לכל המאורעות שפוקדים אותנו! נשלח מהאנדרואיד שלי
 |
|
|
חחח
אם תרצו יש לי עוד מלא כאלה...
