חופשה שנתית

מי שבגד באשתו - המים המרים לא בודקים אותה, גמ' בסוף סוטה
על כל פנים יש איזה פיסקה של הראי"ה קוק בקובץ ב משמונה קבצים. שם כתב שאדם יכול לצאת לטיול אם כבדה עליו העבודה הדתית. וכשפרסמו את הקובץ הנ"ל בספר 'ערפילי טהר' צנזרו את הפיסקה וכתבו: 'טיול רוחני', ושאלתי את הרב שילת שהיה העורך מדוע שינה? וענה לי שכך הורה לו הרב צבי יהודה, ושהוא סבור גם כי זה עומק הפשט.
על כל פנים יראה שיש מנוחה ויש חופש. כשאדם יוצא לחופש מהעבודה - לא אכפת להם מה הוא עושה בחופש ובלבד שזה לא יפגע בחזרתו לעבודה. דהיינו אם הוא יילך למסע טראק באינדונזיה ואפשר שיחטפו אותו - אזי הבוס לא יהיה מרוה כיון ששמא ייחטף ולא יוכל לחזור.
גם בענייני דת, אם אתה רוצה פריקת עול קטנה - מה תרווי בזה, שתחזור בכוחות מחודשים לדת? הרי עתה העול יהיה כבד יותר.
ומאידך גיסא אם תתרענן בסוגיות וספרים שלא הכרת, או שתעסוק במצוות המוזנחות, המכונות בספר חסידים 'מת מצווה' , אז יהיו לך באמת כוחות חדשים.
בקיצור: אין עניין החופש הרפייה קצת מהעומס, אלא צבירת כוחות מחודשים ושבירת השגרה.
ואעיר לסיום סיפור ששמעתי. בא אדם לריז'נער ואמר לו 'צמתי ארבעים יום ואליהו לא נגלה אליי'. אז ענה לו הריזי'נר 'כשהבעל שם טוב היה נוסע לנסיעות חשובות לא היה עוצר בדרך, וגם הסוסים שלו לא היו עוצרים. וממילא גם לא היו אוכלים, לא הסוסים ולא הבעש"ט, וכשחזרו למקומם - הסוסים רצו לאורווה לאכול, והבעש"ט שב אל מקומו לעסוק בעבודת ה', ועתה עליך לשאול את עצמך, אחרי ארבעים יום שצמת איך ניגשת אל האוכל, כמי שהאוכל אינו מעניין אותו יותר ופרש מהחומריות או שרצת אל האוכל כסוס?'. והנמשל מובן.

מי שבגד באשתו - המים המרים לא בודקים אותה, גמ' בסוף סוטה
על כל פנים יש איזה פיסקה של הראי"ה קוק בקובץ ב משמונה קבצים. שם כתב שאדם יכול לצאת לטיול אם כבדה עליו העבודה הדתית. וכשפרסמו את הקובץ הנ"ל בספר 'ערפילי טהר' צנזרו את הפיסקה וכתבו: 'טיול רוחני', ושאלתי את הרב שילת שהיה העורך מדוע שינה? וענה לי שכך הורה לו הרב צבי יהודה, ושהוא סבור גם כי זה עומק הפשט.
על כל פנים יראה שיש מנוחה ויש חופש. כשאדם יוצא לחופש מהעבודה - לא אכפת להם מה הוא עושה בחופש ובלבד שזה לא יפגע בחזרתו לעבודה. דהיינו אם הוא יילך למסע טראק באינדונזיה ואפשר שיחטפו אותו - אזי הבוס לא יהיה מרוה כיון ששמא ייחטף ולא יוכל לחזור.
גם בענייני דת, אם אתה רוצה פריקת עול קטנה - מה תרווי בזה, שתחזור בכוחות מחודשים לדת? הרי עתה העול יהיה כבד יותר.
ומאידך גיסא אם תתרענן בסוגיות וספרים שלא הכרת, או שתעסוק במצוות המוזנחות, המכונות בספר חסידים 'מת מצווה' , אז יהיו לך באמת כוחות חדשים.
בקיצור: אין עניין החופש הרפייה קצת מהעומס, אלא צבירת כוחות מחודשים ושבירת השגרה.
ואעיר לסיום סיפור ששמעתי. בא אדם לריז'נער ואמר לו 'צמתי ארבעים יום ואליהו לא נגלה אליי'. אז ענה לו הריזי'נר 'כשהבעל שם טוב היה נוסע לנסיעות חשובות לא היה עוצר בדרך, וגם הסוסים שלו לא היו עוצרים. וממילא גם לא היו אוכלים, לא הסוסים ולא הבעש"ט, וכשחזרו למקומם - הסוסים רצו לאורווה לאכול, והבעש"ט שב אל מקומו לעסוק בעבודת ה', ועתה עליך לשאול את עצמך, אחרי ארבעים יום שצמת איך ניגשת אל האוכל, כמי שהאוכל אינו מעניין אותו יותר ופרש מהחומריות או שרצת אל האוכל כסוס?'. והנמשל מובן.

את מי לא בודקים המים, מי שבעלה בגד בה או מי שבעלה בגד בגבר אחר?

ובאמת מצינו שתי חופשות שנתיות, בחודשי האביב והסתיו, לקאת הקיץ והחורף הארוכים.
שבוע שלם בו אסורות כל מלאכות העוה"ז, הקרויות מלאכת אומן, אלא"כ יש צורך גדול.

וכמדומני שכונת התורה בתאריכים אלו היתה גם לתת ריוח בין הדבקים, להפגש יותר עם המשפחה ולראות עולם, מפנימיותו יותר ממה שאנו רגילים לעשות במשך כל השנה.
הרעיון מוכר ותמהני שיש בכלל שאלה

"הרעיון מוכר ותמהני שיש בכלל שאלה"

אתה תמה שיש שאלה כי לא הבנת את השאלה.
פותח האשכול התכוון לשאול על חופשה ממצוות יום יומיומיות שמהן אנחנו לא פטורים גם בשני חדשי ה"חופשה" שאתה מתאר.


התשובה שלי לפותח האשכול :מי שמתחיל לחשוב על חופשות מהתענוג הגדול של קירבה אל ה' בקיום המצוות היום יומיות-שיפשפש במעשיו כי הוא נמצא כבר עם רגל אחת בחוץ.

כי הוא נמצא כבר עם רגל אחת בחוץ.


איפה זה בחוץ?