דעת תורה
אחד הקווים המשרטטים את דמותו של היהודי החרדי הינו הציות ל'דעת תורה'. מושג זה – דעת תורה – יכול להתבטא במגוון צורות, החל מ'קול קורא' עליו חתומים גדולי התורה בנושאים ציבוריים, דרך הנהגות שונות אותם מתווה רב הקהילה לחברי קהילתו, ועד התייעצות אישית עם תלמיד חכם בנושאים שונים העומדים על הפרק אצל כל אדם ואדם.
המושג 'דעת תורה' זוכה לעיתים לקיתונות של לעג ובוז מצד אנשים שאינם אמונים על ההליכה בדרך התורה, ואף מצד כאלו השומרים מצוות באופן עקרוני אך אינם משכילים לרדת לעומקו של אורח החיים הרואה בתורה ובגדולי התורה מתווי דרך בכל תחום, פרטי או ציבורי. כולנו מכירים את המשפט "מה הרבנים מבינים בפוליטיקה?". גם בתוכנו מתפשטת לעיתים התחושה כאילו רק ילדים קטנים זקוקים להכוונה תורנית בכל צעד משמעותי בחיים, דבר שכביכול אינו נזקק לאנשים מבוגרים המנהלים את חייהם על פי עקרונות מוצקים ועקביים.
חכמת התורה
רבים ההסברים שנאמרו ונכתבו על הציות לדעת תורה. ישנם כאלו הנתלים בדברי הרמב"ן בהקדמתו לפירושו על ספר בראשית כי כל החכמות שבעולם נרמזו בתורה, ומכאן מקור הסמכות של גדולי התורה להורות ולהביע דעה בכל תחום. הסבר זה, למרות שהוא נכון באופן עקרוני, מתעלם מדברי הרמב"ן שם שרק שני אנשים במשך ההיסטוריה הצליחו לגלות חכמות אלו הרמוזות בתורה, הלא הם משה רבינו ושלמה המלך. מעבר לכך, למרות שאכן כל החכמות רמוזות בתורה, קשה לומר שכל תלמיד חכם הצליח לגלות אותן ולהפיק מהן את הידע והניסיון הדרוש להבעת דעה באותם תחומים.
גם העובדה – הנכונה כשלעצמה – שהתורה מחדדת את שכלו של הלומד ומעניקה לו תבונה רחבה, אינה מספיקה כדי לענות על השאלה האם אכן יש בכוחם של תלמידי חכמים לחוות דעה בנושאים רבים ושונים.
מומחה לכל תחום
מהו, אם כן, ההסבר עליו נשענים העמדה שיש בכוחם של גדולי התורה לחוות דעה בשלל נושאים, ומכוחו קיים העיקרון של הציות לדעת תורה וקבלת סמכותם של תלמידי חכמים?
בכל נידון, שאלה או ספק, פרטיים או ציבוריים, קיימים מגוון שיקולים השונים זה מזה. לדוגמא, אדם השוקל לעבור דירה, עומדים בפניו שיקולים רבים המצטברים ביחד ויוצרים את הצדדים לחיוב או לשלילה. ישנו שיקול כלכלי, האם הסכום הנדרש מצוי בידיו, ואם לא, האם יוכל לעמוד בהחזרי המשכנתא. קיים גם שיקול חברתי, האם במקום המגורים המיועד ימצאו הוא, אשתו וילדיו, חברה תואמת לרוחם וסגנונם. קיים לפעמים גם שיקול תדמיתי, כיצד תשפיע על תדמיתו החברתית העובדה שהוא מתגורר במקום פלוני. לפעמים ישנו שיקול של קשרי משפחה, או שיקול של ביטחון אישי כאשר מקום המגורים הוא במקום שהביטחון בו ברמה מסוימת. ולפעמים ישנו גם שיקול רוחני, האם המקום הוא מתאים לאופי הרוחני של המשפחה, האם השכנים אינם עלולים להשפיע לרעה על חינוך הילדים, ועוד שיקולים שונים ומשונים.
בכל השיקולים שהזכרנו, רואה האדם לנכון להתייעץ עם המומחים באותו תחום. ישנו מומחה פיננסי שיכול לייעץ בתחום הכלכלי, יש כאלו שמומחיותם היא בתחום הביטחוני, ישנם אנשים שמבינים בנושאים חברתיים ויכולים לייעץ איזו חברה מתאימה לאדם זה. וישנם גם מומחים רוחניים – אלו גדולי התורה ותלמידי חכמים – שמומחיותם היא בידע והבנה תורנית, שיכולים לייעץ לאדם זה העומד בפני צעד משמעותי בחייו, האם צעדו יועיל לו או חלילה יזיק מבחינה רוחנית.
ההצהרה החשובה
הסמכות שאנו מעניקים לתלמידי חכמים לחוות דעה בנושאים שונים, אינה נובעת דווקא ממומחיותם באותם נושאים. תלמיד חכם אינו שם נרדף למומחה כלכלי או ביטחוני, אך הוא כן עשוי להיות מומחה בתחום ערכי התורה. כאשר פורשים לפניו את הנתונים עליהם מבוסס הספק, תפקידו של תלמיד חכם להביע את דעתו בתחום הרוחני הנוגע לספק זה. המשימה המוטלת על כל אדם הינה להתבונן האם הנידון העומד לפניו יש בו שיקול רוחני כלשהו, ואם כן, הרי שעליו להיוועץ במומחה הרוחני, הלא הוא התלמיד חכם.
ומה יקרה כאשר המומחה הפיננסי ימליץ לבצע צעד כלשהו אך המומחה הביטחוני ייעץ להימנע מאותו צעד, או להיפך? כאן תפקידו של האדם להחליט מה חשוב בעיניו יותר, האם הביטחון הפיננסי או הביטחון הפיזי. יש אדם שיעדיף ליטול סיכון פיננסי ובתנאי שרמת הביטחון הפיזי תהיה גבוהה, ויש אדם שיעדיף את נושא הביטחון הפיזי על פני היציבות הכלכלית.
מעתה נבין מדוע הציות לדעת תורה הינו מאבני היסוד של ההשקפה התורנית. האדם שמתייעץ עם תלמיד חכם בנוגע להשלכות הרוחניות של הצעד אותו הוא עומד לבצע, ונוהג על פי דעת תורה אותה הוא קיבל, מצהיר בכך שנאמנותו לתורה עומדת מעל כל השיקולים האחרים, והכרעותיו האישיות או הציבוריות מונחות קודם כל על פי המשמעות הרוחנית שלהם, ורק לאחר מכן על פי כל השיקולים האחרים.
