האם מישהו טוען שיש 'דעת תורה' בעניינים לא הלכתיים?

פטרוס - דוגמא לא טובה. כל מה שצריך לדעת כדי לפסוק על נזק רכוש הוא סיבתיות והערכת נזק זאת כי יש כללים מאוד ברורים כיצד לפסוק בכל מקרה. השאלות אם להחזיר שטחים או לא או מה להצביע בבחירות, בתחום הפוליטי וכן שאלות ערכיות אינן שאלות מן הסוג הזה.

לארוצים,
מה ההבדל בין רופא שפוסק פסיקה רפואית (שאדם זה זקוק לניתוח, למשל) כשהוא אינו מודע לשיקולים הכלכליים והחברתיים של החולה?
הוא מציג את השיקול הרפואי: אתה צריך ניתוח כדי להיות בריא.
יתכן שהשיקול הכלכלי יגרום לך להעדיף להישאר חולה. הרופא הציג רק את השיקול הרפואי.
כל השאלה היא איזה שיקול החולה מעדיף על פני שיקול אחר.
(לפעמים החולה משתף את הרופא בשיקול הכלכלי כדי שימליץ לו על הטיפול הזול ביותר, ברופא לא צריך להיות בשביל זה כלכלן, רק לקבל מידע שנפסק כתוצאה מבירור כלכלי)
בדיוק כך בדעת תורה. לא רואה שום הבדל.

חזק ואמץ
זו כבר אפולוגטיקה אחרת.אבל שוב הדוגמא לא אנאלוגית. הרב פוסק בהרבה מאוד תחומים, הרופא פוסק בתחום הרפואי.
כדי להוכיח את טענתך אתה צריך להראות:
א. שהתחום הרוחני הוא אכן תחום נפרד. עד עכשיו חוץ מלקבוע שכן, לא ראיתי שום דוגמא שאמורה להמחיש זאת.
ב. כיצד פסיקה של הרב בתחומים אחרים שאינם רוחניים כמו פוליטיקה וכלכלה משתלבת בטענה הראשונה.

לארוצים,
אינני יודע מדוע אתה קורא לזה אפולוגטיקה.
כשלא הבנתי את מה שאני מבין כעת, טענתי בתוקף שאין דבר כזה דעת תורה מלבד פסיקת הלכה.
כעת אני מבין אחרת (בין השאר בעקבות מאמרו של הרב מיכי שציינתי אליו לעיל) ואני מנסה להסביר לך את מה שאני מבין.

הרב לא פוסק בשום תחום מלבד התחום הרוחני, אלא שבהרבה נידונים יש צד רוחני, ואת הצד הרוחני הזה הרב פוסק.
הובאו דוגמאות לעיל, אחזור על אחת מהן.
נניח שיש לך ספק האם לעבור דירה לשכונה אחרת.
יש לכך מספר שיקולים. אציג שלושה מהם:
בטחוני, כלכלי ורוחני.
על השיקול הבטחוני הלכת לברר אצל ידיד שעובד בשב"כ (...). הוא אמר לך שהשכונה המדוברת נמצאת בסמוך לשכונה ערבית, וקיים בה חשש בטחוני מסוים. לדעתו, מהפן הבטחוני השכונה הזו אינה מומלצת למגורים.
על השיקול הכלכלי הלכת להתייעץ עם אדם שהמומחיות שלו היא כלכלה. הוא אמר לך שמצד אחד השכונה הזו קרובה יותר למרכז העיר, מה שיאפשר לך לעבוד במקום מסוים ולהרויח יותר, ומצד שני הדירות שם קצת יקרות. לדעתו, מהפן הכלכלי ההשקעה בדירה בשכונה זו שווה את הרווח שתשיג כתוצאה מהעבודה המיוחלת בקרבת מקום.
- הנה, יש לנו כבר שני שיקולים, כל אחד מהם נפסק ע"י מומחה בתחום ספציפי, בלי להזדקק לטיפת מידע בתחום אחר שהוא לא מבין בו כלל.
יש לך גם שיקול רוחני. אתה אדם חרדי, ובשכונה הזו יש רוב חילוני, מה שקצת מדאיג אותך ביחס לחינוך הילדים וגם ביחס לחברה החדשה שאתה ואשתך תרכשו שם. אתה הולך להתייעץ עם מומחה רוחני (תלמיד חכם שאתה סומך עליו שהוא יודע מה ראוי לעשות מבחינה תורנית). הוא אמר לך שמהפן הרוחני, לדעתו לא כדאי לך לגור שם.
הוא לא הביע דעה בתחום הכלכלי, וגם לא בתחום הבטחוני. רק בתחום הרוחני.
הוא גם לא מבין בתחומים הכלכלי והבטחוני, ולא נצרך להבין בזה, מפני שהפסיקה שלו עוסקת רק בתחום הרוחני.
כעת קיבלת פסיקות משלושה מומחים בשלושה תחומים, וכל שיקול הוכרע בפני עצמו.
מבחינה בטחונית, לא כדאי לגור שם.
מבחינה כלכלית, כדאי לגור שם.
מבחינה רוחנית, לא כדאי לגור שם.
עכשיו אתה אמור להחליט מה יותר חשוב לך. הבטחון, הכלכלה או הרוחניות.
אם הנושא הכלכלי עומד בראש מעייניך, אתה תבחר לגור שם למרות שני השיקולים האחרים, בטחוני ורוחני, שטענו שלא כדאי לגור שם.
אם הנושא הבטחוני, או הרוחני, הוא החשוב לך יותר מהנושא הכלכלי, תבחר לא תגור שם.

זה הדגם שאני מבין של 'דעת תורה'. דגם שעל פיו הרב (המומחה הרוחני) אינו זקוק לשום ידע בתחומים אחרים כדי לחוות דעה.
כמובן, יש שאלות שהתחומים האחרים משפיעים בהן גם על התחום הרוחני, ובהן הרב נזקק לקבל לידו את הפסיקה של המומחה בתחום האחר, כדי שיוכל להחליט לגבי התחום שלו ע"פ הנתונים שהוגשו לו בעקבות פסיקת המומחים בתחומים האחרים.

[הסיבה לציית לדעת תורה, היא הטענה שהתחום הרוחני אמור להיות אצלנו יותר חשוב מהתחומים האחרים. אבל זה כבר נושא נוסף.]

בנושא זה יש קצת בלבול בין יכולות של נביא, שהוא לא טועה, וכל הגדרותיו על פי הרמב"ם, לבין גדול בתורה שהוראות החולין שלו לא מחייבות הלכתית לכאורה.
אלא שיש התגברות של תפיסה מיסטית מלווה בסיפורי מופתים, שלפעמים נדחקת גם לתחום הרציונלי.   

הרחבה מהיבטים נוספים של הגדר של ועשית ככל אשר יורוך , כאן .

אם יש מצב שהכל שפיט- אז למה לא יהיה מצב שהכל הלכה?