לדעתי שאלת הסוליפיזיסם שייכת לשאלות מסוג החלל הפנוי.אחת הנקודות של רבי נחמן בתורה ס"ד "בא אל פרעה" היא שיש הכרח ששאלות מסוג זה יהיו קיימות כי במידה ולא הכל יהיה "אין סוף" אחד גדול.
כיצד הדבר מתקשר לסוליפיזיסם?
למעשה הפרט רוצה לדעת ולחוות את חווית החשיבה (המהות של האחר). פרט כהגדרותו היא אוטונמיה . אותו פרט רוצה למעשה לפרוץ את האוטונומיה של האחר דבר שיביא לביטול של הפרט השני באופן מיידי.
הדבר דומה לאדם הרוצה לחשוב שני מחשבות באותו הרגע.
לדגומא : אדם יכול לחשוב על מכונית , אדם יכול לחשוב על פרח , אדם יכול לחשוב על פרח ומכונית יחד , אך הוא אינו יכול לחוות את חווית המכונית בנפרד וחווית הפרח בנפרד בו זמנית.
לכן אדם שירצה למעשה לפרוץ את האנטוומיה של חברו בהכרח ביטל את חויתו שלו (האני שלו) או חויתו של האחר (האני של זולתו). סינטנזה בין השנים תיצור ישות שלישית ולא חויה של שתי זהויות נפרדות.
אם כך כל התאוריה הזו אין בה כלל שאל הכלל אלא הכרח המציאות.
מה דעתכם על התירוץ?
