בן חו"ל שהחליט בעיצומו של יו"ט שני שהוא נישאר בארץ?
בסקירה על פטירתו של הרה"ג ראש ישיבת טשובין הרב גניחובסקי זצ"ל בעיתון המודיע מופיעה הסיפור המענין הבא: יום אחד הניח הרב בפני תלמידיו את השאלה בן חו"ל שהיה בארץ ובעיצומו של היום החליט שהוא נישאר בארץ מה דינו ממשיך את היו"ט או שכיוון שהחליט לעלות לארץ הוא כבר כבן ארץ ישראל לכל המישתמע מכך. קם אחד התלמידים בנו של הרב נתן גשטטנר זצ"ל שאמר ששאלה כזו באה לפני אביו ולא ידע מה ליפסוק ושלח לחזון איש גם החזון איש לא ידע אייך לפסוק ואחרי החג היפנה את השאלה לרבי עוזר גרודז'ינסקי רבה של וילנה וזה פסק שברגע שהחליט להישאר בארץ הרי הוא בן א"י ואין צריך ליו"ט שני . אך לא הביא ראיה לדבריו
אם כך אמר הרב גניחובסקי נכון נהגה אימי. אין ספק סיפור מענין האם מישהו ירים את הסוגיה ויביא מקור לפסיקה האם מישהו בקי בהיסטוריה הרבנית בא"י ויספר מאיפה בא סיפורה של האם .
נשלח ב-12/10/2012 09:46
קודם תסביר את החיוב של בן חו"ל שנמצא בארץ לקיים יום טוב שני כאשר הוא רוצה לחזור לחו"ל, הרי קיום זה הוא דבר שאין לו שום היגיון ושום מקור קדום כידוע.
נשלח ב-12/10/2012 10:04
עתיד לחזור מוזכר בסוג' דפסחים
נשלח ב-12/10/2012 10:04
נראה לענ"ד להביא מקור לדבר זה ממחלוקת הרא"ש ומהר"ם מרוטנבורג בסופ"ג דמו"ק לגבי קטן שהגדיל באמצע ימי האבל. בסיס הדיון שם הוא בדין דיחוי אצל מצוות: אם יש דיחוי אז מכיון שנדחה שוב אינו חוזר ונראה, ואם אין דיחוי אז הוא חוזר ומתחייב באבילות. מהר"ם רוצה להביא ראיה שאין דיחוי אצל מצוות מהגמרא יבמות לג, שקובעת שקטן שהגדיל באמצע שבת מתחייב להמשיך ולשמור אותה. הרא"ש דוחה את דבריו (תוך התנצלות - מהר"ם היה רבו - שאין משיבין את הארי אחרי מותו), וטוען שסוגיית יבמות אינה קשורה לכאן מפני שיש הבדל גדול בין ההקשרים: באבל המחייב הוא מיתת האב. לאחר זמן הקטן גדל, וכאן מתעוררת שאלה האם הוא חוזר ומתחייב או לא. אבל בשבת המחייב אינו תחילת היום, אלא יש חיוב בכל רגע ורגע. לכן קטן שהגדיל באמצע שבת ודאי חייב לשמור את חלק השבת שנותר, כי הוא מתחייב כעת (זה לא מצב של חוזר ומתחייב, כי המחייב שלו הוא כעת ברגע הנוכחי). מה הויכוח? לפי מהר"ם גם בשבת המחייב הוא תחילת השבת (ויש להביא לכך עוד ראיות, ואכ"מ). מי שלא היה חייב בביהש"מ נחשב כדחוי מהשבת הזאת עד סופה. לעומת זאת, הרא"ש סובר שבשבת המחייב הוא כל רגע ורגע. ומכאן לנדון דידן: לפי הרא"ש ברור שאם הוא משנה את כוונותיו בטלה התחיייבותו שהרי כל רגע ביו"ט עומד לעצמו. אבל לפי מהר"ם מה שחייב אותו בביה"ש ממשיך איתו עד סוף היו"ט. קצ"ע לי כיצד אישתמיט מהני רברבי הך דינא. ולהשומע ינעם.
נשלח ב-12/10/2012 11:09
מיכי
האם אין לחלק בין מי שלא חל עליו חיוב מעיקרא, או שחל בדרגה נמוכה, ואז התחדש לו חיוב בדרגה יותר גבוהה - שזו הדוגמא שלך מקטן שהגדיל - לבין מי שהיה עליו - למי שסובר כן - חיוב והחיוב פקע?
יש מן המשותף. בשניהם אנו מבקשים להמשיך את המצב הקודם. אבל עדיין, האם ההבדלים שציינתי לא משנים את התמונה?
ומה עם סברת החזו"א לגבי קו התאריך שיהיה זה חוכא וטלולא לחלק יבשה אחת לשני זמנים, האם אין אבסורד אינטואיטיבי בשמירת חצי יום טוב?
נשלח ב-12/10/2012 11:24
mdabrahamבאמת ניכרים דברים נושאי חן
מדוע הם לא פסקו לפי זה באמת צ"ע
אבל לפי דברי הקבלה והחסידות שדברי תורה קשים ברגע שנימצא תרוץ אז הוא כבר מונח לכו"ע
וכן לפי האדמו"ר הזקן שגם לדברי תורה יש את זמנם ואינם מתגלים אלא לפי זמנם ולכן פסק שבברכת שהחינו בשמח"ת יש להיתכון גם על בראשית שכן תורה זו שבאה בזמן זה הוא דבר חדש הזמן מחדש בתורה
הרב מימוני ברוך הבא האם ראית אשכולי בדבר על הסלע הך אתה בודאי צריך לדעת היכן הר"מ שאומר שמשה לא חטא בסלע נגד שאר ראשונים כמו הרמב"ן שמשם מובא בציץ אליעזר רצה האדמו"ר מגור להביא ראיה לר"מ מהפיוט הנ"ל ע"ש
היכן הר"מ ולאיזה אדמור מגור מכוון בעל הציץ אליעזר והיכן מקומו.
ערב שבת שלום
נשלח ב-12/10/2012 11:30
יהיאור סברת החזו"א הולמת מה שפסק השוע"ר לגבי יו"ט שני שבל מקום ומקום יש את הארת היו"ט שלו וזה לא דברי חסידות זה פסק בשו"ע שלו וכן נוהגים חסדי חב"ד שנוהגים יו"ט שני לפי המקום בו הם נימצאים. ולגבי חלוקה של יבשה כיוון שכך ניפסק להלכה הרי אור היו"ט הוא שם כנ"ל.
נשלח ב-12/10/2012 14:19
יהיהאור, כשמדברים על יבשה זה משהו בולט וגלובלי. יש לחלק מהנהגת אדם בודד שדווקא נוהג כמו סביבתו.
מיימוני, החילוק שלך עוסק בשאלת דיחוי: האם אין לחלק בין דיחוי והתחייבות לבין היפטרות. אבל שים לב שאני בכלל לא תולה את דבריי בדין דיחוי במצוות (שזה גוף המחלוקת בין הרא"ש לרבו) אלא בראייה שהובאה שם. המחלוקת לגביה נוגעת לאיך מבינים את שבת: האם הרגע הראשון מחייב בה או שבכל רגע יש חיוב חדש. זה לא קשור לשאלת דיחוי אצל מצוות. אם כן, לפי הרא"ש שהחיוב הוא בכל רגע (וכך הפשט הפשוט כמובן) נראה פשוט שגם בנדון דידן אין חובה לשמור. ולמהר"ם יש חובה לשמור. וכל זה לא קשור לשאלת דיחוי.
נשלח ב-12/10/2012 14:53
הרב מיכי
אין דבר כזה חלות חיוב שבת הקובעת בבין השמשות את חיובי השבת כולה אלא שהיא הקובעת בכדי להתחייב, אטו פקח ונשטתה באמצע השבת ימשיך חיובו כי התחייב בבין השמשות?כך גם בן חול שנעשה בן אי יצא מחיוב לפטור כמו שוטה , אולי כונתך שבין השמשות קובעת לו שם ודין בן חול לכל השבת ,וצע"ג דמהיכי תיתי לרווחא דמלתא הרי מחשבת חול ביום טוב אינו מתקיים ואם כן עדיין בין חול הוא ,ואולי גיטו וידו באין כאחד ,
נשלח ב-12/10/2012 15:23
בילי, אם אתה חושב שאין דבר כזה, אזי עליך להסביר את ראיית מהר"ם מקושיית הרא"ש. פיקח ונשתטה חייב לשמור שבת לפי מהר"ם, בדיוק כמו גדול שהקטין. אלא שכעת הוא לא בר קיום מצוות (אין את מי לתבוע על אי שמירת שבת, כי כעת הוא שוטה/קטן).
נשלח ב-12/10/2012 15:35
הראש אכן טוען שראיית המהרם הטעות יסודו, אלא שגם המהרם אינו טוען שבין השמשות קובעת למי שיפטר באמצע השבת אלא בין השמשות קובעת להתחייב ואם לא התחייב שוב אינו מחוייב אם יש דיחוי אצל מצוות ,
נשלח ב-12/10/2012 15:36
ואולי כמו בראש השנה, עושים אותו היום קודש ולמחרת קודש.
נשלח ב-13/10/2012 18:54
להיסטוריונים שבינינו כאשר הירצתי את הדברים לפני זקני העדה טענו שהסיפור מענין והסוגיה יפה אך הרב גשטטנר לא יכול היה להכיר את החזו"א שכן החזו"א נפטר ב1953 ואז עדין הרב גשטטנר לא היה כאן בארץ . אני באותם ימים היתי בן שש כך שודאי אין ידיעתי משגת . מה א"כ לדעת הידעים.
נשלח ב-13/10/2012 19:08
למה הוא לא יכול להכיר אותו, או להפנות אליו שאלה, אם הוא לא בארץ? מה שנראה לי תמוה הוא שבסופו של דבר קיבלו תשובה מרח"ע, שנפטר הרבה קודם.
נשלח ב-13/10/2012 20:02
כן באמת אמרו לי שהנוף ההיסטורי מעט סוריאלסטי מה גם שעיתון המודיע לא הכי דייקן בעינינים מסוג זה ......
