|
|
| נשלח ב-14/10/2012 12:46 |
 |
| |
אלו שמחות דקדושה??????????
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2012 13:00 |
|
| |
חסיד שאל את רבי אלימלך- איך אפשר לברך על הרע, ואיך אפשר לשמוח כשעצוב.
אמר לו הרבי- כנס לבית המדרש ותשאל את זושא. והוא יסביר לך.
נכנס החסיד לבית המדרש ושאל- מי כאן זושא? מי כאן זושא? הפנו אותו לתנור שהסיק את בית המדרש,
לידו צמוד שכב יהודי -לבוש סחבות עם כוויות קור ,- בכדי להתחמם,
שאל אותו- אתה זושא? - כן -השיב היהודי. מה אני יכול לעזור לך?
הרבי הפנה אותי אליך שתסביר לי- איך מברכים על הרע? ואיך שמחים כשעצוב?
משונה ומוזר- אמר זושא- למה הרבי הפנה אותך אלי? הרי לי -מעולם לא היה רע ומעולם לא הייתי עצוב..
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 14/10/2012 13:03:25
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2012 13:30 |
|
| |
הַמֶּלֶךְ וְהַחֻלְצָה / עַל פִּי סִפּוּר שֶׁל ל. נ. טוֹלְסְטוֹי
מֶלֶךְ אֶחָד חָלָה בְּמַחֲלָה אֲנוּשָׁה. הוּא קָרָא לְיוֹעֲצָיו הַחֲכָמִים וְאָמַר לָהֶם: "מִי שֶׁיַּצְלִיחַ לרַפֵּא אוֹתִי מִמַחֲלָתִי - עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת אֶתֵּן לוֹ!"
יָשְׁבוּ הַיּוֹעֲצִים שֶׁל הַמֶּלֶךְ כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה, חָשְׁבוּ וְחָשְׁבוּ, וְלֹא מָצְאוּ תְּרוּפָה. לְבַסּוֹף קָם יוֹעֵץ אֶחָד וְאָמַר: "מָצָאתִי תְּרוּפָה למַחֲלָתו שֶׁל הַמֶּלֶךְ! אִם נִמְצָא אָדָם מְאֻשָּׁר שֶׁשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, נוֹרִיד מִמֶּנּוּ אֶת חֻלְצָתוֹ, וְנַלְבִּישׁ אוֹתָהּ עַל גוּפוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ – הַמֶּלֶךְ יַבְרִיא מִיָד!"
שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶת עֲצָתוֹ שֶׁל הַיּוֹעֵץ הֶחָכָם, וּבִקֵּשׁ לִשְׁלֹחַ שְׁלִיחִים לְאָרְכָּהּ
וּלְרָחְבָּהּ שֶׁל הַמַּמְלָכָה. "מִצְאוּ אָדָם מְאֻשָּׁר" אָמַר הַמֶּלֶךְ לַשְּׁלִיחִים "הָסִירוּ
מִמֶּנּוּ אֶת חֻלְצָתוֹ, שַׁלְמוּ לוֹ כַּמָּה שֶׁיְּבַקֵּשׁ וְהָבִיאוּ אוֹתָהּ אֵלַי".
יָצְאוּ הַשְּׁלִיחִים לַדֶּרֶךְ, חִפְּשׂוּ וְחִפְּשׂוּ, אֲבָל לֹא הִצְלִיחוּ לִמְצֹא בְּכָל הַמַּמְלָכָה כֻּלָּהּ אִישׁ מְאֻשָּׁר שֶׁשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ. הָאֶחָד עָשִׁיר, אַךְ מִתְלוֹנֵן שֶׁאֵינֶנּוּ בָּרִיא. הַשֵּׁנִי בָּרִיא, אֲבָל מִתְלוֹנֵן שֶׁהוּא עָנִי מְאוֹד. הַשְּׁלִישִׁי אָמְנָם בָּרִיא וְעָשִׁיר, אֲבָל מִתְלוֹנֵן שאִשְׁתוֹ כַּעֲסָנִית וְרָעָה. הָאַחֵר אִשְׁתּוֹ טוֹבָה, אֲבָל הוּא מִתְלוֹנֵן שֶׁבָּנַיו חָצוּפִים וַעֲצֵלִים. כָּל אֶחָד מִתְלוֹנֵן... אִישׁ אֵינוֹ מְאֻשָּׁר.
כִּמְעַט חָזְרוּ הַשְּׁלִיחִים אֶל אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ בְּיָדַיִם רֵיקוֹת. וְהִנֵּה בְּדַרְכָּם חֲזָרָה אֶל הָאַרְמוֹן, עָבְרוּ עַל פְּנֵי צְרִיף יָשָׁן שֶׁקּוֹל עַלִּיז עָלָה מִתּוֹכוֹ: "עָבַדְתִּי, שָׂבַעְתִּי וְעַכְשָׁיו אֶשְׁכַּב לִישֹׁן. הַיֵּשׁ מְאֻשָּׁר מִמֶּנִּי?"
שָׂמְחוּ הַשְּׁלִיחִים שֶסוף סוֹף מָצְאוּ אָדָם מְאֻשָּׁר, שֶׁחֻלְצָתוֹ תְרַפֵּא אֶת הַמֶּלֶךְ מִמַּחֲלָתוֹ הַקָּשָׁה. הֵם נָקְשׁוּ עַל דֶּלֶת הַצְּרִיף כְּדֵי לְבַקֵּשׁ אֶת הַחֻלְצָה, אֲבָל הָאִישׁ שֶׁפָּתַח לִפְנֵיהֶם אֶת הַדֶּלֶת, הָיָה עָנִי כָּל כָּךְ, שֶׁאֲפִילוּ חֻלְצָה לֹא הָיְתָה לוֹ.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2012 14:58 |
|
| |
תודה על הענות !
איך ניתן לצוות על דבר שהוא הרגשה פנימית האם טוב לי ואני יכול לשמוח או שאני מרגיש רע ולא שייך לשמוח עכשיו .
והמצוה ניתנה לכולם כל הזמן ובפרט ושמח בחגך אז מה העומק שבדבר ?
או מה הכלים המעשיים לכך ?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2012 15:27 |
|
| |
רבי יהודה ברבי אלעאי שתה ארבע כוסות יין בפסח וראשו כאב עד סוכות. ראתה גברת נוכרית שפניו מאירות תמיד. אמרה לו: סבא, אחד משלשה דברים יש בך: או שאתה שותה יין, או שאתה מלוה בריבית, או שאתה מגדל חזירים. אמר: תיפח רוחה של אותה אשה שדבר משלושת הדברים אין בי, אלא שתלמודי מצוי לי.
השמחה החיצונית תולדה של שכרות, או של תאוות ממון, או של התבהמות.
השמחה הפנימית תולדה של ידיעת התורה. על-כן הורו רבותינו לקבוע מדי יום ולילה עתים לתורה.
תוקן על ידי מ80 ב- 14/10/2012 15:28:11
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2012 15:42 |
|
| |
בפשטות לא שייך שמחה שלימה במצב חסר , כפי שהגמרא בברכות אומרת שאסור לשחוק בעוה"ז.
מה שכן שייך זה שמחה בחלק, בטוב שכן יש בידינו וכו'. אבל זו באמת לא שמחה שלימה כל עוד העולם כולו בהסתר פנים ובחסרוונות מסוגים שונים.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2012 15:50 |
|
| |
מחשבה שנזרקה
אימרה חסידית [צאנזר רב] שאומץ אצל הליטאים ,,כל ימי הרחמים הם כדי להגיע ליעד של ,,אתה הראית לדעת,,
וכידוע שאין שמחה כהתרת הספיקות ,,
שכר עו,ה לדעת הרמבם הוא הידיעה וההכרה בבהירות בידיעת ה ,
ואולי גם השמחה שנגרמת משתיית היין הוא על ידי ,,התרה ,, של גבולות האדם ממוסכמות חברתיות לקרקע המציאות [יצא סוד]
תוקן על ידי ביליצר ב- 14/10/2012 16:02:27
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2012 16:22 |
|
| |
וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד:
נכנס יין יצא סוד- יין= 70 סוד =70 - כך מפרשים חז"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2012 18:30 |
|
| |
| mdabraham כתב: |  | אם תשאל את הבריסקרים: לנענע לולב מדין שמחה, ולומר הלל מדין שמחה.
אם תשאל את הרמב"ם: לאכול בשר (לאו דווקא שלמים) ויין.
באשר לשתי ההכרות שציינת יש להעיר:
1. ההכרה שהכל מאיתו גם היא אינה פשוטה. רוב הדברים בעולם הם בידי הטבע או אנשים אחרים ולא בידי הקב"ה. כמדומני שבד"כ הוא ממעט מאד להתערב.
2. דיברת גם על ההכרה שהכל לטובה, ויש להעיר מש"כ החזו"א שהכוונה היא שהכל כפי שצריך להיות, אבל לאו דווקא לטובה. הכל לפי האמת, אבל בהחלט האמת יכולה להביא על אדם רעה גדולה.
|
|
א. נכון שהדברים הם בידי הטבע ואנשים אמנם הכל מובל ע"י האלוקים (זה בעצם אותה שאלה של סיבתיות והשגחה אלוקית, היכן מתערבת השגחה אלוקית בעולם סיבתי).
ב. גם מה שנראה עבורנו כרע אינו בהכרח רע. בסופו של דבר הכל לטובה דהיינו לתכלית הנרצית והטובה ביותר עבור האדם והבריאה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2012 19:03 |
|
| |
בוודאי שצריך להאמין שהכל טוב אך בהרגשה זה נראה רע .
ומבקשים הראנו חסדך שלא די לנו באמונה שהכל חסד אלא גם תראה לנו בעיניינו שלנו שהכל חסדים .
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2012 20:54 |
|
| |
בשם אחד הצדיקים - שמחה אותיות משחה
שזה התרופה לכל הבעיות !
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2012 21:13 |
|
| |
בשם אחד סתם אחד,
שמחה - מ זמור ש יר ח נוכת ה בית אין שמחה אלא בחנוכת ב"המ
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2012 15:39 |
|
| |
כי בשמחה תצאון - על ידי השמחה יוצאים מכל הבעיות .
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2012 23:36 |
|
| |
רק בשמחה -
אשמח לעוד דעות ורעיונות .
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2012 07:16 |
|
| |
אייזין
ברוך הבא אל הפורום!
ייראה לי שכדאי לבדוק על איזו שמחה אנו מדברים. ומה מעכב אותה מלהופיע. והאם יש פעולות שעושים או מחשבות שחושבים כדי להשיג שמחה, או ששמחה היא מצב טבעי, וצריך רק לא לקלקל אותה.
בשם המגיד ממזריטש אמרו שאפשר ללמוד מתינוק לשמוח בלי סיבה. והבנתי מזה שמצבו הטבעי של אדם הוא לשמוח. רק שהחיים כפו עלינו שינוי, ואנו יודעים כמה אכזבות ונסיונות מחכים לנו, אז איך נשמח.
ושאלה גדולה היא אם עלינו לחפש לשוב למצב של התינוק, או שיש גם שמחות אחרות.
אני מציע: יש שמחה שנובעת מהלימות חיצונית: העולם מתנהל כפי שאני רוצה או צריך. יש בריאות, יש פרנסה, יש חברה. התנאים החיצוניים שסתם אדם זקוק להם מתקיימים.
ויש שמחה שנובעת מהלימות פנימית. אני שלם עם עצמי. איני נכשל בכשלונות: עבירות, מידות רעות. אני מבין מה שאני רוצה להבין. או לפחות אני מתקדם בדרך הנכונה. ואין לי ספקות שגורמים לי ייסורים.
לגבי הצד הראשון, החיים מלאים מעלות ומורדות. והרי כבר חכמים קדומים דנו בשאלה כיצד אדם יכול לשמוח או לפחות לשמור על שלוה נפשית מול בעיות. והיו חכמי הסטואה שהציעו שאדם יעבוד על הפנימיות שלו ולכן לא יהיה תלוי בחיצוניות. אבל זה ממש מחייב שינוי גדול בפנימיות שלנו. לוותר על השלימות שכל אחד רוצה לאחל לעצמו. יתכן שזה הנכון, אבל זה נושא לעבודה רבה. זה מחייב הבנה שהשלימות היא בפנים ולא בחוץ, ואולי לוותר על חלומות טבעיים של הצלחה.
לגבי הצד השני, של שלימות הפנימיות, גם כאן יש דברים שנלמדים בבגרות. הצעיר מאמין שיוכל להיות אדם טוב ומושלם אם רק ישקיע. אבל אנו מנסים לתקן מידות ומגלים שאנו נופלים. כאן השמחה מגיעה מכך שאנו דבקים בערכים שלנו ומשתדלים לשפר את עצמנו גם כשאנו יודעים שסופנו, לפעמים, להיכשל.
כפי שכתבו לך כאן, יש שמחה גדולה מתוך הרגשה של התחברות לה'. שזכיתי לעשות רצונו, ללכת בדרכיו, שהוא אוהב אותי ומשגיח עלי.
אבל גם שמחה זו לפעמים נשללת מאיתנו. לפעמים בגלל שיש לנו ספקות בתכני אמונתנו. האם באמת יש ה', האם הוא באמת משגיח, האם הוא יסכים להשגיח עלי עם כל חסרונותי.
צא וראה בהתמודדויותיו של בעל ה"תהלים" עם הפחד שהוא אינו ראוי לבוא לפני ה', ותחינתו שיתקבל למרות הכל.
***
הצעתי לפניך שלושה מקורות של שמחה, וציינתי בעיות שמפריעות להשיג אותה.
אני מסכם:
שמחה בשלימות התנאים החיצוניים - זה אפשרי תמיד רק חלקית.
שמחה בשלימות הפנימית של האדם - יש מי שזכה להבין שזו הדרך ויש מי שצריך ללמוד. וגם אז צריך להתמודד עם חסרונות אישיים, ולדעת לקבל את עצמנו.
שמחה בהתקשרות עם אלקים. וגם כאן יש עיכובים ובעיות. וגם להם יש פתרונות.
המשותף לכולם שזו עבודה ולימוד.
כתוב נא מה מובן מכל זה ולמה אתה מסכים, והיכן אתה ממקם את הקשיים שעמהם אתה רוצה להתמודד, ונוכל להמשיך.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
|
