בדין אישה שהתפכרה או נישאה לנכרי.

נכון מתוך וקיפדיה התפקרות: ביטוי שנגזר מן המילה "הפקרות" (כלומר, חופש מוגזם, היעדר פיקוח), וככל הנראה גם מן השם אפיקורס‏‏[6] (פילוסוף יווני שתורתו הפכה סמל לחילוניות). ביטוי זה יוצר הקשר שלילי של אדם המבקש לצאת ממסגרת החוק והנורמות החברתיות. מילה זו מופיעה בשפה העברית כבר בספרות מתקופת התלמוד, אך מקובלת בימינו בעיקר בקרב הציבור הדתי והחרדי אך שם גם פריקת עול תורה ומצוות: ביטוי שמקורו במסכת אבות (ג ה כל הפורק ממנו עול תורה וכ'ו

 "ההוא טבחא דאיתפקר ברב טובי בר מתנה...". (מועד קטן דף טז עמוד א).

 "ומלת אפיקורוס, היא מלת ארמית ענינה ההקלה והזלזול בתורה או בחכמי התורה". (פירוש המשנה לרמב"ם סנהדרין פרק י משנה א).).

חלמיש


סבורני שיש להרחיב בשאלה. (ומי שרוצה יסתכל בסוף לסיכום קצרצר).

א. היכי דמי? מה העובדות? האם האשה נשואה לגוי? באילו נישואין מדובר? לפי החוק, ובישראל? או במדינה אחרת?

ב. מה השאלה? האם מותר לאשה לעזוב את בעלה ללא שום גט או גירושין רשמיים? לפנות לבית דין כדי לקבל גט או אישור על היותה פנויה? לפנות לבית משפט כדי לבטל את הנישואין?

ג. המקור בגמרא קובע כי אשה שנישאה לגוי אין חוששים לקידושיו ואין אומרים שאולי מזרע ישראל הוא. כמובן, זה היה בזמנם בבבל. יתכן שהיום יש מקום יותר לחשש (אם כי איני יודע לומר סיבה, והאם יש מקום להצריך בירור. אולי זה תלוי בשאלה היכן פגשה אותו. אם הוא גוי בישראל, איך הגיע לכאן ולמה? אם הוא עולה למשל, מדוע בחר לעלות לישראל? אולי בכל זאת יש בו מזרע יהודי על פי ההלכה? אם זה בחו"ל, כמו באמריקה, ונפגשו במקום משותף, מסתבר יותר שאין מקום לחשוש שהוא יהודי).

ד. מן הראוי היה להביא את סיכום המקורות ביתר הרחבה ולא לסמוך על הקורא. הייתי עושה זאת בעצמי, אילו הייתי מכיר את המקורות ואילו היה לי זמן... אם תהיה הפניה למקור מדוייק הקיים בפרוייקט השו"ת, אוכל להעתיק ממנו בל"נ.

ה. יש שאלה פשוטה ויש שאלות "מסביב". השאלה הפשוטה היא אם היא נקראת נשואה לפי ההלכה. בזאת לכאורה ברור שאין היא נשואה שהרי אין קידושין לגוי.

השאלות המורכבות נוגעות להשלכות. האם יש להם ילדים? איך יראו הילדים את המצב? איך יראה הבעל את המצב? איך זה ישתקף נניח בעיתונים, שיכולים לצאת נגד רבנים שמתירים אשת איש לפי לשונם? ואולי אלו חששות מיותרים?

ו. במקרה הבא נראה שלא אמור להיות בית מיחוש: אשה באמריקה (למשל) שנישאה לגוי וחזרה ופנתה לבית משפט של המדינה כדי לקבל גט. וקיבלה.הם אסרוה והם התירוה ולפי ההלכה לא היה בזה כלום.

אם בית דין יקבע שהיא פנויה והחוק קובע שהיא נשואה, האם יש בזה מקום לחששות? אפשר שצריך בית הדין לציין שלפי ההלכה אין קידושין לגוי אבל מהלכות דרך ארץ שתיפרד ממנו גם רשמית ולא תנצל את ההלכה כדי לנתק את הקשרים בינו לבינה. וכמובן יש לברר מדוע "נזכרה" פתאום לפנות לבית דין או לרב לאחר שהלכה אחרי הגוי והתחתנה איתו לפי החוק. איני אומר חלילה להרחיק מתקרבים. להפך. אבל צריך להבהיר שהתקרבות להלכה אין פירושה זלזול בחובות האדם או במה שנראה חובת האדם לפי החוק והמשפט. וגם אם זה עצוב מאד שנישאה לגוי, עדיין היא קשרה איתו קשרים שבעיני מי שאינו יהודי (או אינו יודע הלכה מהי) הם מחייבים, ואכן הם צריכים לחייב מוסרית ורגשית. יש כאן סתירה, ואין לנו לפטור אותה כאילו אינה קיימת.


ז. האם צריך להזכיר זאת? היא אסורה להינשא לכהן.

***
מאי לאו

ברוך הבא אל הפורום!

שם יפה בחרת לך ותשובה נאה ענית.

***
סיכום קצרצר

לפי ההלכה אין יהודיה נישאת לגוי ואין תוקף לקידושין ואין חוששים שמא מזרע ישראל הוא (אלא אם כן יש סיבה לחשוב, וצריך לברר מה יכולה להיות כאן "סיבה").

אבל לאחר שנישאו לפי החוק הקיים במדינה, ויצרו קשר, גם אם ההלכה אוסרת על קשר זה, הוא כבר קיים. ולמרות שההלכה אינה רואה בו משהו מחייב, עדיין אין זה פשוט לאפשר לה לזנוח את מי שקשרה את גורלה בגורלו ואולי את ילדיהם. נוצר מצב מורכב, וצריך לפעול בזהירות, גם מטעמים של "מה יאמרו" וגם, עד כמה שזה נשמע מוזר אולי, מטעמים של מוסר ויושר. אם החוק במדינה מתיר לאשה לבקש פירוד וגט, מותר לה לעשות זאת ואף מצוה שלא תחיה עם הגוי, אבל צריך לעשות זאת בזהירות וברגישות.

פעם והיום:

<פעם היו צריכים לעניינים מסוימים 100 רבנים- לאחר זמן הקלו בעניין-כי היה קשה לאסוף 100 רבנים- וקבעו מספיק 100 לומדים, אבל היום יותר קל לאסוף  100 רבנים, מאשר 100 לומדים>

יז. היתר מאה רבנים. באופנים שהתירו לישא אשה על אשתו⁸¹⁴, נאמר בנוסח התקנות שאין להתיר אלא במאה אנשים משלש ארצות ומשלש קהילות⁸¹⁵, ויש מן הראשונים והפוסקים שהזכירו מאה תלמידי חכמים⁸¹⁶, או חכמים⁸¹⁷. בפוסקים ובשאלות ותשובות האחרונים הוזכר הדבר בסתם: היתר מאה רבנים⁸¹⁸. (אנציקלופדיה תלמודית כרך יז, [חרם דרבנו גרשם] טור תמז).

ירידת הדורות: מאה אנשים> מאה חכמים> מאה תלמידי חכמים> מאה רבנים.