| נשלח ב-16/10/2012 14:52 |
 |
| |
הערצה ליופי
מאז שאני זוכר את עצמי רחשתי הערצה לאנשים יפים, כאשר לאנשים מוצלחים בתחומים אחרים (חכמה, מוזיקה וכו') רחשתי אך הערכה. מהניסיון הלא רב שלי, נראה לי שגם אנשים אחרים, במידה כזו או אחרת, נוטים להעריץ אנשים יפים. לפחות להעריך מאוד.
לא אשכח איך בישיבה בה למדתי הפלה המשגיח את התלמידים היפים, או הראש-ישיבה שהיה ניגש יותר ליפים. הוא דיבר איתם רבות, היה מתייחס אלי בצורה מאוד יפה. אני זוכר איך שזה צרם לי. אתם בטח מבינים למה.
אז רבותי אולי יש לכם מה לומר לי: איך אפשר להתגבר על המידה הרעה הזו? להפסיק לקנאות ביפים? למה באמת אנשים כה מעריצים אנשים עקב סיכות כל-כך חיצוניות? נותנים להם ומעניקים ליפים יותר? חושבים עליהם דברים טובים יותר?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2012 17:08 |
|
| |
כנראה זה הטבע, ולכן גם מטופח ע"י התרבות. אולי מה שניתן ויותר בעל סיכוי, הוא לשנות את הפרשנות הפנימית שנותנים ליופי, אבל לא את ההיקסמות עצמה
אני גם מושפע מאד מיופי, ההשפעה של יופי חזותי חזקה במיוחד, מעבר למשיכה. בעיקר מיופי של פנים, עינים, ושל מראות טבע. אני מרגיש את ההשפעה של היופי בגוף ממש, באזור של הבטן והריאות, כאילו הנפש רוצה לצאת החוצה ולהתמזג ביופי
אצלי יופי קשור לחירות וחופש, זו המשאלה שמשום מה אני "מדביק" ליופי
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2012 09:01 |
|
| |
ההיפעלות מהיופי היא נתון טבעי וראשוני. התינוק כבר מראשית חייו נמשך (מולד) לפנים של האדם (האם), ביחוד לפתחים העיניים, הפה .. כבר בחודשים הראשונים כל פניו זורחים כשהוא רואה את פני אמו עוד אפילו לפני שהוא מבין שזו אמו. פניה של אימו מתקשרות לחוויה טובה , אושר ומלאות וכאשר אנו מתפתחים וניפרדים נותרת בנו הכמיהה ללתקופה הראשונית, היפה והמופלאה שבה הרע לא התקשר עם משהו שלנו.
בחיינו הבוגרים אנו מספקים את אותה כמיהה ראשונית על ידי היפעלות מנפלאות הבריאה (טבע והאדם), האומנות , האסתטיקה, וכד'.. אולם, כמו כל דבר שאלת היחסיות היא רלוונטיות לכאן. כמה זה תופס בחיינו, האם זה עיקר חיינו, האם יש אפקט אובססיסיבי פרברטי
מספר ציטוטים מחכמת הגויים הפילוסופית "אהבה ליופי, כמו אהבה לטוב, לא צריכה הסבר" (אפלטון) , ""הדברים היפים – יפים הם מכוח היפה" (סוקרטס). היופי מתקשר לאסוציאציות של בריאות, נצחיות, הבטחה לאושר, חופש וחירות וכד'..
דבר נוסף, " אין ליופי מקור אלא הפצע" (ז'נה). על פי לאקאן פסיכואנליטיקאי ותיאורטיקן ניו-פרוידיאני בן -זמננו -היופי אחראי על מיתון התשוקה "הכיבוי או ההרגעה של התשוקה באמצעות אפקט היופי" . תשוקה משמעה סבל. כל סיפוק של תשוקה תובע מחיר. אדם משלם בטובין (באובייקט = בטוב) על סיפוק התשוקה . לאקאן מאמץ הגדרת מושג היופי של עמנואל קאנט: היפה כנטול-תשוקה (או כל אינטרס אחר). היופי – מרחב החירות – הוא שמאפשר את העמידה בסבל (הכרוך בתשוקה): התשוקה כרוכה בדואליות של הסבל וההנאה. ביופי –מרחיק האדם את עצמו מחייו, מעצמו...
ולבסוף "שקר החן והבל היופי" מלבד הרעיון המוסרי הידוע של החכם באדם, אפשר להבין את השקר כהרחקה מהאמת העצמית (כי ידיעת העצמי היא עמידה מול התשוקה ומכאן מתחיל תהליך האבל הפסיכולוגי החיוני להתפתחות בגרות נפשית)
שבת שלום ומבורך,
_________________
תוקן על ידי רוניתלזר ב- 19/10/2012 09:03:12
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/10/2012 01:42 |
|
| |
תשוקה משמעה סבל, זכור לי שזה רעיון בודהיסטי
בין אם התשוקה קודמת לסבל והיא הגורמת לו, ובין אם הסבל קודם וממילא גורם לתשוקה, או שהם אחד, זה פסימי
זה אומר שההנאה לסוגיה היא סך הכל סילוק של הסבל, ושבני אדם הם מאזוכיסטים שמחפשים את המחלה כדי לקבל את הסיפוק מלרפאות אותה, אם זה נכון זה פסימי לגמרי
ומה עם תחושת החיים והחיוניות השמחה שמלווים את התשוקה? חזון, מעוף ויצירתיות על פניו נראה שהם לא בהכרח כרוכים בסבל
ובכלל, לא הבנתי מה פשר "הכיבוי או ההרגעה של התשוקה באמצעות אפקט היופי", במדה רבה זה דו סטרי
כנראה פספסתי את הנקודה
איך שאני חווה, היופי "תוקף" מבחוץ (גם אם הוא בא מבפנים אני רואה אותו כעומד מולי, חיצוני אלי), מציב את עצמו כעובדה, מציף וממלא לגמרי, ובכל זאת אי אפשר לא ליגוע ולא לתפוס ולאחוז, והוא תמיד ממשיך הלאה, זה מה שגורם לייחס לו חירות
באותה מדה כמובן כך גם פועל כיעור וכד', ההבדל הוא ההזדהות ותחושת השייכות, כשאני רואה יופי אני רואה חלק ממני שמשוטט לו בחוץ, אני לא יכול לצאת אליו החוצה והוא "לא יכול" להכנס ולהשאר בפנים, יופי - כמו רוח נושבת
|
|
|
|
| נשלח ב-23/10/2012 12:21 |
|
| |
וודאי שהתשוקה נדרשת לחיים, לחיות וליצור. אנו מכירים את חז"ל בסנהדרין ס"ד שרצו לבטל את יצר הרע (ע"ז ועריות)ולא היה קיום לעולם (עריות) ומצויין שלא רק שמדובר בקיום הפיזי אלא בטלה גם "ריתחא דאורייתא".
עם זאת, לא צריך ללכת למזרח הרחוק כדי להכיר גם בסבל הכרוך בתשוקה אשר לא ניתנת לסיפוק ולא משנה כמה יסופק הצורך. "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו". התשוקה מגיעה דווקא מתוך היעדר, מתוך חסר. כשיש חוסר יש דחף למלא , לעשות אך יש גם סבל, כאב, חרדה .
היופי לעומתה מסמל שלמות, הרמוניה וסדר. העולם הזה הוא חסר ולעומתו "זה ק-לי ואנוהו". באמצעות הידור מצוות אנו מנסים להתקרב למקור העליון. ובאנלוגיה נפשית לאובייקט הראשון שאבד.
היופי עושה טוב לאדם "שלושה דברים מרחיבים דעתו של האדם אישה נאה דירה נאה וכלים נאים". יש את החירות שציינת. ומנגד, "שקר החן והבל היופי". פעמים אנו אומרים הכל יפה מבחוץ אך בפנים... ויש פעמים שאנו מנקים, מסדרים ומייפים כדי לא להרגיש או לפחות להקל על הפצע הפנימי הכואב . הרוצה , המשתוקק ו..אין.
כללית, אני מציעה לא לתת ציון של טוב או רע, שלילי או חיובי, פסימי או אופטימי אלא לנסות לראות את המורכבות והרבדים השונים שנוגדים ונשזרים גם יחד של היופי והתשוקה בחיינו הנפשיים.
מקווה שקצת היבהרתי ויותר שהרחבתי
יום טוב,
_________________
ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
מטפלת במבוגרים, נוער וילדים
אלעד, ירושלים
0526346334
[email protected]
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2013 20:04 |
|
| |
רונית ואחרים,
הסברתם בבהירות מדוע קיימת המשיכה ליופי.
האם את מצדיקה את הערצה העיוורת לאנשים יפים? את העובדה שכולם רוצים להיות חברים שלהם ולעזור להם, והעיקר לאהוב אותם (שזה הדבר הכי חשוב בחיים..), ואנו - לעומת זאת - צריכים לשכנע את החברים להעיף עלינו מבט? בחתונה יהיה להם קל, בעבודה ובכל דבר. ואנחנו...
איך אפשר להפסיק לקנאות בהם? להפסיק לרצות בקרבתם? ולהפסיק לאהוב אותם בצורה עיוורת?
הן במישור האישי (איך עלי להתמודד עם זה), והן במישור הכללי (איך ליצור חברה שמעריכה את כולם בשווה, ונותנת יחס הוגן גם לכאלה שאינם בעלי מראה חיצוני מושך).
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2013 16:37 |
|
| |
אני מצטער, אבל בחברה הגברית שאני חי בה, אני לא חושב שיופי הוא הדבר שהכי תופס, ויש גם אנשים ,[כמוני למשל] שלרוב רחפנותם לא תמיד שמים לב למראה חיצוני של דברים,
|
|
|
|
| נשלח ב-18/8/2013 20:16 |
|
| |
ערב נעים לפותח האשכול.
"איך אפשר להפסיק לקנאות בהם? להפסיק לרצות בקרבתם? ולהפסיק לאהוב אותם בצורה עיוורת?"
הרשה לי לנחש שאתה נמשך לאנשים כאלו, אך בד בבד סובל מתשוקה זו ומנסה להלחם בה. האם אפשר לדכא תשוקה? (שאלה בת אלפי שנים...)
אנו לא סתם מעריצים לאנשים יפים. אדם יפה זה "מה שהייתי רוצה להיות", סוג של 'פאנטום המושלם' של עצמי. הייתי רוצה להשליך אותו על עצמי, והוא ה"אני האידאלי" שלי. ובמקום זאת? בסופו של דבר, אני משליך את עצמי, ונשאר רק הוא...
(במאמר מוסגר, לעתים רבות מאד בישיבות המושג של 'תלות רגשית' [מינית-הומוסקסואלית] קשור להערצת הבחור היפה שאני מתאהב בו, רוצה 'להתבטל בתוכו', מקנא בו, מקנא לו, סובל מתשוקה זו ולבסוף שונא אותו - וחוזר חלילה).
ואני רוצה להזמין אותך שלא לברוח מתחושת תסכול הזאת, שקשורה להערצתך את היפה. לתת מקום לרגש זה, לחוות אותו ולשאת אותו. כמובן שקשה לעשות זאת מחוץ לגבולות הטיפול, אבל קח את הרעיון למחשבה.
הרי היפים לא 'יכערו', וגם לא ניתן יהיה ליצור חברה שוויונית בדבר הנטוע בנו מיסדנו, שאחד מהיסודות זו ההערצה ליופי חיצוני.
תוקן על ידי Saggers ב- 18/08/2013 20:15:49
עו"ס אברהם ביטקין, B.S.W
פסיכותרפיה חזותית, קוגניטיבית-התנהגותית.
מתאם תכניות שיקום פסיכיאטרי ב'סל שיקום' (משרד הבריאות).
אבחון, טיפול וייעוץ להורים.
טל': 052-7741770
bitkin770 @gmail.com
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2013 12:04 |
|
| |
מצדרביעי,
איני יודע את אשר מתרחש אצלך באופן אישי, אולם במרבית הפעמים היחס המועדף לאנשים ה"יפים" נעשה (לא בצורה מכוונת), אלא באופן אוטמטי ובלתי מודע.כך או כך, הדבר מוכח במחקרים רבים, ואני בעצמי בחנתי את התנהגותם של אנשים רבים מאוד (גם כאלה שנחשבים בעיני רבים לאישים מרוממים) וראיתי שכולם, כמעט ללא יוצא מן הכלל, נופלים בכך.seggers,אני לא מדבר על קשר שהסתבך והפך לתלות רגשית. אני מדבר על יחס מפלה בהנחה באוטובוס, ביחס בין חברים, בשידוכים, בפטפוט עם חברים, במבט חיובי על האדם היפה, ובעקיפת התור בקופת חולים.
כאשר הדברים מסתבכים בעקבות כך (ואכן השערתך ביחס אלי נכונה במקצת, ואני דן בזה באשכול סמוך), הרי שדבריך עולים אז. אלא שאני מדבר על קנאה פשוטה: למה לו יש ולי אין? למה אני לא יפה כמו חברי היפה שזוכה לכל טוב בעקבות כך?
ואם בכל זאת נעסוק במקרה הספציפי שלי: למה אני נמשך ונתלה בו, ולא הפוך? מדוע הוא לא רוצה בקרבתי ובאהבתי? ואני זקוק אליו ולחסדיו?
אכן אני צריך להשלים עם המציאות ולא להפוך את זה להתבטלות האני שלי, אבל מדוע עשה ה' אפליה כה חריפה בין היפים לאלו שאינם?
תוקן על ידי פארמייקא ב- 20/08/2013 12:06:36
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2013 01:36 |
|
| |
פארמייקא יקר,
האם אתה אוהב גלידה?
_________________
עו"ס אברהם ביטקין, B.S.W
פסיכותרפיה חזותית, קוגניטיבית-התנהגותית.
מתאם תכניות שיקום פסיכיאטרי ב'סל שיקום' (משרד הבריאות).
אבחון, טיפול וייעוץ להורים.
טל': 052-7741770
bitkin770 @gmail.com
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2013 16:36 |
|
| |
כן. גם בשר וסיגריות.
תוקן על ידי פארמייקא ב- 25/08/2013 16:37:09
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2013 20:54 |
|
| |
ומדוע אתה נמשך ונתלה בגלידה?
למה הפלא ה' את גלידה מבין מצרכים אחרים, גם לעומת הבשר והסיגריות? האם עליך להשלים עם המציאות העגומה שאתה מאד אוהב גלידה? או שמא עלינו לחקור לעומק ולהבין, מדוע גם אנשים מרוממים יותר שוב חוזרים ונופלים בפח של אהבת גלידה ותחושת תענוג ממנה בפה...
מה דעתך?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2013 21:20 |
|
| |
דווקא ההשוואה שלך מחריפה את השאלה. תאר לעצמך שהבשר היה חש חוסר נוחות כאשר הוא עומד מול הגלידה. הוא היה נמשך אליה ונתלה בה. אבל הוא לא. כי אין לו תחושות.
ה' לקח בני אדם, ממש כמוני, והפך אותם לגלידות מהלכות... ואותנו כמו סיגריות, רק עם הרבה סבל וקנאה...
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2013 22:53 |
|
| |
מבלי לפגוע בכבודו של מצרך כזה או אחר, אנו אוהבים מה שאוהבים ומתענגים ממה שמתענגים.
בחסידות חב״ד מוסבר ששורשו של ״תענוג״ ו״רצון״ הוא למעלה ממושגי ההבנה (חכמה, בינה ודעת) וממילא לא ניתן להשיג הסבר ״למה אנחנו אוהבים״ מאכל כזה או אחר ונמשכים דווקא אליו.
כשם שאין לנו הסבר מדוע אנו נמשכים לגלידה, כך לא ניתן ״לחקור״ מדוע יפי תואר נתפסים אצלנו כיפים.
ויופי למרות היותו מושג סובייקטיבי, מעורר הערצה מבלי צורך להסביר מדוע.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2013 23:49 |
|
| |
אני מבין. אך השאלה שלי בעיקרה היא לא למה אנחנו נמשכים ליפים, אלא: למה ה' ברא כך את העולם בצורה כל כך מעצבנת, כל-כך מפלה? למה אני צריך לעמול בלי סוף בשביל שיפרגנו לו ויעריכו ויאהבו אותי (דבר הכי בסיסי בחיים!), ולעומת זאת היפים שבחבורה מקבלים תשומת-לב, הערכה ואהבה בלי כל מאמץ?
אנסה להמחיש את התמיהה שלי: לאבא יש עשרה ילדים. תאר לעצמך שבאופן עקבי האב היה נותן לשני בנים העשרה - מתוך העשרה - מתנות יקרות, מתייחס אליהם יפה יותר, אוהב דווקא אותם ומעריכים ומפרגן להם. לאחרים הוא לא היה נותן דבר, אלא אם כן היו מתאמצים מאד מאוד, ולפעמים גם אז לא היה שם לב, והכל היה בצורה מדודה וחסרת חום וחיבה. כך באופן עקבי. הסיבה לכך הייתה, לא פחות ולא יותר, בגלל ששני בנים אלו היו 'חמודים'...
נשמע הזוי, נכון?
אבל זה בדיוק מה שאבינו שבשמים עושה. היפים מקבלים כל הזמן, ואנחנו לא!
למה זה כך? אני מקנא. כן, פשוט מקנא. למה לו יש, ולי אין?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2013 00:07 |
|
| |
..והתוצאה היא, שאותם הבנים שלא זכו בחום ואהבה באופן ממילא, כל החיים מרגישים בצד..
_________________
עו"ס אברהם ביטקין, B.S.W
פסיכותרפיה חזותית, קוגניטיבית-התנהגותית.
מתאם תכניות שיקום פסיכיאטרי ב'סל שיקום' (משרד הבריאות).
אבחון, טיפול וייעוץ להורים.
טל': 052-7741770
bitkin770 @gmail.com
|
|
|
|
|
