אלגוריתם להבחנה בין מתונים לקיצונים

בכל סכסוך בין שתי קבוצות, ישנם בכל אחת מהקבוצות אנשים מתונים, המוכנים לחיות בשלום עם הקבוצה השניה, ואנשים קיצונים, המחרחרים שנאה ומחלוקת. אילו היינו יכולים להבחין בקלות בין שתי הקבוצות, אולי היינו יכולים "לסנן" את הקיצוניים, ולאפשר למתונים לחיות בשלום.

לשם המחשה, נניח שבעיר מסויימת ישנן שתי קבוצות עוינות, "כתומים"  ו"כחולים". אנחנו שייכים לקבוצה שלישית, קטנה ונייטרלית, ומטרתנו העיקרית היא לשמור על השלום בעיר, ולשם כך אנחנו רוצים לשכנע את תושבי העיר לחוקק "חוק להוצאת קיצונים מהעיר". אנחנו מניחים שרוב האזרחים הם מתונים, והם יתמכו בחוק הזה, אולם לשם כך אנחנו צריכים להגדיר קודם, מיהו קיצוני?

1. אפשרות אחת היא, לקבוע מעשים מסויימים שמגדירים אדם כקיצוני, לדוגמה, אלימות, הסתה לאלימות, וכד'.

אולם כדי להשתמש בהגדרה זו, יהיה צורך לשפוט כל אדם לגופו, והמשפט עצמו עלול לעורר שנאה. לדוגמה, אם א' הכחול מגיש תלונה על ב' הכתום באשמת "קיצוניות", ואנחנו שופטים אותו ופוסקים שהוא זכאי, אז הכחולים עלולים להאשים אותנו שאנחנו מוטים לטובת הכתומים, ולהיפך. לפיכך רצוי לקבוע הגדרה אובייקטיבית יותר, שאינה דורשת שיפוט סובייקטיבי בכל מקרה לגופו.

2. אפשרות שניה היא, לקיים בחירות דמוקרטיות - אדם נחשב "קיצוני" אם רוב חברי הקבוצה השניה החליטו שהוא קיצוני. כדי למנוע הטיה, יש לקבוע שמספר תושבי העיר, בני כל אחת מהקבוצות היריבות, חייב להיות שווה. כך למשל, אם א' הכחול מגיש תלונה על ב' הכתום באשמת "קיצוניות", אז מתקיימת הצבעה בין הכחולים, ואם רוב הכחולים מחליטים שב' הוא קיצוני, אז ב' מגורש מהעיר, אבל, מייד לאחר מכן גם הכתומים מקבלים הזדמנות לבחור אחד מהכחולים שיש לסלק מהעיר.

מנגנון השיוויון מבטיח, שכל קבוצה תשתמש באפשרות להדיח אנשים מהקבוצה השניה בזהירות, ורק כאשר זה באמת חיוני, מכיוון שכל הדחה של אדם מהקבוצה השניה תפגע גם בהם.

ישנן כמה בעיות בהצעה זו: אחת הבעיות היא, שהשיטה עובדת רק כאשר כל קבוצה היא הומוגנית יחסית. אולם, במקרים רבים ישנם מיעוטים בתוך כל אחת מהקבוצות, לדוגמה, ייתכן שישנו מיעוט יהודי אצל הכחולים, ומיעוט יהודי אצל הכתומים. ונניח שיום אחד, הכחולים והכתומים מחליטים שהם שונאים את היהודים, יותר ממה שהם שונאים אלה את אלה. אז הם יכולים לעשות קנוניה - הכחולים ידיחו את היהודים של הכתומים, והכותומים ידיחו את היהודים של הכחולים, וכך היהודים יגורשו מהעיר על לא עוול בכפם.

מה דעתכם - האם יש לכם רעיון מעשי, איך להבחין בין מתונים לבין קיצונים?
 

מה הבעיה בדברי הרמב"ם?

הוא אינו עוסק בהגדרה פיזיקלית של האמצע.

הוא מבאר ומפרט היטב, כי הדרך הישרה היא להיות מידתי בכל תחום.

ברור, כי אי אפשר והוא אף אינו מנסה, להגדיר בצורה מדויקת מהי מידתיות, בכל מצב נתון.

בשביל זה יש לבן אדם קצת שכל.

אם לא עוסקים בדקדקנות קיצונית, ההבחנה בין מתון לקיצוני די ברורה.

דרך האמצע בהגדרה היא מושג יחסי לקצוות ולא הגדרה עצמאית.

אם נתעקש על דוגמא קלישאית, מרץ והאיחוד הלאומי קיצונים יותר מהליכוד וקדימה.

לעתים הקצוות מייצגים מתינות מופלגת. הרמב"ם מתייחס גם לזה כסוג של קיצוניות (למרות הנראות ואולי גם המהות, המתונה) ומציע להיות באמצע.

ייתכן בהחלט שבמקרים מסוימים, מה שנראה כדרך קיצון, היא הדרך הנכונה יותר ו/או התועלתית יותר.

הרמב"ם על הרוב דיבר. הוא גם מסייג כי במקרה של עבודה עצמית נדרשת, ראוי לנקוט בדרך הקצה.

בכל הקשור לתכונות הנפש באופן כללי, אליהם דברי ברמב"ם מתייחסים, הוא כנראה גם צדק.

למה אתה מניח שכל המתונים יתמכו בהרחקת הקיצוניים?

אראל

האם הפתרון הוא להרחיק?

האם זה אפשרי? האם זה ראוי?

אולי הפתרון הוא ללמוד איך לחיות יחד?

אם אפשר ללמוד משהו מן ההיסטוריה, הרי זה שהמתונים, או אותה קבוצה שמאסה במריבות, יכולה לפרוש מן הציבור ולהקים לה קהילה עצמאית. אבל לא הפוך.

אולי צריך לברר בדיוק על איזה מצב של קיצונים נגד מתונים אתה מדבר. ואולי דווקא עדיף להימנע מכך כדי לא להיכנס לפוליטיקה?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

הבעייה העיקרית בהצעה הוא שברגע שנזרוק את כל הקיצוניים , הרי שכל אלו שפעם היו קרוב לאמצע, יהיו עכשיו בקצוות, ונצטרך לזרוק אותם, וחוזר חלילה עד שלא יישאר אף אחד. או רק אני ואתה.. [אנחנו הרי בדיוק באמצע]..

תוקן על ידי יהיאור ב- 17/10/2012 06:46:28

יהי אור

איקון ירוק.

אמנם אני סבור שכאשר בודקים ומחפשים חסרונות מול שלימות, בסופו של דבר מתברר לאדם שגם הוא עצמו לא בסדר, וגם את עצמו צריך לזרוק החוצה...

ומבחינה מסויימת, זה שורש הבעיה. לפעמים אני כועס על אחרים בגלל שהם משמיעים בקול רם את מה שלוחש לי הקול הפנימי והבלתי רצוי של עצמי. וכיון שאיני יודע להתמודד עם עצמי, אני נלחם באחרים. זה לא שסובלנות אינסופית מומלצת או אפשרית, אבל צריך לזכור את השאלה עם מי אני מתווכח ועל מה ולא רק לעסוק בבנית גבולות והרחקות.

המושג "קיצוני", שהשתמשתי בו, אינו מדוייק, ויוצר בלבול עם "דרך האמצע" של הרמב"ם. מושג מתאים יותר הוא "מחרחר ריב". ייתכן אדם שהוא קיצוני בדעותיו, אבל איש שלום באופיו.

ולא, לא כל מי שחושב אחרת ממני הוא קיצוני... ישנם אנשים שחושבים הפוך ממני, ובכל זאת אפשר לחיות איתם בשלום...

המטרה שלי היא, לפתח תהליך אובייקטיבי, שיאפשר לכמה שיותר אנשים לחיות בעיר, ועדיין לשמור על השלום.

אני לא מדבר על חינוך, זה לטווח ארוך....

אני מדבר בטווח הקצר: ישנה עיר, ויש שתי קבוצות שרוצות לגור בעיר, אבל בכל קבוצה ישנם מחרחרי ריב שרוצים לסלק את אנשי הקבוצה השניה.

אני מחפש תהליך, שיאפשר לזהות ולסלק את מחרחרי הריב מהעיר, כך שכל שאר האזרחים יוכלו לחיות בשלום.

לזהות קל מאד.
לסלק זה כבר מורכב.

פרוגרמי,

גם אם אתה צודק (אני לא ממש בטוח) אז מה עדיף?

תאוקרטיה?

דעלך סני לחבריך אל תעביד.

אראל

(שכחתי לציין: ברוך השב!)

אני מבקש לערער על הנחת יסוד של דבריך.

שיש מחרחרי ריב.

(וכן שהדרך היחידה והיעילה היא להתפטר מהם ולגרשם).

האם יש לאדם אופי קבוע כל כך שניתן לתייג: זה מחרחר ריב, זה רודף שלום?

אני מסכים שיש שקל יותר לזהותם ככאלו. אבל שום דבר כמדומה אינו חתוך לגמרי.

בני אדם יכולים להשתנות.

בין מחמת עצמם. בין מחמת חינוכם.

אם מזהים אצלם פתיחות, ויש אצלם פתח כחודו של מחט, לעתים ניתן להתקדם עוד עד לשער שקרוניות של סובלנות יעברו בו.

יש לכך דרך. מתחילים במשותף. משוים ערכים. מסכמים על דרך פעולה. אולי מסבירים ש"גם לי גם לך לא יהיה" אינה דרך יעילה.

זה יכול לעזור.

מסתבר שדרך חיים שמקדמת סובלנות יכולה לעזור. וכדי שיאמצו דרך כזו, צריך הצדקות.

אם אנו עוסקים בעצמנו, האורתודוכסים, אולי החרדים, אז צריך לבדוק מה מניע אותנו להגיב באלימות. נכון הוא שהתורה אינה מתירה לאדם לחלל שבת, לאכול טריפות, לעבור עבירות. אבל גם נכון שידנו אינה תקיפה.

בעיה נוספת היא שקשה לנו (לי, למשפחתי) לחיות ליד אדם שאינו נוהג כמוני במצוות. אני פוחד. פוחד שהוא יהיה דוגמא רעה.

אבל זו גם הזדמנות עבורי לתרגל סובלנות. ואולי אני יכול להעביר את המסר הזה לילדי. ואולי אני יכול לעשות זאת בלי להחליש את האמון שלהם בדרך שלנו, שהיא הנכונה (לדעתי לפחות).

האם אין אלו פתרונות טובים יותר מאשר הרחקה?

ומצד שני, איך אפשר להרחיק מישהו? בכוח הזרוע?

אפשר להקים יישוב ולבחור ועדת קבלה. אבל מסופקני אם שם לא יהיה סיאוב כלשהו, אי פעם. כוח משחית, כידוע. ותמיד יש מקרי בינים שיוצרים התמרמרות.

כמדומה שאין פתרונות פלא. צריך לפתח סובלנות, פתיחות, וכל זאת בלי לאבד את הנאמנות לדרך שלי, שלנו.

לפיכך, משאלתך נראית לי לא זו המומלצת.

שורה אחרונה: במקום לחפש הבדלה בין מתונים לקיצוניים, לסייע לקיצוניים להפוך את עצמם למתונים.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");